סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְאַחַת פְּסוּלָה אִם הָיָה חוֹלֵץ חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה וְאִם הָיָה מְיַיבֵּם מְיַיבֵּם לַכְּשֵׁרָה מַאי כְּשֵׁרָה וּמַאי פְּסוּלָה אִילֵּימָא כְּשֵׁרָה כְּשֵׁרָה לְעָלְמָא פְּסוּלָה פְּסוּלָה לְעָלְמָא כֵּיוָן דִּלְדִידֵיהּ חַזְיָא מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינַּהּ
אֶלָּא לָאו כְּשֵׁרָה כְּשֵׁרָה לֵיהּ פְּסוּלָה פְּסוּלָה לֵיהּ וּמַאי נִיהוּ מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ וְקָתָנֵי אִם הָיָה מְיַיבֵּם מְיַיבֵּם לַכְּשֵׁרָה
לָא כְּשֵׁרָה לְעָלְמָא פְּסוּלָה לְעָלְמָא וּדְקָאָמְרַתְּ כֵּיוָן דִּלְדִידֵיהּ חַזְיָא מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינַּהּ מִשּׁוּם דְּרַב יוֹסֵף דְּאָמַר רַב יוֹסֵף כָּאן שָׁנָה רַבִּי לֹא יִשְׁפּוֹךְ אָדָם מֵי בוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִים לָהֶם
תָּא שְׁמַע הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּיסֵּת הִיא וְצָרָתָהּ חוֹלֶצֶת הִיא וְצָרָתָהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא אוֹ הִיא אוֹ צָרָתָהּ וְלָאו תָּרוֹצֵי קָא מְתָרְצַתְּ לַהּ תָּרֵיץ הָכִי הִיא חוֹלֶצֶת צָרָתָהּ אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת
אָמַר רַב לֵילֵי בַּר מֶמֶל אָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל צָרַת מְמָאֶנֶת אֲסוּרָה לְמַאן אִילֵימָא לָאַחִים הַשְׁתָּא הִיא גּוּפַהּ שַׁרְיָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מֵיאֲנָה בָּזֶה מוּתֶּרֶת בָּזֶה צָרָתָהּ מִיבַּעְיָא
אֶלָּא לְדִידֵיהּ וּמַאי שְׁנָא מְמָאֶנֶת דְּשַׁרְיָא לְאַחִין דְּלָא עָבְדָא בְּהוּ מַעֲשֶׂה צָרָה נָמֵי לָא עָבְדָא בְּהוּ מַעֲשֶׂה
גְּזֵירָה מִשּׁוּם צָרַת בִּתּוֹ מְמָאֶנֶת וְצָרַת בִּתּוֹ מְמָאֶנֶת מִי אֲסִירָא וְהָתְנַן וְכוּלָּן אִם מֵתוּ אוֹ מֵיאֲנוּ צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת
דְּמֵיאֲנָה בְּמַאן אִילֵימָא דְּמֵיאֲנָה בְּבַעַל הַיְינוּ גְּרוּשָׁה אֶלָּא לָאו בְּיָבָם
לָא לְעוֹלָם בְּבַעַל וּתְרֵי גַּוְונֵי גֵּירוּשִׁין וּמַאי שְׁנָא כִּי מֵיאֲנָה בְּבַעַל דַּעֲקַרְ[תִּ]ינְהוּ לְנִשּׂוּאִין
כִּי מֵיאֲנָה בְּיָבָם נָמֵי נִשּׂוּאִין קַמָּאֵי קָא עָקְרָא
מִשּׁוּם דְּתָנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל דְּתָנֵי רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל מֵיאֲנָה בַּבַּעַל מוּתֶּרֶת לְאָבִיו בַּיָּבָם אֲסוּרָה לְאָבִיו
אַלְמָא מִשְּׁעַת נְפִילָה נִרְאֵית כְּכַלָּתוֹ
הָכָא נָמֵי מִשְּׁעַת נְפִילָה נִרְאֵית כְּצָרַת בִּתּוֹ
אָמַר רַב אַסִּי צָרַת אַיְלוֹנִית אֲסוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד פְּרָט לָאַיְלוֹנִית שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת
מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת שְׁלֹשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלֹשׁ נָשִׁים נׇכְרִיּוֹת וּמֵת אֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה בָּהּ שֵׁנִי מַאֲמָר
וּמֵת הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵת אֶחָד מֵהֶם יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ מִי שֶׁעָלֶיהָ זִיקַת יָבָם אֶחָד וְלֹא זִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין
וְקָתָנֵי עֲלַהּ אָמַר רַב יוֹסֵף זוֹ הִיא צָרַת אֵשֶׁת אָח מֵאָב שֶׁאִיסּוּר נְפִילָה גָּרַם לָהּ שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּגוֹן זֹאת
זוֹ הִיא לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי צָרַת אַיְלוֹנִית דְּשַׁרְיָא
לָא לְמַעוֹטֵי צָרַת אַיְלוֹנִית דַּאֲסִירָא וּמַאי זוֹ הִיא זוֹ הִיא דְּאִיסּוּר נְפִילָה גָּרַם לָהּ צָרָתַהּ בָּעֲיָא חֲלִיצָה אַיְלוֹנִית אֲפִילּוּ חֲלִיצָה לָא בָּעֲיָא מַאי טַעְמָא הָא דְּאוֹרָיְיתָא הָא דְּרַבָּנַן
תְּנַן וְכוּלָּן אִם מֵתוּ אוֹ מֵיאֲנוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִית צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת לָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁהִכִּיר בָּהּ
כָּאן שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ
דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי שֶׁנִּמְצְאוּ וְלָא קָתָנֵי שֶׁהָיוּ שְׁמַע מִינַּהּ אָמַר רָבָא

רש"י

א''ל תניתוה. אתרווייהו לישני מהדר דקתני אחת כשרה ואחת פסולה אלמא היא אסורה וצרתה מותרת: צרת ממאנת. נפלו לפניו ב' יבמות מאח אחד גדולה וקטנה ומיאנה בו הקטנה צרתה אסורה: למאן אסורה. אילימא אף לשאר אחין השתא היא גופה מותרת לזה: אלא לדידיה. ליבם שמיאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח וא''ת מיאון נישואין קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו והכי אמרי' לקמן משעת נפילה נראית ככלתו כו' והא דשמואל בפ' ב''ש (לקמן דף קז:): משום צרת בתו ממאנת. דאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו דאמרינן נישואין קמאי קא עקרא ואין זו צרת ערוה וה''ד מיאון בבתו הואיל והוא קיים דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה משכחת לה ביתומה בחיי האב כדתנן בפרק ב''ש קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא יתומה בחיי האב דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו ואם הלכה ונשאת לאחי אביה יכולה למאן ביבם בחיי אביה: מיאנה בבעל. קטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל מותרת לחמיה לפי שעקרתה לקדושין והרי היא כמפותה ולא כלתו היא: ביבם אסורה לאביו. דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם נראית כאשתו גמורה ונראית ככלתו של זה: ה''נ. בבתו ממאנת: משעת נפילה. שנפלה בתו לפניו לייבום והוצרכה למאן בו נראית כאשת אחיו ונראית צרתה צרת הבת: צרת אילונית. הרי שהיה נשוי ב' נשים והא' אילונית אילונית דוכרניתא דלא ילדה לשון איל זכר מן הצאן: ומת בלא בנים. שתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה: שנאמר והיה הבכור אשר תלד בראויה לילד פרט לאילונית. וכיון דפטורה קיימא עליה באשת אח וצרתה צרת ערוה ואע''ג דהאי והיה הבכור אשר תלד מיתוקם במכילתין לקמן (דף כד.) בגדול האחים ומהכא נפקא לן מצוה בגדול לייבם מ''מ דרשינן הך פרט לאילונית מאשר תלד דקרא יתירא הוא כיון דהבכור ביבם גופיה משתעי: מאמר. קדושי יבמה: הרי אלו. שתי נשים: חולצות. דאילו כנסה הוה פקעה זיקה קמייתא ולא הוה עלה אלא זיקת נשואי האחרון אבל מאמר לא מפקע זיקה והויא עלה קצת זיקת ראשון וקצת זיקת האחרון: דכתיב ומת אחד מהם. ולא זו שמתו ב' בעליה וזיקת שניהם עליה ושתיהן אסורות מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כדמפרש בפ' ד' אחין ובחליצה דחדא לא מיפטרא אידך דלאו מבית אחד קאתו הואיל ולא כנסה ואי לא עבד בה מאמר לא הואי עלה אלא זיקת ראשון והוו להו שתי יבמות הבאות מב' בתים ושתיהן מתייבמות: שאיסור נפילה גרם לה. שנפלה ב' פעמים מזיקה אחת: שלא מצינו בכל התורה. שתאסר אלא מדרבנן הוא דמיתסרא שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה: הא דאורייתא. תלד למעוטי צרת אילונית דאסירא ואפילו חליצה לא בעיא: והא דרבנן. כדמפרש טעמא בפ' ד' אחין וקאסרי לה על השלישי: כאן שהכיר בה. דרב אסי בשהכיר בה כשנשאה שהיא אילונית ואין כאן מקח טעות והרי היא אשתו וצרתה הויא צרת אילונית ורחמנא פטרה מאשר תלד ומתני' בשלא הכיר בה כשנשאה שתהא אילונית ומקחו מקח טעות ולאו אשתו היא לפיכך צרתה מותרת דלאו צרת אילונית היא: שנמצאו. לאחר נישואין:

תוספות

להיא גופה כדאמרינן פ''ק דסוטה (דף ו. ושם) דספק סוטה חולצת ולא מתייבמת משום ק''ו: מי אמרינן ק''ו במקום מצוה כו'. וא''ת תפשוט מפ''ק דסוטה (דף ב.) דקתני חולצת ולא מתייבמת ומפרש בגמ'. משום ק''ו וי''ל דאיכא התם טעמא אחרינא כדמפרש התם: צרתה נמי לא עבדה ביה מעשה. תימה נהי דלא עבדה ביה מעשה מ''מ כיון דהממאנת אסורה ליה הוי צרתה כצרת ערוה והיכי מדמה לה לממאנת דשריא לאחין: אלא לאו ביבם וקתני צרותיהן מותרות. שהמיאון עוקר לנישואין קמאי תימה למאי דס''ד השתא תקשה ליה סיפא דקתני כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת ואם איתא דעקרה נישואין קמאי תמאן השתא ותתייבם צרתה דהכי פריך עלה לקמן וי''ל דלמאי דסלקא דעתך השתא מצי למימר דמתני' בדליתא קמן שתמאן או בגדולה ולקמן דפריך עלה משום דבעי לאוקמי מתני' אפילו היא קטנה ואיתה קמן: מאי לאו למעוטי צרת אילונית דשריא. וא''ת אמאי לא פריך מינה לעיל למאן דאסר צרת מחזיר גרושתו ולימא ליה מאי לאו למעוטי צרת מחזיר גרושתו דשרי וי''ל דלא משמע ליה למעוטי מזו היא אלא כיוצא בה דאילונית דמיא לאשת שני מתים דזו וזו מותרות לבעליהן אבל מחזיר גרושתו נאסרה לבעלה: תני שהיו. וא''ת לרבא דשרי צרת בתו אילונית אפי' הכיר בה מה חידוש הוא לשנות בתוספתא וכולן שנמצאו אילונית בין בחיי הבעל בין לאחר מיתה בשלמא לרב אסי איצטריך לאשמועינן בחיי בעל דסד''א הואיל ובחייו נמצאת אילונית דלמא קיבלה וי''ל דס''ד למיסרה כשנמצאת אחר מיתה משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו כדאסר לעיל צרת בתו ממאנת וא''ת מ''ש אילונית מממאנת ויש לומר דהתם מיחסרא מיאון הכא לא מיחסרא מידי א''נ ממאנת אין לה קול ובשעת מיאון נראית כצרת בתו אבל אילונית יש לה קול וידוע שלא היתה צרת בתו וא''ת מאי פריך הכא לרבא מדקתני שנמצאו נימא דנקט נמצאו לרבותא וי''ל דבהכיר בה איכא רבותא טפי להכי משני תני שהיו:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר