סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

קִיַּימְתָּ בָּנוּ רַבֵּינוּ וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רַבָּה שַׁדַּר לֵיהּ לְמָרֵי בַּר מָר בְּיַד אַבָּיֵי מְלֵא טַסְקָא דְקַשְׁבָּא וּמְלֵי כָּסָא קִמְחָא דַאֲבִשׁוּנָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הַשְׁתָּא אָמַר מָרִי אִי חַקְלָאָה מַלְכָּא לֶיהֱוֵי דִּיקּוּלָא מִצַּוְּארֵיהּ לָא נָחֵית הֲדַר שַׁדַּר לֵיהּ אִיהוּ מְלֵא טַסְקָא דְזַנְגְּבִילָא וּמְלֵא כָּסָא דְּפִלְפְּלָתָא אֲרִיכָתָא אֲמַר אַבָּיֵי הַשְׁתָּא אָמַר מָר אֲנָא שַׁדַּרִי לֵיהּ חוּלְיָא וְאִיהוּ שַׁדַּר לִי חוּרְפָּא אֲמַר אַבָּיֵי כִּי נְפַקִי מִבֵּי מָר הֲוָה שָׂבַעְנָא כִּי מְטַאי לְהָתָם קָרִיבוּ לִי שִׁיתִּין צָעֵי דְּשִׁיתִּין מִינֵי קְדֵירָה וַאֲכַלִי בְּהוּ שִׁיתִּין פְּלוּגֵי וּבִישּׁוּלָא בָּתְרָיְיתָא הֲווֹ קָרוּ לֵיהּ צְלִי קֵדָר וּבְעַאי לְמִיכַּס צָעָא אַבָּתְרֵהּ אָמַר אַבָּיֵי הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי כָּפֵין עַנְיָא וְלָא יָדַע אִי נָמֵי רַוְוחָא לִבְסִימָא שְׁכִיחַ אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַבִּי חֲנִינָא בַּר אָבִין מְחַלְּפִי סְעוֹדְתַּיְיהוּ לַהֲדָדֵי אָמַר רָבָא מִיחַיַּיב אִינִישׁ לְבַסּוֹמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדֳּכַי רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא עֲבַדוּ סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אִיבַּסּוּם קָם רַבָּה שַׁחְטֵיהּ לְרַבִּי זֵירָא לְמָחָר בָּעֵי רַחֲמֵי וְאַחֲיֵיהּ לְשָׁנָה אֲמַר לֵיהּ נֵיתֵי מָר וְנַעֲבֵיד סְעוּדַת פּוּרִים בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אֲמַר לֵיהּ לָא בְּכֹל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא מִתְרְחִישׁ נִיסָּא אָמַר רָבָא סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַּיְלָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מַאי טַעְמָא יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה כְּתִיב רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ (דְּרַב כָּהֲנָא) נְגַהּ וְלָא אֲתוֹ רַבָּנַן אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא לָא אֲתוֹ רַבָּנַן דִּלְמָא טְרִידִי בִּסְעוּדַת פּוּרִים אֲמַר לֵיהּ וְלָא הֲוָה אֶפְשָׁר לְמֵיכְלַהּ בְּאוּרְתָּא אָמַר לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ לְמָר הָא דְּאָמַר רָבָא סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַּיְלָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אָמַר לֵיהּ (אָמַר רָבָא הָכִי) [אֲמַר לֵיהּ אִין] תְּנָא מִינֵּיהּ אַרְבְּעִין זִימְנִין וְדָמֵי לֵיהּ כְּמַאן דְּמַנַּח בְּכִיסֵיהּ מַתְנִי' אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד גְּמָ' הָא לְעִנְיַן מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ זֶה וָזֶה שָׁוִין מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא אָמַר קְרָא הוּא וְלֹא מַכְשִׁירָיו וְרַבִּי יְהוּדָה (אָמַר) לָכֶם לָכֶם לְכׇל צוֹרְכֵיכֶם וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב לָכֶם לָכֶם וְלֹא לְגוֹיִם לָכֶם וְלֹא לִכְלָבִים וְאִידַּךְ נָמֵי הָא כְּתִיב הוּא כְּתִיב הוּא וּכְתִיב לָכֶם כָּאן בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב כָּאן בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מַתְנִי' אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּכָרֵת גְּמָ' הָא לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין זֶה וָזֶה שָׁוִין מַנִּי מַתְנִיתִין רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה עוֹשֶׂה אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּשַּׁבָּת לְתַשְׁלוּמִין מָה שַׁבָּת מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וּפָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וּפָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין תְּנַן הָתָם כׇּל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת שֶׁלָּקוּ נִפְטְרוּ מִידֵי כְּרִיתָתָן שֶׁנֶּאֱמַר וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ כֵּיוָן שֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְּאָחִיךָ דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵירָיו עַל רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר רָבָא אָמְרִי בֵּי רַב תְּנֵינָא אֵין בֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת וְאִם אִיתָא אִידֵּי וְאִידֵּי בִּידֵי אָדָם הִיא אָמַר רַב נַחְמָן הָא מַנִּי רַבִּי יִצְחָק הִיא דְּאָמַר מַלְקוֹת בְּחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לֵיכָּא דְּתַנְיָא רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת בַּכְּלָל הָיוּ וְלָמָּה יָצָאת כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ לְדוּנָהּ בְּכָרֵת וְלֹא בְּמַלְקוֹת רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן זֶה עִיקַּר זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה עִיקָּר זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת


רש"י

ה''ג קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות. דהא תרי מנות איכא. הדר שלח ליה איהו לא גרסינן ליה הכא: טסקא. שק מלא תמרים: דאבשונא. שנתייבשו החטים בתנור בעודן כרמל וקמח שלהן מתוק לעולם: א''ל אביי. לרבה: השתא אמר מרי. עכשיו יאמר מרי עליך: אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית. הסל שהיה רגיל להוליך בעודנו בן כפר ומאכיל לבהמתו לא יוריד עתה מראשו כך אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל: חוליא. מתיקא: כי נפקי מבי מר. כשיצאתי מבית אדוני רבה לילך לבית אבא מרי בר מר הייתי שבע: צעי. קערות של מיני מאכל: דאיכסייא לצעא בתראי. הייתי חפץ לכוס הקערה אחריו כל אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס: רווחא לבסימא שכיח. ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים: מחלפי סעודתייהו. זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו: לאבסומי. להשתכר ביין: ואיבסום. נשתכרו: נגה ולא אתו רבנן. איחר היום ולא באו התלמידים לבית המדרש: מתני' אין בין יום טוב לשבת. להיות מותר לכתחלה ביום טוב מה שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה ובכרת וזה בלאו גרידא: גמ' זה וזה שוין. אסורין ביום טוב כשבת: שאפשר. כגון סכין שנפגם מערב יום טוב: שאי אפשר. כגון סכין שנפגמה ביום טוב: מתני' בידי אדם. יש בה מיתת ב''ד: גמ' אף יום הכפורים מתחייב בנפשו. דאיסור כרת כמיתת בית דין דמי: ופטורים מלשלם. אם הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים שאין תשלומין אצל חיוב מיתה שנאמר ולא יהיה אסון ענש יענש (שמות כא) הא אם יהיה אסון לא יענש: כל חייבי כריתות שלקו. שהתרו בהן עדים על לאו שעמו כרת ולקו בבית דין: נפטרו מידי כריתתן. שוב אין בית דין של מעלה נפרעין: תנינא. דחלוקין: ואם איתא. דנפטרו אידי ואידי בידי אדם הוא אף ביום הכפורים יש מלקות על לאו שבו ובית דין פוטרין אותו מכרת: אמר רב נחמן. לעולם אינן חלוקין עליו חביריו והא דקתני דאין זדונו בידי אדם: הא מני ר' יצחק היא. דאמר במסכת מכות דאין מלקין בלאו הניתן לאזהרת כרת אפילו התרו בו למלקות ויליף טעמיה מהאי קרא: כל חייבי כריתות. של עריות היו בכלל ונכרתו הנפשות העושות וגו' שכתוב בפרשת עריות (ויקרא יח): למה יצאת כרת באחותו. דכתיב בקדושים תהיו ואיש כי יקח את אחותו וגו': לדונה בכרת ולא במלקות. אם התרו בהן ואף על גב דנדה נמי נשנית באותה פרשה לדבר שנתחדש בה נשנית להעראה: אפילו תימא רבנן היא. דאמרי מלקות אצל כרת ואפילו הכא ליכא למילף מינה שחלוקין על רבי חנניה והכי קאמר מתניתין שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו בהכרת ומיהו אם התרו בו ולקה מיפטר:

תוספות

דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. [בירושלמי] ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים: אין בין יו''ט לשבת. צריך לומר דה''פ אין שום מלאכה אסורה לשבת שלא תהא אסורה ליום טוב אלא אוכל נפש בלבד אבל . שאר חלוקים יש ביניהן שזה בסקילה וזה בלאו: כאן במכשירין שאי אפשר לעשות מערב יו''ט. משמע מדלא פליגי אלא במכשירין מכלל דגוף המאכל שרי לעשות ביום טוב אע''ג דאפשר לעשות מערב יו''ט ומדרבי יהודה נשמע לרבנן דהא לא פליגי עליה אלא במכשירין וא''כ קשיא דאמר בפרק המצניע (שבת דף צה. ושם) החולב והמגבן והמחבץ והרודה חלות דבש בשבת חייב חטאת הזיד ביו''ט לוקה את הארבעים אע''ג דהוי אוכל נפש ואפי' לרבנן דאמרי התם אחד זה ואחד זה אין בו אלא משום שבות מ''מ מודו היכא דאיכא אב מלאכה דלוקה ויש לומר דודאי אוכל נפש המתקלקל אם עושהו מאתמול מותר לעשות ביו''ט אבל אוכל נפש דעדיף טפי כשהוא עשוי מאתמול כגון ההוא דהמצניע אסור לעשותו ביו''ט אבל מכשירין דלא מתקלקל כשנעשו מאתמול בהא ודאי יש לחלק [בין] היכא דאפשר ללא אפשר: חייבי כריתות בכלל היו. פ''ה בכלל ונכרתו הנפשות העושות וקשה דאם כן הוי ליה למימר אחותו בכלל היתה כלומר בכלל ונכרתו הנפשות ולא היה לו לכתוב כרת בה ויש לומר דה''פ חייבי כריתות בכלל היו פי' בכלל המלקיות דבכל אחת ואחת יש לאו ולמה יצאת כרת באחותו בלא לאו שהרי הכרת לא איצטריך שהרי היתה בכלל ונכרתו אלא ודאי יצתה לדונה בכרת ומינה נגמר לכל האחרים כדין דבר שהיה בכלל:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר