סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

יֵשׁ מֵהֶן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר וְיֵשׁ מֵהֶן מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה רַב הוּנָא חֲצַדוּ לֵיהּ חֲצָדָא בְּמוֹעֲדָא אֵיתִיבֵיהּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לְרַב הוּנָא טוֹחֲנִין קֶמַח בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אָסוּר דָּבָר שֶׁאָבוּד בַּמּוֹעֵד מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ בַּמּוֹעֵד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אָבוּד בַּמּוֹעֵד אָסוּר בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע אֲבָל מְחוּבָּר לַקַּרְקַע אֲפִילּוּ כּוּלּוֹ אָבוּד אָסוּר וְאִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל קוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וְזוֹרֶה וּבוֹרֵר וְטוֹחֵן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָדוּשׁ בְּפָרוֹת אֲמַר לֵיהּ יְחִידָאָה הִיא וְלָא סְבִירָא לַן כְּווֹתֵיהּ דְּתַנְיָא כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי דָּבָר הַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע אֲפִילּוּ מִקְצָתוֹ אָבוּד מוּתָּר וְהַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע אֲפִילּוּ כּוּלּוֹ אָבוּד אָסוּר וְאִי רַבִּי יוֹסֵי יָדוּשׁ נָמֵי בְּפָרוֹת הָא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבָּא מַאן תַּנָּא שִׁינּוּי בַּמּוֹעֵד בְּדָבָר הָאָבֵד דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּכׇל יוֹמָא לָאו בְּפָרוֹת דָּיְישִׁי הָאִידָּנָא נָמֵי לָאו שִׁינּוּי הוּא תָּנוּ רַבָּנַן טוֹחֲנִין בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אָסוּר וְאִם טָחַן וְהוֹתִיר הֲרֵי זֶה מוּתָּר קוֹצְצִין עֵצִים בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אָסוּר וְאִם קָצַץ וְהוֹתִיר הֲרֵי זֶה מוּתָּר מְטִילִין שֵׁכָר בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אָסוּר וְאִם הֵטִיל וְהוֹתִיר הֲרֵי זֶה מוּתָּר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים וּרְמִינְהוּ מְטִילִין שֵׁכָר בַּמּוֹעֵד לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד אָסוּר אֶחָד שֵׁכַר תְּמָרִים וְאֶחָד שֵׁכַר שְׂעוֹרִים וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָשָׁן מַעֲרִים וְשׁוֹתֶה מִן הֶחָדָשׁ תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא אֵין מַעֲרִימִין בְּכָךְ רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר מַעֲרִימִין רַב חֲצַדוּ לֵיהּ חֲצָדָא בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא שְׁמַע שְׁמוּאֵל אִיקְּפַד לֵימָא שְׁמוּאֵל כִּיחִידָאָה סְבִירָא לֵיהּ לָא חֲצָדָא דְחִיטֵּי הֲוָה דְּלָא הֲוָה פָּסֵיד וְרַב מַאי טַעְמָא עָבֵיד הָכִי אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל הֲוָה וּשְׁמוּאֵל לָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ אִי נָמֵי אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה נְפַק בְּחוּמַרְתָּא דִמְדוּשָׁא וְאִשְׁתִּי מַיָּא דְּאַחֵים קַפִּילָא אֲרַמָּאָה שְׁמַע רַבִּי אַמֵּי אִיקְּפַד אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי טַעְמָא אִיקְּפַד אִי מִשּׁוּם חוּמַרְתָּא דִמְדוּשָׁא הָא תַּנְיָא הַשִּׁירִין הַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת הֲרֵי הֵן כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בֶּחָצֵר אִי מִשּׁוּם דְּאִישְׁתִּי מַיָּא דְּאַחֵים קַפִּילָא אֲרַמָּאָה הָא אָמַר שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אָמַר רַב כֹּל שֶׁנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בַּמּוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַנְּסוֹרֶת שֶׁלּוֹ לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי רַב אָשֵׁי הֲוָה לֵיהּ אִבָּא בִּשְׁלַנְיָיא אֲזַל לְמִיקְצְיֵיהּ בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁילָא מִשְּׁלַנְיָיא לְרַב אָשֵׁי מַאי דַּעְתָּיךְ דְּקָאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בַּמּוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לַנְּסוֹרֶת שֶׁלּוֹ הָא לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לִי כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי אִישְׁתְּמִיט נַרְגָּא בָּעֵי לְמִיפְסְקֵיהּ לְשָׁקֵיהּ שַׁבְקֵיהּ וַהֲדַר אֲתָא רַב יְהוּדָה שְׁרָא לְמִיעְקַר כִּיתָּנָא וּלְמִיקְטַל כְּשׁוּתָא וּלְמִיעְקַר שׁוּמְשְׁמֵי אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף בִּשְׁלָמָא כִּיתָּנָא חֲזֵי לַחֲפִיפָה כְּשׁוּתָא חֲזֵי לְשִׁיכְרָא אֶלָּא שׁוּמְשְׁמֵי לְמַאי חֲזֵי חֲזֵי לְנַזְיֵי דְּאִית בְּהוּ רַבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא פַּרְדֵּיסָא דִּמְטָא זִמְנֵיהּ בְּחוּלָּא דְמוֹעֲדָא קַטְפֵיהּ לְשָׁנָה שַׁהִיּוּה כּוּלֵּי עָלְמָא לְפַרְדֵּיסַיְיהוּ לְחוּלָּא דְמוֹעֲדָא אַפְקְרֵיהּ רַבִּי יַנַּאי לְפַרְדֵּיסֵיהּ הָהִוא שַׁתָּא מַתְנִי' מַכְנִיס אָדָם פֵּירוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים וְשׁוֹלֶה פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹּאבַד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד וְכוּלָּן אִם כִּוְּונוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד יֹאבֵדוּ גְּמָ' תָּנָא וּבִלְבַד שֶׁיַּכְנִיסֵם בְּצִנְעָא לְתוֹךְ בֵּיתוֹ רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ כְּשׁוּרֵי עַיְּילִינְהוּ בִּימָמָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָתַנְיָא וּבִלְבַד שֶׁיַּכְנִיסֵם בְּצִנְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֲמַר לֵיהּ צִנְעָא דְּהָנֵי יְמָמָא הוּא כֵּיוָן דִּבְלֵילְיָא בָּעוּ גַּבְרֵי יַתִּירֵי וּבָעוּ מַדְבּוּרֵי דְנוּרָא אָוְושָׁא מִילְּתָא וְשׁוֹלֶה פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה כּוּ' בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא כִּוֵּון מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד וָמֵת מַהוּ שֶׁיִּקְנְסוּ בָּנָיו אַחֲרָיו אִם תִּימְצֵי לוֹמַר


רש"י

יש מהן פטור אבל אסור. והא דקתני אין זופתין אסור למיעבד לכתחילה אבל בדיעבד לא הוי חייב והא דקתני זופתין הוי מותר לכתחילה: למיחצד. לקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי שרי לה: אמר ליה. האי דקתני מחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ר' יוסי היא ויחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא לאו שינוי הוא. כי דיישי בלא פרות ולעולם ר' יוסי היא והא דאסר בפרות משום דאוושא מילתא היא: ואם טחן. במועד לצורך המועד והותיר עד לאחר המועד: מותר. לאכלו אחר המועד: ובלבד שלא יערים. שלא יעשה הרבה ויאמר לצורך המועד אני עושה ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד: מערים ושותה מן החדש. שיכול לומר לצורך המועד הטילו: לימא שמואל דאקפיד כיחידאה סבירא ליה כההיא מתניתא במחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ואוקימנא כר' יוסי יחידאה: חצדא דחיטי דלא הוה פסידא. להכי איקפד אבל בחצדא דשערי לא סבר לה כר' יוסי דאסיר: אין לו מה יאכל הוה. להכי עביד הכי: לא סיימוה קמיה. לא אמרו לו דלא הוה ליה מה יאכל להכי איקפד: אדם חשוב שאני. רב לא הוה ליה למיעבד הכי אפי' אין לו מה יאכל: נפק. בחצר בשבת: בחומרתא דמדושא. טבעת היא של מתכת וחותמה של אלמוג: שירין. נושקי''א בלעז: כל שהוא נאכל כמות שהוא חי. ומיא שתו אינשי כמות שהן: אדם חשוב שאני: יש לו להחמיר על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק בחומרתא דמדושא ולא למישתי מיא דאחים קפילא נכרי: לנסורת. עצים דקים שנופלין מן החתיכה: אבא. יער: בשלנייא. פירוש שם העיר כלומר היה לו יער באותו מקום: אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה לשקיה: דרב אשי משום דעבר אדאביי: שבקיה. לאבא דלא קצציה במועד שהרגיש משום דעבר אדאביי נפל ליה נרגא: למיעקר כיתנא. בחולא דמועדא: למיקטל. לחתוך: כשותא. הומלו''ן: לחפיפה. לכסות בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך המועד: לנזיי. כמו נזייתא דשיכרא (ב''ק דף לה.) לנזיי גרעינין דאית בהו בשומשמין דחזו למיעבד בהו משחא: אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה משום דעל ידו היה תקלה לעלמא דשהו עד לחולא דמועדא וקטפי: מתני' שולה. מעלה: שלא יכוין מלאכתו במועד. שיש לו פנאי בשאר ימות השנה והוא משהה למועד: יאבדו. שאסור ליהנות מהן: גמ' צינעא דידיהו יממא הוא. אפי' בלילה כיממא דמי ולא סגי ליה שלא להכניסן להכי מכניסן נמי ביום: מדוכרי דנורא. אבוקות: מהו שיקנסו בניו אחריו. לבניו נמי יהא אסור אותה מלאכה דכיון דכוון מלאכתו במועד דין הוא שיהו אסורין ליהנות ממנה כשם שהיה אביהם קיים:

תוספות

מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים. פירש בתוספות הרב דבאסיפת פירות איכא מלאכה כדאמרינן פרק אין דורשין (חגיגה דף יח.) גבי חג האסיף אסיפה במועד מי שרי ואיני יודע מה מלאכה וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן בשמעתין (דף יג) אמר מועד משום . טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו דוקא בדבר שהוא מלאכה: אם תימצי לומר צרם אזן הבכור ומת קנסו בנו אחריו. משום דאיסורא עשה אבל כוון מלאכתו לא עשה איסורא עדיין ולא צריך להגיה דאורייי' אבל בפ' השולח (גיטין מד. ושם) דגבי מכר ומת בעי אי קנסו בנו אחריו התם גרסינן ודאי איסורא דאורייתא משום דמכר ומת נמי עבד איסור' אלא דלא הוי דאוריי':

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר