סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כְּרַבִּי מִכְּלָל דְּרַבָּנַן אָסְרִי מַאי טַעְמָא מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָעֵינַן כֹּהֵן הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה וְלֵיכָּא הָכָא אֶפְשָׁר דִּמְסַפַּר וְעָיֵיל
אִי הָכִי שְׁתוּי יַיִן נָמֵי אֶפְשָׁר דְּגָנֵי פּוּרְתָּא וְעָיֵיל כִּדְרָמֵי בַּר אַבָּא דְּאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא דֶּרֶךְ מִיל וְשֵׁינָה כׇּל שֶׁהוּא מְפִיגִין אֶת הַיַּיִן לָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁשָּׁתָה שִׁיעוּר רְבִיעִית אֲבָל שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁדֶּרֶךְ מַטְרִידָתוֹ וְשֵׁינָה מְשַׁכַּרְתּוֹ
רַב אָשֵׁי אָמַר שְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן פְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּלָא מַחֲלִי עֲבוֹדָה לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן
מֵיתִיבִי וְאֵלּוּ שֶׁהֵן בְּמִיתָה שְׁתוּיֵי יַיִן וּפְרוּעֵי רֹאשׁ בִּשְׁלָמָא שְׁתוּיֵי יַיִן בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אֶלָּא פְּרוּעֵי רֹאשׁ מְנָלַן
דִּכְתִיב וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כׇּל כֹּהֵן בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וְאִיתַּקּוּשׁ פְּרוּעֵי רֹאשׁ לִשְׁתוּיֵי יַיִן מָה שְׁתוּיֵי יַיִן בְּמִיתָה אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ בְּמִיתָה
וּמִינַּהּ אִי מָה שְׁתוּיֵי יַיִן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה אַף פְּרוּעֵי רֹאשׁ דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה לָא כִּי אִיתַּקּוּשׁ לְמִיתָה הוּא דְּאִתַּקּוּשׁ אֲבָל לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה לָא אִתַּקּוּשׁ
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי הָא מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל מַאן אַמְרַהּ אֲמַר לֵיהּ וּלְטַעְמָיךְ הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה לֹא לָמַדְנוּ וּמִדִּבְרֵי קַבָּלָה לָמַדְנוּ כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי הָא מִקַּמֵּי דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל מַאן אַמְרַהּ
אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִ[י] לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא הָכָא נָמֵי גְּמָרָא גְּמִירִ[י] לַהּ וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכַהּ אַקְּרָא כִּי גְּמִירִי הֲלָכָה לְמִיתָה לְאַחוֹלֵי עֲבוֹדָה לָא גְּמִירִי
כׇּל הַכָּתוּב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִיסְפַּד לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר תָּנוּ רַבָּנַן אִלֵּין יוֹמַיָּא דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה בְּהוֹן וּמִקְצָתְהוֹן דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן וְעַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן
אָמַר מָר מֵרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן עַד תְּמָנְיָא בֵּיהּ אִיתּוֹקַם תְּמִידָא דְּלָא לְמִיסְפַּד לְמָה לִי מֵרֵישׁ יַרְחָא לֵימָא מִתְּרֵי בְּנִיסָן וְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ גּוּפֵיהּ יוֹם טוֹב הוּא וְאָסוּר אָמַר רַב לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לֶאֱסוֹר יוֹם שֶׁלְּפָנָיו
וְשֶׁלְּפָנָיו נָמֵי תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ רֹאשׁ חֹדֶשׁ דְּאוֹרָיְיתָא הוּא וּדְאוֹרָיְיתָא לָא בָּעֵי חִיזּוּק
דְּתַנְיָא הַיָּמִים הָאֵלֶּה הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם אֲסוּרִין שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן אֲסוּרִין לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן מוּתָּרִין וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה הַלָּלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי תוֹרָה אֵין צְרִיכִין חִיזּוּק הַלָּלוּ דִּבְרֵי סוֹפְרִים וְדִבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִין חִיזּוּק
אָמַר מָר מִתְּמָנְיָא בֵּיהּ עַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתַב חַגָּא דְשָׁבוּעַיָּא דְּלָא לְמִיסְפַּד לְמָה לִי עַד סוֹף מוֹעֵד לֵימָא עַד הַמּוֹעֵד וּמוֹעֵד גּוּפֵיהּ יוֹם טוֹב הוּא וְאָסוּר אָמַר רַב פָּפָּא כִּדְאָמַר רַב לֹא נִצְרְכָא

רש"י

כרבי הא רבנן מיסר אסרי. אפילו שלא בזמן ביאה: ומשני מאי טעמא כו' והכא כו'. מאי טעמא תירוצא הוא כלומר דטעמא מאי גזור רבנן ביין שמא יבנה כו' אבל גבי פרועי ראש לא גזרו דאפשר דמסתפר מיד והדר עייל לבית המקדש לעבודה: דרך מיל ושינה כל שהוא כו': ושינה משכרתו. והאי שינוי איכא בהך מיהא: שתוי יין דמחלי עבודה. דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין עבודה קדושה למחולל' דאי עביד עבודה שתוי יין חילל: פרועי ראש. דלא כתיב ביה חלל דלא נראה חילול: ואילו שבמיתה. בידי שמים במסכת סנהדרין באלו הן הנשרפין (דף פג.): שתויי יין. במיתה דכתיב יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו דהיינו מיתה בידי שמים מדלא כתיב יומת ואמר בשלמא כו': ה''ג ומינה מה שתויי יין מחלי עבודה אף פרועי ראש מחלי עבודה. קשיא לא גרס: כי גמירי הלכה למיתה. לאחולי עבודה לא גמירי: מחלי עבודה. חולין היא כל עבודתו שעבד: אף פרועי ראש. עבודתם מחוללת דלכל מילי איתקוש ותיובתא דרב אשי דאמר פרועי ראש לא מחלי עבודה: דרב חסדא. בפרק שני דזבחים וקא בעי התם כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה מהו ואמר רב חסדא כו' ערל לב וערל בשר: הלכתא גמירי לה. מסיני: מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה. דכל שמונה ימים נשאו ונתנו בדבר עד שנצחו את הצדוקין ועשו אותם יום טוב ודבר זה מפורש במנחות בפרק רבי ישמעאל ובמגילת תענית המצויה אצלנו: דלא להתענאה בהון. שכולן אסורין בתענית ומקצתהון שיש בהן קצת חמורין כ''כ שבהספד נמי אסורין: איתוקם תמידא ואיתותב חגא דשבועיא. בענינים רבים חלקו בייתוסין עם חכמים ומפורשין במנחות ובמגילת תענית [פ''א] וה''ג התם בפ' ר' ישמעאל [ס''ה.] ת''ר אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למיספד בהון מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד ומתמניא ביה עד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למיספד: מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למיספד. שהיו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לשון רבים הוא שיהו כולן באין מתרומת הלשכה: מתמניא ביה כו' עד דלא למיספד. שהיו בייתוסים אומרים עצרת אחר השבת הוא שהעומר מתחיל אחד בשבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת ניטפל להן רבן יוחנן בן זכאי וא''ל שוטים מניין לכם ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותיקנה אחר שבת כדי שיהיו מתענגים שני ימים וכו' ודחו אותן והלכו להן בייתוסים מכח הפסוקין על כרחן וחזרו בהן (ע''כ הג') איתוקם תמידא דלא למיספד גרסינן ולא גרסינן להתענאה כדמוכח בסמוך דקתני לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו ואי גרסינן להתענאה א''כ היינו רבי יוסי דאמר לפניו אסור והא ליכא למימר דרבי יוסי היא דקא פריך כמאן כרבי יוסי בתמיהה מכלל דכרבנן פסיקא ליה: עד סוף מועדא. פסח: חגא דשבועיא דלא למיספד. במגילת תענית [פ''א] מפרש מאי איתוקם. ור''ח יו''ט הוא. דכתיב קרא עלי מועד והוי ראש חודש אב בהאי מסכתא לקמן (דף כט.):

תוספות

מכלל דרבנן אסרי. פי' מכלל דרבנן אסרי לשתות יין משום דשמא יבנה ביהמ''ק ובעינן כהן ראוי לעבוד וליכא ומשני אפשר דמספר ועייל: בעינן כהנים הראויים לעבודה וליכא. וא''ת והלא בלא יין נמי אסורין בעבודה דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ג' [וז'] ואמאי אסרי להו יין וי''ל דמ''מ מותרין בעבודת צבור דטומאה הותרה בצבור: פרועי ראש דלא מחלי עבודה. פי' דלא כתיב בסמוך ולהבדיל וגו': (דבר תורה): דבר זה מתורת משה לא למדנו. וח''ת נילף מק''ו ומה בעל מום שמותר באכילת קדשים כדדרשינן במסכת קדושין פרק האיש מקדש (דף נג.) וכל מנחת מחבת וכל מרחשת לכהנים יהיה איש כאחיו ואפ''ה בעל מום אסור לעבוד עבודה ערל שאסור באכילת קדשים דדרשינן פרק הערל (יבמות דף ע.) בג''ש תושב ושכיר מפסח דערל אסור בו אינו דין שאסור לעבודה וי''ל דחלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ''ה כשר לעבודה וכדאמר פרק האומר (קדושין דף סו:) מדכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה דמשמע אפילו [חולין שבו] הוא רוצה בעבודתו אי נמי מבעל מום לא מצי יליף דאיכא למיפרך מה לבעל מום שכן עשו בו קריבין כמקריבים שכל הקריבין פסולים שהם בעלי מומים כמו המקריב תאמר בערל שלא עשה בו קריבין כמקריבין דמה ערלות שייך בבהמה: שתויי יין דמחללי עבודה. פי' דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' ולהבדיל בין הקודש ובין החול: מריש ירחא דניסן ועד תמניא (דהא) [ביה] איתוקם תמידא. פי' כדמפרש במגילת תענית [פ''א] שהיו הבייתוסים אומרים שיחיד מתנדב תמיד משום דכתיב תעשה את הכבש אחד תעשה בבקר תעשה משמע יחיד והדרי להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו להקריב לשון רבים:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר