סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים כִּי תַּנְיָא הָהִיא לְהַשְׁלִים
מֵיתִיבִי בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים מֵת אֶחָד מֵהֶם אוֹ שֶׁנִּמְצָא סָרִיס לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא תְּיוּבְתָּא
בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים סְבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר בְּרָא לִבְרָא וּבְרַתָּא לִבְרַתָּא וְכׇל שֶׁכֵּן בְּרָא לִבְרַתָּא אֲבָל בְּרַתָּא לִבְרָא לָא אֲמַר לֵיהּ רָבָא לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ בָּעֲיָא וְהָא אִיכָּא
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת תְּרֵי מֵחַד לָא וְלָא וְהָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב שֵׁשֶׁת נְסֵיב אִיתְּתָא וְאוֹלֵיד בְּנֵי וַאֲמַר לְהוּ בְּנֵי בְרַתִּי בְּנֵי נִינְהוּ
הָתָם דַּחוֹיֵי קָמְדַחֵי לְהוּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אִיעֲקַר מִפִּירְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרָבָא בַּר מָארִי מְנַָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי אֶלָּא מֵעַתָּה וְהַצֹּאן צֹאנִי הָכִי נָמֵי אֶלָּא דִּקְנֵית מִינַּאי הָכָא נָמֵי דִּקְנֵית מִינַּאי
אֶלָּא מֵהָכָא וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב וּכְתִיב מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחוֹקְקִים וּכְתִיב יְהוּדָה מְחוֹקְקִי
מַתְנִיתִין דְּלָאו כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְגוֹ' אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה
וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה
תָּנָא כּוּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת אָמַר רַב חָמָא בַּר אַבָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין כּוּלָּם מֵתוּ מִיתָה רָעָה מַאי הִיא אָמַר רַב נַחְמָן אַסְכָּרָה
אָמַר רַב מַתְנָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי חֲנִילַאי כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא טוֹבָה בְּלֹא שִׂמְחָה דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ בְּלֹא בְּרָכָה דִּכְתִיב לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ בְּלֹא טוֹבָה דִּכְתִיב לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ
בְּמַעְרְבָא אָמְרִי בְּלֹא תּוֹרָה בְּלֹא חוֹמָה בְּלֹא תּוֹרָה דִּכְתִיב הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי בְּלֹא חוֹמָה דִּכְתִיב נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר
רָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר בְּלֹא שָׁלוֹם דִּכְתִיב וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא יִרְאַת שָׁמַיִם וְאֵינוֹ פּוֹקְדָהּ נִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וְגוֹ' וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַיָּיב אָדָם לִפְקוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וְגוֹ'
הָא מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לְדֶרֶךְ אָמַר רַב יוֹסֵף לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ
וְכַמָּה אָמַר רָבָא עוֹנָה וְהָנֵי מִילֵּי לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מִיטְּרִידי
תָּנוּ רַבָּנַן הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִירְקָן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵינָיו וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו וְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ

רש"י

בני בנים הרי הן כבנים. קס''ד שמת הזכר או הנקבה והיה לו בן שיצטרף עם אחות אביו או עם אחי אמו אין אבי האב חייב עוד בפריה ורביה וטעמא שהיה לו למת בן הא לאו הכי לא קיים דשבת בעינן וקשיא לרב הונא: כי תניא ההיא להשלים. כגון שלא היה לו לזקן אלא בן אחד ונשא הבן אשה והוליד בת פטור הזקן שהרי השלים זה את חובתו אבל אי הוה ליה מעיקרא זכר ונקבה ואפילו מתו בלא בנים קיים פריה ורביה: דכולי עלמא. בין לאביי בין לרבא: תרי מחד. והשני מת בלא בנים לא קיים הזקן פריה ורביה: איעקר מפרקיה דרב הונא. שהיה מאריך בדרשיו וצריכים למי רגלים ומעמידים עצמן ונעקרים כדתניא בבכורות (דף מד:): מנא הא מילתא כו'. אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן: מני מכיר ירדו מחוקקים. ולא מצינו למימר מבני בניו אלא מבני בתו דהא כתיב קרא אחרינא יהודה מחוקקי ולא משכחת לה דליתו מתרוייהו אלא הכי דנפקו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר אלמא בני בתו כבניו: מתניתין. דקתני אא''כ כו' הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע: לערב. לעת זקנתו: אי זה יכשר. איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים: מגבת עד אנטיפרס. [בין העיירות הללו היו כולם]: שמם. שנשתכחה תורה: ביתך. אשה: האם אין עזרתי בי. אשתי דכתיב (בראשית ב) עזר כנגדו מיד תושיה נדחה ממני שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח: וידעת כי שלום אהלך. בזמן שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו שנאמר שובו לכם לאהליכם: ואין פוקדה. בתשמיש בעת עונתה: כי שלום אהלך. שלימה ביראת שמים: בשעה שיוצא לדרך. משום שמתאוה לו באותה שעה יותר: תשוקתך. תאותך: ה''ג לא נצרכה אלא סמוך לווסתה. [אע''ג] דאמור רבנן (שבועות דף יח:) חייב אדם לפרוש מאשתו וכו' ואפ''ה כשיוצא לדרך יפקדנה: עונה. אם רגילה לראות ביום אסורה כל היום ואם רגילה לראות בלילה אסורה כל הלילה: וה''מ. דחייב לפוקדה כי אזל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא משום דטריד במצוה אי נמי מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה: יותר מגופו. דזילותא דאיתתא קשה מדגברא: והנושא בת אחותו. גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו:

תוספות

וכל שכן ברא לברתא. אע''ג דאמרינן לעיל אין שני זכרים חשובים כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטרתו מפריה ורביה פשיטא דקאי שפיר הבן במקום הבת: חייב אדם לפקוד את אשתו. אומר ר''ת דפקידה זו אינו תשמיש אלא כשהוא רוצה לצאת בדרך אם הוא רחוק ממנה לא יצא לדרך אא''כ ישוב אליה ויפקדנה או בתשמיש או בשאר דברים וידבר על לבה ופריך מהתם נפקא ליה מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה כשיוצא לדרך ומסתמא כיון שמתאוה לו יש לו לפוקדה דהמכבד אשתו עליו הכתוב אומר אז תקרא וגו' ומשני אמר רב יוסף לא נצרכה אלא לאשתו נדה ה''ג בכל הספרים ישנים והכי פי' דחד קרא אתא דאפילו באשתו נדה יש לו לפוקדה וכמה עונה אע''פ שאסור לשמש מ''מ שמחה ותענוג הוא לה הואיל ורוצה לצאת בדרך והכי אמרי' בריש הדר (עירובין סג: ושם) הישן בקילעא שאיש ואשתו ישנים שם עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר רב יוסף התם ואפילו אשתו נדה ומה שהגיהו בספרים לא נצרכה אלא סמוך לוסתה אין נראה כלל דהגיהו כן לפי שרוצין לפרש דפקידה היינו תשמיש ובשבועות (דף יח: ושם) מוכיח דסמוך לוסתה מדאורייתא מוהזרתם את בני ישראל וגו' ועוד דמוקי לה ביוצא לדבר הרשות וא''כ אפילו למאן דאמר (נדה דף טו.) ווסתות דרבנן אם כן סמוך לווסתה נמי דרבנן מכל מקום למה יהא מותר ביוצא לדבר הרשות: סמוך לפירקן. אבניו נמי קאי כדאמרי' בהנשרפין (סנהד' דף עו: ושם) ואע''ג דקטן לא תקינו ליה רבנן נשואין כדאמרינן לקמן בפרק אלמנה (דף סח.) מ''ר להכי תקינו ליה נשואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות: והנושא את בת אחותו. פירש רשב''ם דה''ה בת אחיו אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה ור''ת אומר דדוקא נקט בת אחותו לפי שהיא בת מזלו כדאמרי' רוב בנים דומין לאחי האם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר