|
טקסט הדף מנוקד
אֲבָל דָּיְימָא מִנֵּיהּ אַף עַל גַּב דְּדָיְימָא מֵעָלְמָא בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ
אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּקָתָנֵי יָלְדָה תֹּאכַל הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּדָיְימָא מִנֵּיהּ וְלָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא צְרִיכָא לְמֵימַר דְּתֵיכוֹל אֶלָּא לָאו דְּדָיְימָא נָמֵי מֵעָלְמָא וּמָה הָתָם דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי אִיסּוּרָא בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ הָכָא דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי הֶיתֵּירָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ כׇּל הֵיכָא דְּדָיְימָא מֵעָלְמָא אַף עַל גַּב דְּדָיְימָא מִנֵּיהּ אֲמַר רַב הַוָּלָד מַמְזֵר וּמַתְנִיתִין בִּדְלָא דָּיְימָא כְּלָל הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה כּוּ' מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה וְגוֹ' מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל תָּנוּ רַבָּנַן וְזֶרַע אֵין לָהּ אֵין לִי אֶלָּא זַרְעָהּ זֶרַע זַרְעָהּ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְזֶרַע אֵין לָהּ מִכׇּל מָקוֹם אֵין לִי אֶלָּא זֶרַע כָּשֵׁר זֶרַע פָּסוּל מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְזֶרַע אֵין לָהּ עַיֵּין עָלֶיהָ וְהָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְזֶרַע זַרְעָהּ זֶרַע זַרְעָהּ לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְזֶרַע פָּסוּל אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן כְּמַאן כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן בְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְעֶבֶד מוֹדוּ דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר כֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁפּוֹסֵל תָּנוּ רַבָּנַן הֲרֵינִי כַּפָּרַת בֶּן בִּתִּי כּוּזָא שֶׁמַּאֲכִילֵנִי בַּתְּרוּמָה וְאֵינִי כַּפָּרַת בֶּן בִּתִּי כַּדָּא שֶׁפּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה הֲדַרַן עֲלָךְ אַלְמָנָה מַתְנִי' הֶעָרֵל וְכׇל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכֵלוּ וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכֵלוּ וְאִם לֹא יָדְעָה מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכֵלוּ וְאֵי זֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא כׇּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ וַאֲפִילּוּ אַחַת מֵהֶן וּכְרוּת שׇׁפְכָה כׇּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מֵעֲטָרָה אֲפִילּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה כָּשֵׁר גְּמָ' תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִנַּיִן לֶעָרֵל שֶׁאֵין אוֹכֵל בִּתְרוּמָה נֶאֱמַר תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בַּתְּרוּמָה מָה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּפֶּסַח עָרֵל אָסוּר בּוֹ אַף תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּתְּרוּמָה עָרֵל אָסוּר בּוֹ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת הֶעָרֵל אָמַר מָר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמַר תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בַּתְּרוּמָה מָה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּפֶּסַח עָרֵל אָסוּר בּוֹ אַף תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּתְּרוּמָה עָרֵל אָסוּר בּוֹ מוּפְנֶה דְּאִי לָאו מוּפְנֶה אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְפֶסַח שֶׁכֵּן חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא לָאיֵי אַפְנוֹיֵי מוּפְנֶה הֵי מוּפְנֶה אִי דִּתְרוּמָה מִצְרָךְ צְרִיכִי דְּתַנְיָא תּוֹשָׁב זֶה קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם שָׂכִיר זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים וְיֵאָמֵר תּוֹשָׁב וְאַל יֵאָמֵר שָׂכִיר וַאֲנִי אוֹמֵר קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם אֵינוֹ אוֹכֵל קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אִילּוּ כֵּן הָיִיתִי אוֹמֵר תּוֹשָׁב זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים אֲבָל קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם אוֹכֵל בָּא שָׂכִיר וְלִימֵּד עַל תּוֹשָׁב שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּי קִנְיַן עוֹלָם אֵין אוֹכֵל אֶלָּא דְּפֶסַח מוּפְנֵי הַאי תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר דִּכְתַב רַחֲמָנָא בְּפֶסַח מַאי נִיהוּ אִי נֵימָא תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר מַמָּשׁ מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר אִיפְּטַר לֵיהּ מִפֶּסַח וְהָא קַיְימָא לַן גַּבֵּי תְּרוּמָה דְּלָא אָכֵיל רש"יהכי גרסינן ה''ד אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא צריכא למימר דתיכול אלא לאו דדיימא נמי מעלמא: לא כ''ש. דאי דיימא מניה ומעלמא דבתריה דידיה שדינן ליה: ומתני' בדלא דיימא כלל. מקמי הכי לאו מניה ולאו מעלמא הלכך איצטריך לאשמועינן דתאכל דאמרינן בהך ביאה נתעברה: בני בנים הרי הן כבנים. בפ' הבא על יבמתו (לעיל סב:): כמאן כר''ע. מתניתין דקתני עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר: משום רבינו. רבי ואע''ג דשמעינן דפליג אדר''ע בפ' ר''ג (לעיל נב:) דאמר אין דברים הללו אמורים אלא לדברי ר''ע וליה לא ס''ל אפ''ה בעובד כוכבים ועבד מודה כדאמר בהחולץ (לעיל מה.) עובד כוכבים לא תתחתן ועבד לא תהיה קדשה: כוזא. כלי קטן כלומר ממזר שהוא גרוע: כדא. כלי חשוב כלומר כהן גדול: מתני' הערל כהן שמתו אחיו . מחמת מילה: נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא משום ערלות וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא: נשיהם. של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשוויוה חללה בביאתן שהרי נבעלה לפסול לה: ואם לא ידעה. לא בא עליה אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן: ואם נשתייר מעטרה. שנכרת מעטרה ואילך כשר דהתם בישרא בעלמא הוא ולא גיד שאין גיד אלא מעטרה ואילך לצד הגוף עטרה שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה: גמ' תושב ושכיר בתרומה. דכתיב תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות ערל. כטמא אצל אכילת תרומה דבהאי קרא תרומה כתיב דכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים והיינו תרומה דסגי ליה בהערב שמש: שכן חייבין עליו. קרבן חטאת אם אכלו פגול או נותר או בטומאת הגוף דכולהו בכרת דהא קדשים הוא: קנוי קנין עולם. עבד עברי הנרצע ובא הכתוב ללמדך שאין גופו קנוי לכהן זה שיאכילהו בתרומה ככנעני: קנין שנים. סתם עבד שיוצא בשש שנים: אילו כן. דלא נאמר אלא תושב: הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים. משום הכי אסור בתרומה בא שכיר יתירא ולימד על כרחך דהאי קרא לנרצע אתא וכיון דתרי כתיבי מסתברא דתושב זה המיושב אצלו לזמן מרובה ושכיר זה העומד לצאת: אלא דפסח מופני. האי שכיר ותושב דפסח דכתיב לא יאכלו בו: מאי נינהו אי נימא תושב ושכיר ממש. קנוי קנין שנים או נרצע: תוספותאבל דיימא מיניה אע''ג דדיימא נמי מעלמא בתר דידיה שדינן ליה. פי' דיימא מיניה שבא עליה בודאי ודיימא מעלמא היינו שם רע דאי דיימא מיניה נמי שם רע בעלמא א''כ מאי מייתי רבא ממתני' דהתם בא עליה ודאי משום הכי בתר דידיה שדינן ליה: מתני' הערל. פי' בקונט' שמתו אחיו מחמת מילה וכן נראה דלא דמי לערלה שלא בזמנה דמיבעיא לן בגמ' (לקמן דף עא.) אי הויא ערלה דהתם כיוצא בו לא הוי בר מילה בשום מקום אבל אחר ח' אע''ג דאי אפשר לו למול מפני הסכנה הוי ערל כיון שהגיע הזמן תדע דלא פשיט ליה בגמ' מטומטום שאין אוכל בתרומה אערלה שלא בזמנה אע''ג דאין חייב לקרוע ולמול. כדמוכח בגמרא (שם:) דקאמר זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה משכחת לה בטומטום שנקרע ביני ביני ונמצא זכר דלא קרינן ביה בשעת עשיה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו דלא מיחייב לקרוע ולמול ובפ''ק דחגיגה (דף ד.) נמי אמר זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס שפטור מן הראיה ומוקי לה כשביציו מבחוץ ובירושלמי מייתי ראיה ממתני' אאחזתו חמה דממתינין לו למול ל' יום דאסור בתרומה משמע דמתניתין איירי בערל שמתו אחיו מחמת מילה ובהדיא מחלק בירושלמי בין ערלות שלא בזמנה ובין שהגיע זמנו למול אלא שסכנה היא לו אלא שבזה חולק על הש''ס שלנו דהתם פשיטא ליה דערלות שלא בזמנה לא הויא ערלות ואכיל בתרומה ובש''ס שלנו בעיא היא בגמ' (דף עא.) ולא איפשיטא: מה תושב ושכיר האמור בפסח. וא''ת באוכל תרומה בטומאת עצמה נילף בהאי ג''ש דלילקי ולקמן (דף עג:) אמרינן דלית בה אלא עשה בשעריך תאכלנו לזה ולא לאחר ואר''י דהך ג''ש לא ניתנה אלא לענין פסול האדם האוכל כגון ערל ואונן וכיוצא בו אבל לענין פסול גופה כגון טומאת עצמה לא אבל קשה דאכתי נילף מבכורים שילקה עליה בטומאת עצמה דכי היכי דילפינן (שם) בכורים מתרומה משום דתרומה קרינהו רחמנא ה''נ ניליף תרומה מבכורים דהא בהעור והרוטב (חולין קכ:) גמרינן תרומה מבכורים לענין דמשקין היוצאין מהן כמותן: איש איש לרבות הערל. מהכא אמרינן בכל דוכתי (חגיגה דף ד:) דר''ע מרבה ערל כי טמא ומ''מ איצטריך למכתב ערל בפסח דאי לאו דכתיב בהדיא משום מקום שהוא כטמא לא הוה מרבינן ליה מאיש איש אע''ג דמילת זכריו ועבדיו מעכבתו בפסח: מה לפסח שכן חייבין עליו משום פגול נותר וטמא. יש ספרים דל''ג טמא דבתרומה נמי איכא איסור טומאה ואית דגרס ליה משום דבפסח איכא כרת לאוכל בטומאת הגוף משא''כ בתרומה ובקונטרס נמי פי' דחייבים עליו חטאת קאמר והוא הדין דהוי מצי למיפרך מכל פנ''ק עכ''ס: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|