סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא מֵעַתָּה וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ הָכָא נָמֵי וְהָא תַּנְיָא בֵּין יוֹשֵׁב בֵּין עוֹמֵד בֵּין מוּטֶּה
אֲמַר לֵיהּ הָתָם לָא כְּתִיב וְיַעֲמֹד וְיֹאמַר הָכָא כְּתִיב וַיָּקׇם וַיִּקְרַע
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא מִנַּיִן לִקְרִיעָה שֶׁהִיא מְעוּמָּד שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּקׇם אִיּוֹב וַיִּקְרַע דִּלְמָא מִילְּתָא יַתִּירְתָּא הוּא דַּעֲבַד דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי וַיָּגׇז אֶת רֹאשׁוֹ הָכִי נָמֵי
אֶלָּא מֵהָכָא וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְדִלְמָא מִילְּתָא יַתִּירְתָּא עָבֵיד דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה הָכִי נָמֵי
וְהָתַנְיָא יָשַׁב עַל גַּבֵּי מִטָּה עַל גַּבֵּי כִּסֵּא עַל גַּבֵּי אוּדְיָינִי גְּדוֹלָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע מִכּוּלָּן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁלֹּא קִיֵּים כְּפִיַּית הַמִּטָּה
אֲמַר לֵיהּ כְּעֵין אַרְצָה
תָּנוּ רַבָּנַן וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָבֵל אָסוּר בָּהֶן אָסוּר בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וְאָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה בַּמִּדְרָשׁ וּבָהֲלָכוֹת וּבַתַּלְמוּד וּבָאַגָּדוֹת וְאִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ אֵינוֹ נִמְנָע וּמַעֲשֶׂה וּמֵת בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בְּצִיפּוֹרִי וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ
רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אִיתְּרַעָא בֵּיהּ מִילְּתָא סָבַר דְּלָא לְמִיפַּק לְפִירְקָא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא אִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ אֵינוֹ נִמְנָע סְבַר לְאוֹקוֹמֵי אָמוֹרָא עֲלֵיהּ אֲמַר לֵיהּ רַב תַּנְיָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲמִיד תּוּרְגְּמָן
וְאֶלָּא הֵיכִי עָבֵיד כִּי הָא דְּתַנְיָא מַעֲשֶׂה וּמֵת בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַאי וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנִכְנַס רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ וְלָחַשׁ הוּא לְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא לְתוּרְגְּמָן וְתוּרְגְּמָן הִשְׁמִיעַ לָרַבִּים
תָּנוּ רַבָּנַן אָבֵל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין מִשְּׁלִישִׁי וְאֵילָךְ וּשְׁלִישִׁי בַּכְּלָל מוּתָּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ חוֹלֵץ דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אָבֵל שְׁנֵי יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין מִשֵּׁנִי וְשֵׁנִי בַּכְּלָל מוּתָּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת חוֹלֵץ
אָמַר רַב מַתְנָה מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּכְתִיב וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה אָמַר רַב עֵינָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּכְתִיב וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי הָא כְּתִיב וַיִּתְּמוּ יְמֵי וְגוֹ' אָמַר לָךְ שָׁאנֵי מֹשֶׁה דְּתַקִּיף אֶבְלֵיהּ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי הָא כְּתִיב וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר עִיקַּר מְרִירָא חַד יוֹמָא הוּא
אָמַר עוּלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּחֲלִיצָה וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּהַנָּחָה
אִיבַּעְיָא לְהוּ בַּשֵּׁנִי לְעוּלָּא חוֹלֵץ אוֹ אֵינוֹ חוֹלֵץ
תָּא שְׁמַע אָמַר עוּלָּא חוֹלֵץ וּמַנִּיחַ אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים תַּנְיָא נָמֵי הָכִי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר חוֹלֵץ וּמַנִּיחַ אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים
רָבָא אָמַר כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ שׁוּב אֵינוֹ חוֹלֵץ וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר הֲלָכָה כְּתַנָּא דִּידַן דְּאָמַר שְׁלֹשָׁה

רש"י

אודייני. מכתשת גדולה: מכולם. אמרו אפי' ישן ע''ג קרקע לא יצא עד שיכפה מטתו וישב עליה: כעין ארצה. כלומר שכפה מטתו וישב עליה ולעולם קריעה מעומד: ואסור לקרות. כדאמרינן לעיל (דף טו.) מדאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום והא דאמר (סוכה דף כה.) אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין התם שאר מצות בעלמא אבל הני אית בהו שמחה: רבים צריכים ליה. לדרשה: סבר לאוקמי אמורא עליה. תורגמן: ושלישי בכלל. מותר להניח תפילין דעיקר אבילות אינו אלא ב' ימים: ואם באו פנים חדשות. ביום ג' אפ''ה אינו חולץ תפילין אע''ג דאיכא למיחש דלמא אמרי [בשני] ימים הראשונים נמי הניח תפילין: רבי יהושע אומר וכו'. דעיקר אבילות אינו אלא יום אחד: ואם באו פנים חדשות. ביום שני חולץ תפילין: מ''ט דר''א. דסבר עיקר אבילות שני ימים: דכתיב ויתמו ימי. דמשמע ב' ימים: עיקר מרירא יום אחד. אבל אבילות ב' ימים: הלכה כר''א בחליצה. שאם באו פנים חדשות בג' אינו חולץ והלכה כרבי יהושע בהנחה דבשני מותר להניח תפילין: בשני לעולא חולץ. בשלישי קאמר הלכה כר''א דאמר אינו חולץ אבל בשני לא ידענא אי חולץ אי לא: חולץ ומניח. בשני אפי' מאה פעמים ביום וכי באו פנים חדשות חולץ וכי ליכא פנים חדשות מניח: רבא אמר כיון שמניח. בשני שוב אינו חולץ לפנים חדשות: והאמר רבא. לעיל (דף כ.) בכפיית המטה הלכה כתנא דידן דאמר ג' ימים עיקר אבילות ה''נ נבעי ג' ימים להניח תפילין:

תוספות

אלא מעתה ועמד ואמר ה''נ. משמע ועמד ואמר היינו אפי' מיושב והא דאמרינן פרק מצות חליצה (יבמות דף קו.) בתי עמודי לכתחילה שמא צריך עמידה מדרבנן מיהו קשה דועמדו שני האנשים (דברים יט) דבעינן עומד וי''ל דועמד ואמר ודאי משמע אפי' מיושב כמו ועמדו וקדשו (לעיל דף יח:) אבל ועמד לחוד לא משמע הכי: דאי לא תימא הכי וישכב ארצה וכו'. אע''ג דושכב ארצה כתיב נמי אצל הילד דבת שבע אע''ג דלא גבי מת כתיב אלא על בנו ושמא הואיל והנביא אמר לו מות ימות הרי הוא כמת ואע''פ שהתפלל עליו שיחיה וכענין זה אמר בירושלמי הקב''ה שהיה יודע שעתיד להיות מבול היה מתאבל על עולמו קודם המבול ובתוס' הרב הקשה כי הסוגיא משונה בתחילה אומר מלתא יתירתא עבד דאי לא תימא הכי והדר מקשה דלא יצא ידי חובתו ונ''ל דהכי פי' מלתא יתירתא וה''נ כפה מטתו ושכב ע''ג קרקע וא''כ עבד מלתא יתירתא דליכא למימר ושכב היינו כפיית המטה דהא לא יצא ידי חובתו מכפיית המטה א''ל כעין וליכא שום יתור וניחא ליה לשנויי הכי מלומר שהיה מלתא יתירתא ולהוכיח קריעה מכפיית המטה: אלו דברים שאבל אסור בהן. הכא לא חשיב דברים שמצווה עליהן כגון כפיית המטה ועטיפת הראש דלא חשיב אלא מילי דאסור בהן תפילין ושאילת שלום לא חשיב דאין זה כל ימי האבל כדאמר לקמן תכבוסת לא חשיב דהויא בכלל רחיצה אע''ג דלעיל (דף טו.) מייתי תרי קראי לרחיצה ולתכבוסת אבל הני דלא נוהגים כל השבוע לא לאפוקי מפי' הר''א שפירש שרבינו שמואל היה מתיר לאבל לעשות מלאכה אחר ג' ימים ומה שאין נוהגין עתה לעשות עטיפת הראש וכפיית המטה סמכינן אהא דאמרינן בירושלמי אכסנאי אינו חייב בכפיית המטה דלא לימרון חרש הוא פי' מכשף וכמו כן אנו בין הנכרים ויש בינינו עבדים ושפחות ועוד יש ליתן טעם בכפיית המטה לפי שמטות שלנו כך יכולין לשכב בנחת מצד זה כמו מצד זה ואין ניכרת הכפייה דיש להן ד' קונדיסים מלמעלה כעין רגלים וכדאמרינן לקמן דרגש אין צריך לכפותו ועוד יש ליתן טעם בעטיפת הראש שלא היה מביא כי אם לידי שחוק ענין עטיפת ישמעאלים: ואסור לקרות בתורה. בתשובת רבינו יצחק זקני כתב כי רבינו יעקב היה אוסר בימי אבלו באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה מדלא תני ליה בשמעתין כמו ט' באב שילהי תענית (דף ל.) ובימי זקנותו חזר והתיר ובירושלמי אמר אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע ששונה כמו בט' באב שאומר בפרק בתרא דתענית (שם) אבל קורא במקום שאינו רגיל וה''ק התם כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור לקרות בתורה כו' אבל קורא במקום שאינו רגיל וקורא באיוב וקינות וכו' משמע לכאורה דאבל וט' באב שוין כדקאמר בירושלמי ומיהו אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע דהא דוקא שרי ולא באיוב ובקינות ובירמיה ומה שהביא רבי יצחק ראיה לאסור מדקאמר לעיל (ד' טו.) אסור בדברי תורה שנאמר האנק דום ומשמע הכל אין נ''ל ראייה דלא קאמר אלא מדבר המשמחו כדאמר בתענית (ד' ל.) משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב תדע דכולהו לאו דוקא דהא קאמר אסור בתפילין שנאמר פארך חבוש עליך ואינו אסור כל ימי אבלו: משלישי ואילך. ושלישי חשבינן [מקצתו] ככולו ומדרבנן דהא לא מייתי. קרא אלא לשני ימים דכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה הר''א והאי ויתמו בתפילין וכן ואחריתה כיום מר טפי מכל שאר מילי דכל שעה שהוא מר נפש מתעולל בעפר ואין זה פאר כדפירש בקונטרס בכתובות (ד' ו:) ריב''א ובט' באב היה אומר ר' יצחק זקני דשרי כמו בשלישי דשרי: חולץ ומניח אפילו מאה פעמים. פי' חולץ בפנים חדשות ומניח כשילכו וכן כל שעה שילכו מאה פעמים ביום וטעמיה משום בין לר''א בין לרבי יהושע בפנים חדשות אסור לר''א להניח אסור ולרבי יהושע אפי' חולץ:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר