סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הַשֵּׁנִית וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה דְּאִי מִבְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה הֲוָה אָמֵינָא כִּי קוּשְׁיַן קָא מַשְׁמַע לַן הַשֵּׁנִית וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן הַשֵּׁנִית הֲוָה אָמֵינָא בַּתְּחִילָּה בָּרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי קָא מַשְׁמַע לַן בְּכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי הַאי הַשֵּׁנִית מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה בַּתְּחִילָּה קְבָעוּהָ בְּשׁוּשַׁן וּלְבַסּוֹף בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים קִבְעוּנִי לְדוֹרוֹת שָׁלְחוּ לָהּ קִנְאָה אַתְּ מְעוֹרֶרֶת עָלֵינוּ לְבֵין הָאוּמּוֹת שָׁלְחָה לָהֶם כְּבָר כְּתוּבָה אֲנִי עַל דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס רַב וְרַב חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ בְּכוּלֵּיהּ סֵדֶר מוֹעֵד כָּל כִּי הַאי זוּגָא חַלּוֹפֵי רַבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיֵּיל רַבִּי יוֹנָתָן שָׁלְחָה לָהֶם אֶסְתֵּר לַחֲכָמִים כִּתְבוּנִי לְדוֹרוֹת שָׁלְחוּ לָהּ הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים שִׁלֵּישִׁים וְלֹא רִבֵּעִים עַד שֶׁמָּצְאוּ לוֹ מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר כְּתֹב זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה זִכָּרוֹן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים בַּסֵּפֶר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמְּגִלָּה כְּתַנָּאֵי כְּתֹב זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן זִכָּרוֹן מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה בַּסֵּפֶר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר כְּתֹב זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן וּבְמִשְׁנֵה תוֹרָה זִכָּרוֹן מַה שֶּׁכָּתוּב בַּנְּבִיאִים בְּסֵפֶר מַה שֶּׁכָּתוּב בִּמְגִילָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֶסְתֵּר אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת הַיָּדַיִם לְמֵימְרָא דְּסָבַר שְׁמוּאֵל אֶסְתֵּר לָאו בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה נֶאֶמְרָה לִקְרוֹת וְלֹא נֶאֶמְרָה לִיכְתּוֹב מֵיתִיבִי רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וּמַחְלוֹקֶת בְּשִׁיר הַשִּׁירִים רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וּמַחְלוֹקֶת בְּקֹהֶלֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֹהֶלֶת מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל אֲבָל רוּת וְשִׁיר הַשִּׁירִים וְאֶסְתֵּר מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם מִפְּנֵי שֶׁחׇכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הִיא אָמְרוּ לוֹ וְכִי זוֹ בִּלְבַד אָמַר וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וְאוֹמֵר אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא מֵימָר טוּבָא אֲמַר דְּאִי בָּעֵי אִיכְּתִיב וּדְאִי בָּעֵי לָא אִיכְּתִיב תָּא שְׁמַע אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה שֶׁנֶּאֱמַר וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כׇּל רוֹאֶיהָ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמׇרְדֳּכַי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית אוֹמֵר אֶסְתֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה שֶׁנֶּאֱמַר וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם אָמַר שְׁמוּאֵל אִי הֲוַאי הָתָם הֲוָה אָמֵינָא מִלְּתָא דַּעֲדִיפָא מִכּוּלְּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ קִיְּמוּ לְמַעְלָה מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ לְמַטָּה אָמַר רָבָא לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא לְבַר מִדִּשְׁמוּאֵל דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבָרָא הוּא דְּלָא הֲוָה אִינִישׁ דַּחֲשִׁיב לְמַלְכָּא כְּווֹתֵיהּ וְהַאי כִּי קָא מַפֵּישׁ טוּבָא וְאָמַר אַדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָאָמַר דְּרַבִּי עֲקִיבָא דִּלְמָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמְתָה לוֹ כְּאוּמָּתוֹ וְהָא דְּרַבִּי מֵאִיר דִּלְמָא כְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא דְּאָמַר בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי טַרְשִׂיִּים הָיוּ וְהָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית דִּלְמָא פְּרִיסְתָּקֵי שַׁדּוּר דִּשְׁמוּאֵל וַדַּאי לֵית לֵיהּ פִּירְכָא אָמַר רָבִינָא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי טָבָא חֲדָא פִּלְפַּלְתָּא חֲרִיפְתָּא מִמְּלֵי צַנֵּי קָרֵי רַב יוֹסֵף אָמַר מֵהָכָא וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אוֹמֵר מֵהָכָא וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים תָּנֵי רַב יוֹסֵף וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה שַׁדַּר לֵיהּ לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אַטְמָא דְּעִיגְלָא תִּלְתָּא וְגַרְבָּא דְחַמְרָא שְׁלַח לֵיהּ


רש"י

לבסוף קבעוה כו'. וזהו השנית: שלחה להם. בשנה שנייה לקובעה עליהם חובה: קבעוני. ליום טוב ולקרייה להיות לי לשם: קנאה את מעוררת עלינו. שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן: כבר אני כתובה. ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל: רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו. הא דאמרינן לקמן: בכוליה סדר מועד. שהוזכרה שם זוג זה של ארבע חכמים הללו חלופי רבי יוחנן ומכניסין רבי יונתן: שלישים. בשלשה מקומות יש לנו להזכיר מלחמת עמלק בספר ואלה שמות (יז) ובמשנה תורה (כה) ובספר שמואל (א טו) וזהו שאמר שלמה בדבר ששילשתו אי אתה רשאי לרבעו: זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. דכל מה שכתוב בתורה קורא כתב אחד אינה מטמאה את הידים. כשאר ספרים דאמר ביציאות השבת (דף יד.) שגזרו עליהן לטמא את הידים לתרומה ומחלוקת בית שמאי וב''ה היא: הוא דאמר כרבי יהושע. דאמר לעיל זאת מה שכתוב בתורה זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים אבל במגילה לא ניתנה ליכתב אלא לגורסה על פה ולקרותה: והלא כבר נאמר וידבר כו'. וקהלת כבר נאמרה וכיון דלא כתב את כולן למדת שמה שכתב רוח הקודש היה: אל תוסף על דבריו. מקרא הוא בספר משלי: דאי בעי כתב ואי בעי לא כתב. ולעולם מה שכתב משלות בעלמא נינהו ולא מפי הקב''ה: תא שמע אל תוסף על דבריו. מדקאסר להוסיף עליהן שמע מינה ברוח הקודש נאמרו: ויאמר המן בלבו. מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו אלא רוח הקודש נגלה עליהם: ויודע הדבר למרדכי. מי גלה לו רוח הקדש שרה עליו: ובבזה לא שלחו את ידם. היאך ידעו מה עשו הרחוקים: מפיש ואמר טובא. יביאו לבוש מלכות אדעתא דנפשיה קאמר שמע מינה זאת היתה בלבו: נדמתה לו כאומתו. והיו אומרים בפיהם זו משלנו היא: דרבי חייא בר אבא. לקמן בפירקין: פריסתקי שדור. שלוחים שלחו להם למרדכי ואסתר שלא נגענו בביזה שלא ירע למלך: לא יעברו. מנא ידע את העתיד: מנות. מיני מעדנים: שתי מנות לאדם אחד. דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם די לכל אחד ואחד מתנה אחת דהא אביונים נמי תרתי משמע: עגלא תלתא. שלישי לבטן:

תוספות

נאמרה לקרות ולא לכתוב. משמע דסבר דמותר לקרותה ע''פ וקשה דהיכי פליג על סתם משנה דלקמן דפ''ב (דף י'.) דתני קראה על פה לא יצא ורב נמי הוא דאמר לקמן (דף יט.) שצריך לכותבה ולתופר' בגידין ור' יוחנן נמי [אמר] (שנ::) דאם קראה בין הכתובים לא יצא לכך נר' לפר' . דהא דקאמר לא ניתנה ליכתב ברוח הקודש אבל מדרבנן ניתנה ליכתב ולקרות ואכתי קשיא דהא אמרינן בפ' הממונה במסכת יומא (דף כט.) נמשלה אסתר לאילת השחר מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף הנסים ופריך והא איכא חנוכה ומשני ניתן ליכתב קאמר ופריך הניחא למאן דאמר ניתן ליכתב אלא למאן דאמר לא ניתן ליכתב מאי איכא למימר ואין לומר דהא דניתן ליכתב מדרבנן קרי כתיבה דאם כן הדרא קושיין לדוכתא דהא איכא חנוכה שניתנה לכתוב מדרבנן במגילת תענית ותירץ הר''ר אלחנן דכתיבה דמגילה מהניא טפי דהא צריכה גידין ושרטוט וכמה דברים דלא צריכי במגילת תענית: לכולהו איכא פירכא בר מדשמואל. וקשה דלשמואל מי ליכא פירכא דהא רבא גופיה הוא דאמר פרק רבי עקיבא (שבת דף פח. ושם). (מכאן מודעא רבה לאורייתא) שקבלו שנית בימי אחשורוש אלמא דאיצטריך קרא לדרשא אחרינא ויש לומר דלא חשיב האי פירכא דהא שפיר שמעינן מינה תרתי ולא דמי האי פירכא לשאר פירכות דאינך דסתר סברתם לגמרי: ורב נחמן אמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם. דברישא דקרא לא חזינן אלא היהודים שבאותו הדור:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר