|
טקסט הדף מנוקד
מִקִּשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו וּלְמַעְלָה
מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא כֵּיוָן דִּמְשַׁנֵּי אֲפִילּוּ בְּכוּלַּהּ יְדָא נָמֵי אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מְנַפֵּחַ בְּיָדוֹ אַחַת וּבְכָל כֹּחוֹ מַתְנִי' בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תַּבְלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ וְהַמֶּלַח בְּפַךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים תַּבְלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ גְּמָ' דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת מֶלַח בָּעֲיָא שִׁנּוּי מַאי טַעְמָא רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא חַד אָמַר כׇּל הַקְּדֵרוֹת כּוּלָּן צְרִיכוֹת מֶלַח וְאֵין כׇּל הַקְּדֵרוֹת צְרִיכוֹת תַּבְלִין וְחַד אָמַר כׇּל הַתַּבְלִין מְפִיגִין טַעְמָן וּמֶלַח אֵינָהּ מְפִיגָה טַעְמָהּ מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּיָדַע מַאי קְדֵרָה בָּעֵי לְבַשּׁוֹלֵי אִי נָמֵי בְּמוֹרִיקָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל הַנִּדּוֹכִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן וַאֲפִילּוּ מֶלַח וְהָא אָמְרַתְּ מֶלַח בָּעֲיָא שִׁנּוּי הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי מֵאִיר לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַנִּדּוֹכִין שֶׁנִּדּוֹכִין כְּדַרְכָּן וּמֶלַח עִמָּהֶן לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְדוּכָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מֶלַח בְּפַךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר לְצָלִי אֲבָל לֹא לִקְדֵרָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּכׇל דָּבָר בְּכׇל דָּבָר סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא לְכׇל דָּבָר אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּרְדְּלָא לִבְרֵיהּ כִּי דָיְיכַת אַצְלִי אַצְלוֹיֵי וְדוּךְ רַב שֵׁשֶׁת שְׁמַע קָל בּוּכְנָא אֲמַר הַאי לָאו מִגַּוֵּויהּ דְּבֵיתַאי הוּא וְדִלְמָא אַצְלוֹיֵי אַצְלִי דְּשַׁמְעֵיהּ דַּהֲוָה צְלִיל קָלֵיהּ וְדִלְמָא תַּבְלִין הֲווֹ תַּבְלִין נַבּוֹחֵי מְנַבַּח קָלַיְיהוּ תָּנוּ רַבָּנַן אֵין עוֹשִׂין טִיסְנִי וְאֵין כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת תַּרְתֵּי הָכִי קָאָמַר מַה טַּעַם אֵין עוֹשִׂין טִיסְנִי לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת וְלֵימָא אֵין כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת אִי תָּנֵי אֵין כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּמַכְתֶּשֶׁת גְּדוֹלָה אֲבָל בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי קָא מַשְׁמַע לַן וְהָתַנְיָא אֵין כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת גְּדוֹלָה אֲבָל כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה אָמַר אַבָּיֵי כִּי תַּנְיָא נָמֵי מַתְנִיתָא מַכְתֶּשֶׁת גְּדוֹלָה תַּנְיָא רש"ימקשרי אצבעותיו. ולא בכפו: מתני' מדוך. הוא בוכנא שמכין בו כדרכו ואין צריך שנוי אבל במלח במקום שיש מלח גסה בפך של חרס ידוכנו ולא במדוכה: או בעץ פרור. כף גדולה שקורין פוקי''א דמלח בעי שנוי ובגמרא מפרש טעמא: והמלח במדוך של עץ. שנוי בעי אבל סגי בהאי שנוי זוטא: גמ' כל הקדרות. כל מיני תבשיל צריכות מלח הלכך מאתמול הוה ידע דאיבעי לי' לדוכה: ואין כל הקדרות צריכות תבלין. ואדם אינו יודע מה יעלה בלבו לאכול מחר: מפיגין טעמן. ממירין טעמן אם ידוכן מאתמול ריחו לא נמר (ירמיהו מח) מתרגמינן לא פג: דידע מאתמול מאי קדרה בעי בשולי. ללישנא קמא בעי שנוי ללישנא בתרא לא בעי שנוי: אי נמי. תבלין של מוריקא איכא בינייהו שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום ואינו מפיג טעמו אם נדוך מבעוד יום והוא לא היה יודע מה יבשל מחר ללישנא בתרא בעי שנוי ללישנא קמא לא בעי שנוי: עמהם. מלח ותבלין כאחד: לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה. כדרכה כשאר תבלין: בפך ובעץ הפרור. על ידי שנוי ולא כדרכה ולצלי דהיינו דבר מועט: בכל דבר סלקא דעתך. ואפי' בדבר שאין ניטל בשבת: לכל דבר. ואפי' לקדרה ועל כרחך כדרכה אמרי ככל דרך שיטת הש''ס דעל מה נחלקו דומיא דלא נחלקו קאמר לא נחלקו על התבלין ומלח כאחד שנדוכין כדרכן על מה נחלקו לדוך כדרכה על מלח בפני עצמה שב''ש אומרים בפך בשנוי ועוד מחמיר לצלי ולא לקדרה וב''ה אומרים לכל דבר נדוכית כדרכה ולא הוצרך לפרש שכבר פירש: כי דייכת. מלח: אצלי אצלויי ודוך. הטה המדוכה על צדה דסבר כשמואל דאמר נידוכת כדרכה במדוך של אבן ומיהו שנוי זוטא בעי לשנויי: קל בוכנא. במדוכת מלח: האי לאו מגויה דביתאי הוא. יודע אני שאין זה בתוך ביתי שאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן בלא שנוי: דהוה צליל קליה. ואילו מכה בהשמטה באלכסון לא היה קולו צלול: ודילמא תבלין הוו. שאינן צריכין שנוי: נבוחי מנבח. כשהן משברין הגרעינים נשמע קולו במדוכה כמנבחים קרוישנ''ט: אין עושין טיסני. בי''ט שטורח גדול הוא שכותש החטין עד שנחלקים א' לארבעה כדאמרי' במו''ק (ד' יג:): תרתי. שני דברים יש כאן לא זה דומה לזה קתני אין עושין טיסני הא חלקא ודייסא שפיר דמי דאין טרחן מרובה והדר תני אין כותשין כלל: ולימא אין כותשין. ואנא ידענא דתו לא מתעביד טיסנא: סתם מכתשת היינו גדולה: אבל קטנה אימא שפיר דמי. אפילו טיסני: קא משמע לן. אין עושין טיסני כלל לפי שאין כותשין שום כתישה במכתשת והך מכתשת על כרחיך לא שנא גדולה ולא שנא קטנה מדתני רישא אין עושין טיסני כלל: אבל כותשין בקטנה. דהוי כלאחר יד דאינה אלא לתבלין: כי תניא נמי מתני'. דלעיל מכתשת גדולה תניא ולא תימא מה טעם קאמר אלא תרתי קתני וה''ק אין עושין טיסני כלל אפי' בקטנה ואין כותשין שאר כתישות במכתשת כגון דייסא וסתם מכתשת בגדולה קא מיירי: תוספותבית הלל אומרים תבלין נידוכין במדוך של אבן. ותימה דמשמע הכא דתבלין מותר לדוך בלא שנוי ובמסכת שבת (דף קמא. ושם) קאמר פלפלין בקתא דסכינא חדא חדא שרי תרי תרי אסיר וכי תימא דיש חילוק בין פלפלין לתבלין זה אינו דבהדיא קאמר בתוספתא עלה דהכא פלפלין הרי הוא כתבלין וי''ל דהתם מיירי בשבת ותדע דשמעתא דהתם מיירי בשבת דאם רוצה לומר בי''ט היה לו לפרש . כדפירש ר''ח והכא מיירי בי''ט וא''כ שרי כדרכו ואפי' במדוך של אבן אבל מלח של ים צריך שינוי לדוך אותו גרעין גרעין אבל שלינייונ''י אין צריך שנוי הואיל והוא עשוי בידי אדם: איכא בינייהו דידע כו' בעי לבשולי. דללישנא קמא בעי שנוי וללישנא בתרא לא בעי שנוי אי נמי בהאי שאינו מפיג טעמו ולא ידע דללישנא בתרא צריך שנוי וללישנא קמא לא צריך שנוי ופסק ר''י שיש לאסור בכל ענין דאזלינן לחומרא אע''ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל הואיל ולכל אחד ואחד יש קולא וחומרא מכל צד עבדינן לחומרא ומיהו שומין מותר לתקנם בי''ט בלא שנוי מפני שמתקלקלין ביותר אם יעשה אותן מערב יו''ט ועוד דאמרינן דרוח רעה שורה עליהן כשנטחנין בלילה ומיהו מהאי פיסקא לא נפיק לן מידי דהא קי''ל כשמואל בסמוך דכל הנדוכין נדוכין כדרכן וכדתניא דמייתי בר ממלח שצרי' אצלויי דרך שנוי מעט וכן פסק רב אלפס דהואיל ואזלי וגררי אמוראי אליבא דהאי ברייתא אע''ג דבמתני' פליגא עלה קיימא לן כברייתא וכן פסק רב יהודאי גאון בהלכות פסוקות וכן יש מנהג הלכה למעשה דהך מלתא תליא באשלי רברבי ומ''מ אסור לטחון פלפלין ברחים שלהם משום דמחזי כעובדא דחול כשטוחנין ברחים שקורין מוליני''ט בלע''ז כדאיתא בפ''ב (דף כג.) אבל במדוך של אבן מותר לדוכן בלא שנוי ואף לפירוש התוספות דאזלינן לחומרא מכל מקום שמא דפלפלין מותרין היכא דלא ידע מאי קדרה בעי לבשולי לפי שהן מפיגין טעמן ופלפלין נמי מפיג טעמן מדלא קאמר איכא בינייהו פלפלין אבל לפי מה שפירש בשם הגדולים דקי''ל דכל הנדוכין נדוכין כדרכן יש להתיר אפי' כי ידע מאי קדרה בעי לבשולי ואפילו לא מפיג טעמו והמחמיר לדוכן מעי''ט הרבה ביחד יתברך באלהים ובשם המיוחד: בכל דבר ס''ד. פי' ואפילו בדבר שאין ניטל בשבת כגון סיכי זיירי ומזורי דמודי בהו ר' שמעון אלא אימא לכל דבר ואפילו לקדרה ואם תאמר ואכתי מאי מייתי דילמא לעולם בעי שנוי וי''ל כדפ''ה דשיטת התלמוד כך היא דדומיא דלא נחלקו קאמר דנחלקו וכי היכי דלא נחלקו על התבלין ומלח עמהן שנדוכין כדרכן ביחד בלא שנוי דומיא דהכי נחלקו בית שמאי וב''ה על מלח בפני עצמה לדוכה כדרכה בלא שנוי: תרתי. כלומר למה לי למימר תרתי דסתרי אהדדי אין עושין טיסני הא חלקא ודייסא שפיר דמי דאין טרחא מרובה והדר תני אין כותשין כלל כדפ''ה: כי תניא נמי במתניתא במכתשת גדולה תניא. פירוש והשתא נימא דתרתי קאמר והכי קאמר אין עושין טיסני כלל אפי' במכתשת קטנה ואין כותשין שאר דברים בגדולה אבל בקטנה כותשין הכל חוץ מטיסני משום דהאי דליכא רק לתבלין הוי כתישה כלאחר יד: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|