סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אָמַר רַב פָּפָּא הִלְכָּךְ בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַּהֲדֵי נׇכְרִי לִישְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ בְּאָב דְּרִיעַ מַזָּלֵיהּ וְלַימְצֵי נַפְשֵׁיהּ בַּאֲדָר דְּבָרִיא מַזָּלֵיהּ
לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אֵלּוּ דְּקָלִים וּכְלֵי פִשְׁתָּן וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה' אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כְּרֵיחַ שָׂדֶה שֶׁל תַּפּוּחִים
שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אֲסוּרִין לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס אָמַר רַב נַחְמָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְכַבֵּס וְלִלְבּוֹשׁ אֲבָל לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ מוּתָּר וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֲפִילּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ אָסוּר אָמַר רַב שֵׁשֶׁת תֵּדַע דְּבָטְלִי קַצָּרֵי דְּבֵי רַב
מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא בַּחֲמִישִׁי מוּתָּרִים מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת לְמַאי אִילֵימָא לְכַבֵּס וְלִלְבּוֹשׁ מַאי כְּבוֹד שַׁבָּת אִיכָּא
אֶלָּא לְהַנִּיחַ וּבַחֲמִישִׁי הוּא דִּשְׁרֵי אֲבָל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ אָסוּר לְעוֹלָם לְכַבֵּס וְלִלְבּוֹשׁ וּכְשֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד דְּאָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְכַבֵּס וְלִלְבּוֹשׁ אֲבָל לְהַנִּיחַ מוּתָּר
מֵיתִיבִי אָסוּר לְכַבֵּס לִפְנֵי תִּשְׁעָה בְּאָב אֲפִילּוּ לְהַנִּיחַ לְאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב וְגִיהוּץ שֶׁלָּנוּ כְּכִיבּוּס שֶׁלָּהֶן וּכְלֵי פִשְׁתָּן אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּהוּץ תְּיוּבְתָּא
שְׁלַח רַב יִצְחָק בַּר גִּיּוֹרֵי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ כְּלֵי פִשְׁתָּן אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גִּהוּץ אֲבָל אָסוּר לְלוֹבְשָׁן בְּשַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ
אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְפָנָיו אֲבָל לְאַחֲרָיו מוּתָּר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ לְאַחֲרָיו נָמֵי אָסוּר מֵיתִיבִי שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת כֵּיצַד חָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מוּתָּר לְכַבֵּס כׇּל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ
בַּשֵּׁנִי בַּשְּׁלִישִׁי בָּרְבִיעִי וּבַחֲמִישִׁי לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מוּתָּר לְכַבֵּס בַּחֲמִישִׁי מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וְאִם לֹא כִּבֵּס בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת מוּתָּר לְכַבֵּס בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אַהָא
חָל לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי קוֹרִין שְׁלֹשָׁה וּמַפְטִיר אֶחָד בַּשְּׁלִישִׁי וּבָרְבִיעִי קוֹרֵא אֶחָד וּמַפְטִיר אֶחָד רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם קוֹרִין שְׁלֹשָׁה וּמַפְטִיר אֶחָד תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל
אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְכֵן עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כׇּל צָרְכּוֹ וּמַעֲלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ אֲפִילּוּ כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ וְאָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְעַד הַתַּעֲנִית דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל הַחֹדֶשׁ כּוּלּוֹ אָסוּר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתָהּ שַׁבָּת בִּלְבָד
וְתַנְיָא אִידַּךְ וְנוֹהֵג אֵבֶל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְעַד הַתַּעֲנִית דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל הַחֹדֶשׁ כּוּלּוֹ אָסוּר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתָהּ שַׁבָּת בִּלְבָד
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁלׇשְׁתָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ דִּכְתִיב וְהִשְׁבַּתִּי כׇּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חׇדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ מַאן דְּאָמַר מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְעַד הַתַּעֲנִית

רש"י

ניזיל בהדיה. בערכאות שלהן: ונתתי לכם אחרית ותקוה. איידי דאיירי רב יהודה לעיל נקיט ואזיל: דקלים. להתפרנס מהן שיש מהן בבבל הרבה כדאמרינן בפ''ק (דף ט:) עולא איקלע לבבל חזא מלא צנא דתמרי כו': כלי פשתן. ללבוש: לא שנו. במתני' שכל השבוע אסור לכבס: אפילו לכבס ולהניח. כדי שילבוש לאחר זמן לאחר ט' באב אסור דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכיבוס בגדים: אמר רב ששת תדע. דאפי' לכבס ולהניח אסור: קצרי. כך שמם בלשון ישמעאל והם כובסין שמעתי אומרים על שם שמקצרין בגדי צמר כשדורסין אותן ברגליהן במים שקורין פורלוי''ר והיינו דמתרגמינן עין רוגל (שמואל ב יז) עינא דקצרא: אילימא לכבס וללבוש. מיד בחמישי מאי כבוד שבת איכא: אלא. לאו לכבס ולהניח עד השבת: לעולם לכבס וללבוש. מיד בחמישי: ובמי שאין לו אלא חלוק אחד. דאין לו להחליף ומאי מפני כבוד השבת דאי לא מכבס השתא בחמישי תו לא מצי לכבס ליה: חולו של מועד. שאין לו אלא חלוק אחד דלא סגיא דלא מכבס מפני הכנימה ואפי' כיבס לפני המועד מותר לכבסה במועד: וגיהוץ שלנו. אינו יפה אלא ככיבוס שלהן ואסור לגהץ לפני תשעה באב אפילו להניח לאחר תשעה באב אבל כיבוס שלנו מותר: כלי פשתן אין בהן. ליאסר משום גיהוץ אלא בכלי מילת לושקי''י בלע''ז: לא שנו. שאסור ללובשו בשבוע שחל תשעה באב להיות בתוכה אלא בימים שלפני תשעה באב שאם חל ביום רביעי אסור ללובשו ראשון ושני ושלישי: אבל לאחריו. חמישי וששי ושביעי מותר: חל להיות באחד בשבת מותר לכבס כל השבת כולה. דהיינו לאחריו: חל להיות בשני או בשלישי וברביעי ובחמישי כו': לייט עלה אביי ואיתימא רב אחא בר יעקב אהא. המכבס בתשעה באב אפילו מן המנחה ולמעלה ואדקאי בברייתא מפסיק לה למילתא וקאמר לייט עלה אביי כו': חל להיות בשני כו'. סיפא דההיא ברייתא גופה היא: ומפטיר. מאותן שלשה אחרון מפטיר מתוך שאין מוסיפין בחול יותר מג' אנשים ולא בר''ח על ד' שאין לנו להוסיף אלא בשבת ובי''ט כדמפרש במגילה (דף כא.) ולפיכך קורין ג' דזמן ספר תורה הוא ובלאו הכי הוו קרו שלשה שהוא מתקנת עזרא לקרות בשני ובחמישי כהן ולוי וישראל: קורא אחד ומפטיר אחד. אחד קורא והוא עצמו המפטיר קתני מיהת לאחריו מותר תיובתא דשמואל: וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת. אינו מפסיק סעודתו ואינו ממעט בתבשילין אלא אוכל כל צרכו ומעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו דפלוגתא היא במסכת גיטין בפרק [מי שאחזו] (דף סח:) דאיכא למאן דאמר מלך והדיוט ומלך ואיכא למ''ד מלך והדיוט כלומר כשנטרד שוב לא חזר למלכותו לפיכך הוצרך לומר בשעתו בשעת מלכו ותקפו שהיה אוכל הוא ושריו ס' כור סולת כו': ועד התענית. אלמא דסבירא ליה לרבי מאיר לפניו אסור לאחריו מותר ורבי יהודה ורבן (גמליאל) סבירא להו דאפילו לאחריו נמי אסור:

תוספות

אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט וכו'. פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום החייב: של תפוחים. י''מ תפוחים. כריח אתרוגים: קצרי דבי רב. פירוש כובסין הבגדים ולכך קרי להו קצרי על שם שמקצרין הבגדים ע''י רחיצת המים: מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבס במועד. (. ובטבול יום) ובפ' אלו מגלחין (מו''ק דף יד.) דקאמר וליטעמיך הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד וכו' דפריך יאמרו כל החלוקים אסורים לכבס בחול המועד וחלוק זה מותר ומתרץ זה אזורו מוכיח עליו שאין לו אלא חלוק אחד וא''כ דוקא להם אבל לנו ודאי אסור אפי' אין לנו אלא חלוק אחד שאין אנו אוגדין אזור על חלוקות שלנו ולא הוי אזורו מוכיח עליו וכן צריך ליזהר שלא לכבס המצנפת בחול המועד אע''ג שאין לנו אלא אחת אבל מ''מ יש לנשים לכבס בגדי התינוקות כדי לשכוב דהוי כמי שאין לו אלא חלוק אחד שיש רגילות להחליף בגדיהם וכל שעה צריך לו כל בגדיו ועל זה נהגו העולם לכבסם בחול המועד: בשני ובחמישי קורין שלש ומפטיר אחד. מכאן מוכיח רבינו תם דמפטיר עולה למנין שבעה מדקאמר קורין שלש ומפטיר אחד שמפטיר אחד מן הג' דקא מיבעיא ליה במגילה (דף כג. ושם) מפטיר עולה למנין שבעה או לא משמע מהכא דעולה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר