|
טקסט הדף מנוקד
מִסְתַּבְּרָא חַיָּיבֵי לָאוִין תָּפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לָא תָּפְסִי בְּהוּ קִדּוּשִׁין
מֵתִיב רָבָא אִיסּוּר מִצְוָה וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה בָּא עָלֶיהָ אוֹ חָלַץ לָהּ נִפְטְרָה צָרָתָהּ וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ חַיָּיבֵי לָאוִין מִדְּאוֹרָיְיתָא לַחֲלִיצָה רַמְיָא לְיִיבּוּם לָא רַמְיָא כִּי בָּא עָלֶיהָ אַמַּאי נִפְטְרָה צָרָתָהּ הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ לִצְדָדִין קָתָנֵי בָּא עָלֶיהָ אַאִיסּוּר מִצְוָה חָלַץ לָהּ אַאִיסּוּר קְדוּשָּׁה מֵתִיב רָבָא פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שׇׁפְכָה סְרִיס אָדָם וְהַזָּקֵן אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַיבְּמִין כֵּיצַד מֵתוּ וְלָהֶם אַחִים וְלָהֶם נָשִׁים וְעָמְדוּ אַחִין וְעָשׂוּ מַאֲמָר בִּנְשׁוֹתֵיהֶן וְנָתְנוּ גֵּט וְחָלְצוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּ וְאִם בָּעֲלוּ קָנוּ מֵתוּ אַחִים וְעָמְדוּ הֵם וְעָשׂוּ מַאֲמָר בִּנְשׁוֹתֵיהֶן וְנָתְנוּ גֵּט אוֹ שֶׁחָלְצוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּ וְאִם בָּעֲלוּ קָנוּ וְאָסוּר לְקַיְּימָן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ חַיָּיבֵי לָאוִין מִדְּאוֹרָיְיתָא לַחֲלִיצָה רַמְיָא לְיִיבּוּם לָא רַמְיָא אִם בָּעֲלוּ אַמַּאי קָנוּ אֶלָּא אָמַר רָבָא אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין נָמֵי עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא דִּכְתִיב קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר כְּתִיב וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם אִי הָכִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ נָמֵי עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא דִּכְתִיב וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם אֶלָּא אָמַר רָבָא גְּזֵירָה אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין אַטּוּ אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר גְּזֵירָה בִּמְקוֹם מִצְוָה אַטּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה אֶלָּא מֵעַתָּה אֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו לֹא תִּתְיַיבֵּם גְּזֵירָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ יִיבּוּם בְּנַחֲלָה תְּלָא רַחְמָנָא מִידָּע יְדִיעַ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים לֹא תִּתְיַיבֵּם גְּזֵירָה מִשּׁוּם אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים בְּבָנִים תְּלָא רַחְמָנָא מִידָּע יְדִיעַ אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁהָיָה בְּעוֹלָמוֹ לֹא תִּתְיַיבֵּם גְּזֵרָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ בִּישִׁיבָה תְּלָא רַחְמָנָא מִידָּע יְדִיעַ כׇּל הַנָּשִׁים לֹא תִּתְיַיבֵּמְנָה גְּזֵרָה מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית לָא שְׁכִיחָא מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה נָמֵי לָא שְׁכִיחָא אֶלָּא אָמַר רָבָא גְּזֵרָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה אַטּוּ בִּיאָה שְׁנִיָּה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אִם בָּעֲלוּ קָנוּ בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה וְאָסוּר לְקַיְּימָן בְּבִיאָה שְׁנִיָּה הֲדַר אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב אָשֵׁי לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים שְׁנֵיהֶם מוּטָב וְאִם לָאו יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה הָכָא נָמֵי אֶפְשָׁר בַּחֲלִיצָה דִּמְקַיֵּים עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה מֵיתִיבִי וְאִם בָּעֲלוּ קָנוּ תְּיוּבְתָּא אִיתְּמַר בִּיאַת כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר חַד אָמַר אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ וְחַד אָמַר פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ רש"י
לצדדין קתני. בא עליה קאי אאיסור מצוה דהיינו שניות מדברי סופרים דמדאורייתא חזיא ליה וקמיה רמיא לפיכך נפטרה צרתה בביאתה חלץ קאי אאיסור קדושה דרמיא לחליצה הילכך חליצתה פוטרת צרתה: פצוע דכא וכרות שפכה. לקמן מפרש להו בפרק הערל: סריס אדם. שסירסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו והוי בלאו דבכלל פצוע דכא וכרות שפכה הוא ואסור לישא ישראלית דכתיב לא יבא פצוע דכא: או מייבמין. לאו לכתחלה קאמר אלא ייבומן יבום שאם בעלו קנו כדקתני ואזיל: והזקן. שפסק מלידה והאי לאו מחייבי לאוין הוא אלא קמ''ל דאע''ג דלאו בר אולודי הוא ביאתו ביאה לקנות יבמתו ויוצאה ממנו בגט: ונתנו גט. כלומר או נתנו גט או חלצו וגט ביבמה מהני למיפסל עליו ועל כל האחין דאי בעי לייבומי תו לא מצי דקם ליה בשוב לא יבנה: ואם בעלו קנו. ויוצאות בגט בלא חליצה: ואסור לקיימן. אסיפא קאי מתו אחין ובעלו הן את יבמתן ואפצוע דכא וכיוצא בו ולאו אזקן: אלא אמר רבא. חייבי לאוין נמי לייבום רמיא הלכך אם בעלו קנו ודקשיא לך באלמנה ארוסה שנפלה לכהן גדול תתייבם ויבא עשה וידחה את ל''ת אלמנה מן האירוסין נמי כו': גזירה ביאה ראשונה. דמקיים בה עשה ומצי למידחי: אטו ביאה שניה. דלא מצי למידחי דהא איקיים בה עשה: לאו מילתא היא דאמרי. דבביאה ראשונה הויא שרי לכתחילה אי לאו משום גזירת ביאה שניה דודאי אפילו ביאה ראשונה אסורה ולא אמרי' תדחה עשה את לא תעשה דהא אפשר להתקיים בחליצה בלא עקירת לא תעשה: אם בעלו קנו. אלמא מדאורייתא רמיא קמיה למידחי לא תעשה: תיובתא. דרבא ותיובתא דריש לקיש דאמרי לעיל אם אתה יכול לקיים את שניהם לא עקרנא ליה ללאו: באלמנה. יבמתו: פוטרת. אותה ואת צרתה מן החליצה וסגי לה בגט:
תוספות
דאין עולין לייבום מהתם שמעינן דעולין לחליצה כדדרשינן יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ועוד דפריך מה ראית פי' דאימא איפכא ונוקי יבמתו לחייבי כרת ואם לא יחפוץ לחייבי לאוין היכי מצי למעוטי מאם לא יחפוץ חייבי לאוין מחליצה הא קרינן בהו אם חפץ יבם דאתי עשה ודחי ל''ת כיון דמוקמינן יבמתו לחייבי כריתות וקצת היה נראה לפרש דה''פ א''ה חייבי לאוין נמי נשוה חליצה וייבום מהאי קרא ותו פריך מה ראית פירוש דמהאי קרא ולא יחפוץ נשוה חייבי לאוין לחליצה וייבום וליהוו בני חליצה וייבום ואין להקשות דלמה לן קרא להכי דלישתוק קרא מיני' דטובא איצטריך כדפרישית לקמן בפ' החולץ (דף מד.) ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא אבל קשה דאם כן מאי קא משני מיסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין דמשמע מתוך התירוץ דהוא פריך שלא יעלו חייבי לאוין לחליצה וי''ל בדוחק דמחייבי לאוין וחייבי עשה פריך והכי פריך א''ה חייבי לאוין וחייבי עשה נשוה לחליצה וייבום מהאי קרא וחייבי לאוין יעלו גם לייבום וחייבי עשה לא יעלו גם לחליצה ועיקר פירכא מחייבי עשה: מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין. ותימה מנלן לאוקמי קרא בחייבי לאוין נוקי קרא בחייבי עשה גרידא דאע''ג דאין מייבמין מ''מ עולים לחליצה כיון דתפסי בהו קידושין אבל חייבי לאוין נימא דאתי עשה ודחי לא תעשה ויעלו גם לייבום וי''ל דמשמע ליה השתא לדרוש מקרא דיבמתו לאסור יבום ולהצריך חליצה אבל קשה א''כ היכי הוה בעי לאוקמי קרא בחייבי כריתות והא ל''ל דהכי פריך ואימא חייבי כריתות נמי ליבעי חליצה מהאי קרא דהא קאמר בתר הכי ומה ראית דמשמע ואימא איפכא: פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם. פירוש סריס אדם לאפוקי בידי שמים שלא היה להם שעת הכושר: אם בעלו קנו. ה''ה דלכתחילה נמי שרי כדמוכח לקמן אלא איידי דנקט בסיפא לשון דיעבד נקט נמי ברישא לשון דיעבד: אמר קרא והתקדשתם. אע''ג דהאי עשה נמי הוה במצות יבום ואיכא תרי עשה מ''מ אין תרי עשה דוחה ל''ת ועשה: אי הכי כל הנשים לא יתייבמו. ... כל הני פירכי לא פריך שיעקרו חכמים לגמרי מצות ייבום והכי פי' אשת אחיו מאביו לא תתייבם כשאינו אחיו אלא מאביו לא תתייבם עד דמיחדי באבא ובאמא גזיר' משום אשת אחיו מאמו אשה שאין לה בנים לא תתייבם פירוש שאין לה עכשיו אבל היו לה בחיי הבעל ומתו גזירה משום אשה שיש לה בנים אשת אחיו שהיה בעולמו כגון שבא ממדינת הים והיה מוחזק לן דלית ליה אחים דדמי כמי שלא היה בעולמו כל הנשים לא יתייבמו פירוש אשה שלא היה לה בנים מעולם לא מזה ולא מאחר דדמיא לאילונית: גזירה ביאה ראשונה אטו כו'. אלמנה מן הנשואין וחייבי עשה נפקא לן מיבמתו דאע''ג דאין עולין ליבום עולין לחליצה: אטו ביאה שניה. לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור דיבמה נקנית בהעראה והו''מ למימר גזירה אטו גמר ביאה ואין להתיר ביאה שניה מטעם דנעשית אשתו לכל דבר דאינה נעשית כאשתו אלא היכא דשרי ליה בלא דחייה אבל חייבי לאוין אפילו ביאה ראשונה לא שריא אלא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה וביאה שניה דלית בה עשה לא דחיא אע''ג דבפרק הבא על יבמתו (לקמן סא.) לא מצריך קרא אלא לאירס ואח''כ נתמנה להיות כהן גדול אבל נשאה קודם שנתמנה משמע דלא צריך קרא שיכול לקיימה משום דנשאה בהיתר התם נמי משום דבהיתר בלא שום דחיית איסור נשאה אבל הכא ביאה ראשונה לא שריא אלא משום דאתי עשה ודחי לא תעשה ביאה דמצוה דחיא דלאו מצוה לא דחיא: מיתיבי ואם בעלו קנו. תימה דרבא גופי' מותיב מהך ברייתא והשתא איתותב מינה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|