|
טקסט הדף מנוקד
עִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה נֶחְתַּךְ הָעוּבָּר בְּמֵעֶיהָ תֹּאכַל הָיָה כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה עִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל יָלְדָה תֹּאכַל נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב
הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה וְאֵינוֹ פּוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע כֵּיצַד בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה עֶבֶד הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בִּתְרוּמָה מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל כֵּיצַד בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת וְהָלְכָה הַבַּת וְנִישֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְגוֹי וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה מַמְזֵר הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה כֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁהוּא פּוֹסֵל כֵּיצַד בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת וְהָלְכָה הַבַּת וְנִיסֵּת לַכֹּהֵן וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ וּפוֹסֵל אֵם אִמּוֹ זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא כִּבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה גְּמָ' תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ נְשׁוֹתֵיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם כֵּיצַד הָיָה יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה עִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל כֵּיוָן דְּעִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא עִיבְּרָה מִי לָא תְּנַן מַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁמָּא מְעוּבָּרוֹת הֵן אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לְיוּחֲסִין חָשְׁשׁוּ לִתְרוּמָה לֹא חָשְׁשׁוּ וְלִתְרוּמָה לֹא חָשְׁשׁוּ וְהָתַנְיָא הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם לְמִיתָתִי אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא בְּנִישּׂוּאִין חָשְׁשׁוּ בִּזְנוּת לֹא חָשְׁשׁוּ וּבְנִישּׂוּאִין מִי חָשְׁשׁוּ וְהָתַנְיָא בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וָמֵת טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לְעָרֵב אָמַר רַב חִסְדָּא טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת עַד אַרְבָּעִים דְּאִי לָא מִיעַבְּרָא הָא לָא מִיעַבְּרָא וְאִי מִיעַבְּרָא עַד אַרְבָּעִים מַיָּא בְּעָלְמָא הִיא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא הוּכַּר עוּבָּרָהּ בְּמֵעֶיהָ תְּהֵא מְקוּלְקֶלֶת לְמַפְרֵעַ מַאי מְקוּלְקֶלֶת עַד אַרְבָּעִים אִיתְּמַר הַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו רַב אָמַר הַוָּלָד מַמְזֵר וּשְׁמוּאֵל אָמַר הַוָּלָד שְׁתוּקִי אָמַר רָבָא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב דְּדָיְימָא מֵעָלְמָא אֲבָל לָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּקָתָנֵי יָלְדָה תֹּאכַל הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּדָיְימָא מֵעָלְמָא יָלְדָה אַמַּאי תֹּאכַל אֶלָּא לָאו מִינֵיהּ דָּיְימָא וְלָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא וּמָה הָתָם דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי אִיסּוּרָא בָּתְרָא דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ הָכָא דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי הֶיתֵּירָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ כׇּל הֵיכָא דְּדָיְימָא מִינֵּיהּ אַף עַל גַּב דְּלָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא אָמַר רַב הַוָּלָד מַמְזֵר מַאי טַעְמָא דְּאָמְרִינַן מִדְּאַפְקַרָא נַפְשָׁהּ לְגַבֵּי אָרוּס אַפְקַרָא נַפְשָׁהּ לְעָלְמָא וּמַתְנִיתִין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּבָא עָלֶיהָ כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ וְהָכִי אִיתְּמַר אֲרוּסָה שֶׁעִיבְּרָה רַב אָמַר הַוָּלָד מַמְזֵר וּשְׁמוּאֵל אָמַר הַוָּלָד שְׁתוּקִי אָמַר רָבָא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב דְּלָא דָּיְימָא מִינֵּיהּ וְדָיְימָא מֵעָלְמָא רש"יעיברה לא תאכל. כדילפינן לעיל (דף סז:) עובר פוסל דכתיב כנעוריה פרט למעוברת: נחתך העובר במעיה תאכל. מיד וה''ה נמי אם ילדתו ומת: עיברה לא תאכל. שהעובר אינו מאכיל את אמו ישראלית עד שיצא לאויר העולם כדכתיב (ויקרא כב) ויליד ביתו יאכלו ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל: גדול משל אב. שהבועל לא יכול להאכילה מפני שלא בא עליה לשם קידושין ולאו קנינו הוא ובנו מאכילה: העבד פוסל משום ביאה. אם בא על כהנת פסלה מן התרומה כדאמרינן בגמרא לעיל (דף סח:): ואין פוסל משום זרע. אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר שהוא עבד ומת בעלה ישראל ונשאר זה לא אמרינן הרי זרע יש לה מישראל ולא תשוב לתרומת אביה דעבד ודאי לאו זרע הוא ומפרש ואזיל היכי משכחת לה שיהא בן ישראל כשר עבד: ונכבש על השפחה. נדחק ונדבק עליה לשון מכבש פריש''א בלע''ז ולשון גנאי הוא: הרי זה עבד. שולד שפחה כמוה דכתיב האשה וילדיה (שמות כא): היתה אם אביו. בת כהן לישראל תאכל בתרומה אם מת אביו והוא קיים אע''ג דולד ולד בעלמא פסיל כדאמרן (לקמן דף ע.) זרע זרעה מנין כו' האי לא פסיל דהא לאו בתר אבוה אזיל ולאו זרעו הוא בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים והוא עבד לא תאכל בתרומה דלאו זרע הוא: כ''ג פעמים שהוא פוסל. את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל: מאכיל את אמו. לאחר מיתת אביו: ופוסל את אם אמו. אפילו לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא הוה הדרה אם אמו לתרומה דבי נשא לאחר מיתת בתה כדאמר ביש מותרות (לקמן ד' פז.) מת בנה מישראל תאכל בתרומה: וזאת. האשה אומרת לא כבני כ''ג כלומר לא ירבו כמותו: גמ' נשותיהן פטורות. אלמא אין קנין לשוטה: כיון. דאי פשיטא לן דעיברה אמרינן לה לא תאכל אמאי קתני מתניתין ישראל הבא על בת כהן באונס ופיתוי תאכל ליחוש שמא עיברה: מי לא תנן. בפ' ד' אחין גבי נשים שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה מפרישין אותן מבעליהן ג' חדשים שמא מעוברת הן והולדות ממזרין ובעינן הבחנה בין ולד כשר לולד פסול אלמא לחדא ביאה חיישינן: ליוחסין חששו. מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה אחת ולספק: הרי זה גיטיך. כהן לבת ישראל: אסורה לאכול בתרומה מיד. דכל שעתא אמרינן השתא מיית אלמא אסרי לה מספק: אלא אמר רבה. לא תימא לתרומה לא חששו דודאי חיישינן לספיקא אלא תריץ לפירכא דלעיל הכי: בנישואין. כגון שנתחלפו בכניסתן לחופה חששו לשמא נתעברו דהא לא הפכו: אבל בזנות לא חששו. כדקיימא לן אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר הלכך ליכא ספק: ומת. בעלה בו ביום: טובלת. משום ביאה דכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו' (ויקרא טו): יצירת הולד ארבעים יום: תהא מקולקלת למפרע. לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש דאשתכח דזרה הויא ואכלה תרומה בשוגג ואי כדקאמרת מאי מקולקלת הא ודאי כל מ' לאו זרה הויא: עד מ'. אם אכלה לאחר מ' תהא מקולקלת למפרע עד יום ארבעים ומדמתרץ רב חסדא אוכלת עד ארבעים שמע מינה מת בעלה דקתני בברייתא הוי דמת בו ביום שנשאה דאי שהה אצלה זמן מרובה לאלתר אסורה דלמא מעוברת היא דהרי כבר ארבעים יום: הולד ממזר. אע''פ ששניהם מודים שבא עליה חיישינן הואיל ופרוצה היא אחר נמי בא עליה ואיעברה מיניה: שתוקי. ספק ממזר דהא מספקא לן אי מארוס הוא וכשר אי מאיניש אחרינא הוא הלכך ממזר ספק הוא: מסתברא מילתיה דרב. דמשוי ליה ממזר ודאי: דדיימא מעלמא. שחשודה מאחרים דליכא לאכשורי כשאר בני דומה שהם כשרים דהתם כיון דנשואה היא רוב בעילות הלך אחר הבעל אבל הכא לאו אורחיה למיבעל כולי האי בלא חופה: דקתני במתני' ילדה. אנוסה ומפותה בת ישראל מכהן תאכל בתרומה משום בנה דמחזקינן ליה בכהן: היכי דמי אי דדיימא. נמי מעלמא אמאי תאכל אלא לאו דדיימא מיניה לחודיה וקשדינן ליה אבתריה ואע''ג דלדידיה איסורא ככולי עלמא דגזרו על יחוד של פנויה וכל שכן ארוסה דלגבי ארוס היתר ולעלמא באיסורא ודאי היכא דדיימא מיניה לחודיה אמרינן בתריה שדינן ליה לולד: בבא עליה כולי עלמא לא פליגי. היכא דמודה שבא עליה: הולד ממזר. ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן ליה ומאיניש אחרינא הוי: תוספותונשאת לעבד. תימה דלא קתני ונכבשה עם העבד כדקתני ונכבש עם השפחה דנישואין לא שייכי בה: בזנות לא חששו. כדפי' בקונטרס דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ושוטה נמי אע''פ שנשאת לו מתהפכת ואין רוצה להתעבר ממנו לפי שיראה שלא תוכל לסובלו כדאמרינן בפרק חרש (לקמן דף קיב: ושם) דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת: רב אמר הולד ממזר כו'. בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עה.) מפרש פלוגתייהו בג' גווני: אמר ליה אביי לעולם אימא לך אע''ג דלא דיימא מעלמא אמר רב הולד ממזר. ולהאי לישנא הא דקאמר בפ''ק דכתובות (דף יג:) ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד האמר רב יהודה כו' לאביי דאית ליה הכא דלרב הולד ממזר אע''ג דלא דיימא מעלמא לא סגי התם בטעמא קמא בלא ועוד: איכא דאמרי בבא עליה כ''ע לא פליגי כו'. פירוש היכא דלא דיימא מעלמא מודה אביי דאין הולד ממזר אלא הכי איתמר כו' ופליגי אביי ורבא בדיימא מיניה ודיימא מעלמא: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|