|
טקסט הדף מנוקד
הַשְׁתָּא מוּכָן לְאָדָם לָא הָוֵי מוּכָן לִכְלָבִים דִּתְנַן מְחַתְּכִין אֶת הַדִּלּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֲסוּרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן מוּכָן לִכְלָבִים הָוֵי מוּכָן לְאָדָם
אֲמַר לֵיהּ אִין מוּכָן לְאָדָם לָא הָוֵי מוּכָן לִכְלָבִים דְּמַאי דַּחֲזֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לָא שָׁדֵי לֵיהּ לִכְלָבִים מוּכָן לִכְלָבִים הָוֵי מוּכָן לְאָדָם דְּדַעְתֵּיהּ דְּאִינִישׁ אַכׇּל מִידֵּי דַּחֲזֵי לֵיהּ תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר אֶפְרוֹחַ שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב אָסוּר וּמָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה זֶה מוּכָן אַגַּב אִמּוֹ בִּשְׁחִיטָה וְזֶה אֵינוֹ מוּכָן אַגַּב אִמּוֹ תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר וְאֶפְרוֹחַ שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר מַאי טַעְמָא זֶה מוּכָן אַגַּב אִמּוֹ וְזֶה מַתִּיר עַצְמוֹ בִּשְׁחִיטָה תָּנוּ רַבָּנַן אֶפְרוֹחַ שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב אָסוּר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אַף בַּחוֹל אָסוּר לְפִי שֶׁלֹּא נִתְפַּתְּחוּ עֵינָיו כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא לְכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לְרַבּוֹת אֶפְרוֹחִים שֶׁלֹּא נִתְפַּתְּחוּ עֵינֵיהֶם כְּמַאן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב בֵּיצָה עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה מַאי עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה אִילֵּימָא עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה וּמוּתֶּרֶת לְאׇכְלָה בְּחָלָב הָא בִּמְעֵי אִמָּהּ אֲסוּרָה לְאׇכְלָה בְּחָלָב וְהָתַנְיָא הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת מוּתָּרוֹת לְאָכְלָן בְּחָלָב אֶלָּא עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה וּמְוֻתֶּרֶת לְאוֹכְלָהּ בְּיוֹם טוֹב הָא בִּמְעֵי אִמָּהּ אֲסוּרָה לְאׇכְלָה בְּיוֹם טוֹב וְהָא תַּנְיָא הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת מוּתָּרוֹת לְאָכְלָן בְּיוֹם טוֹב וְכִי תֵּימָא קָא מַשְׁמַע לַן בְּבָרַיְיתָא מַאי דְּלָא אַשְׁמְעִינַן בְּמַתְנִיתִין הָא נָמֵי תְּנֵינָא בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תֵּאָכֵל וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תֵּאָכֵל וְעַד כָּאן לָא פְּלִיגִי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אֶלָּא בְּנוֹלְדָה אֲבָל בִּמְעֵי אִמָּן דִּבְרֵי הַכֹּל שַׁרְיָין וְכִי תֵּימָא בֵּית הִלֵּל אֲפִילּוּ בִּמְעֵי אִמָּן נָמֵי אָסְרִי וְהַאי דְּקָתָנֵי נוֹלְדָה לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית שַׁמַּאי דַּאֲפִילּוּ נוֹלְדָה נָמֵי שָׁרוּ אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת מוּתָּרוֹת לְאָכְלָן בְּיוֹם טוֹב מַנִּי לָא בֵּית שַׁמַּאי וְלָא בֵּית הִלֵּל אֶלָּא עִם יְצִיאָתָהּ נִגְמְרָה וּמְגַדֶּלֶת אֶפְרוֹחִים בִּמְעֵי אִמָּהּ אֵינָהּ מְגַדֶּלֶת אֶפְרוֹחִים לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר כִּי הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ בֵּיעֵי רש"ימוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים. למאן דאית ליה מוקצה דהא נתנבלה בשבת לר' יהודה אתמול בין השמשות היתה עומדת לאדם וקא חשיב ליה מוקצה בהא לגבי כלבים: אכל מידי דחזי ליה. ועובר שבמעי טרפה ראוי לו לכשיולד הלכך מאתמול דעתיה עלויה אם יולד יאכלנו: לפי שלא נתפתחו עיניו. ואתרבי לאסורא מכל השרץ השורץ על הארץ כדלקמן: עם יציאתה נגמרה. כשיצאה נגמרה ברייתה אבל מקמי הכי לא חשיבא ביצה גמורה ולקמיה מפרש ואזיל למאי הלכתא: לאכלה בחלב. דהשתא הוה ביצה ולא בשר אבל הנמצאת במעי אמה אינה ביצה ואסורה לאכלה בחלב: ביצים גמורות. ואפילו בלא קליפה לבנה אלא שהחלמון לבדו גמור ואע''פ שמעורה עדיין בגידין שריא כדלקמן מדפליג ר' יעקב עליה ואמר אם היו מעורות בגידין אסורות: בי''ט. וה''ק יצתה ודאי מבעוד יום מותר כי ודאי הוא דנגמרה בחול אבל לא יצתה לא נגמרה בחול ואסורה משום הכנה דרבה: וכי תימא. אין הלכה כברייתא זו דאשמועינן בה מאי דלא אשמעינן במתני' ובשום משנה לא סתם לן רבי הכי ואם רבי לא שנה רבי חייא מנין לו: אלא הא דתניא כו'. הך ברייתא דלעיל מאן קתני לה: לא בית שמאי ולא ב''ה. לא ב''ש דמאי אריא במעי אמה אפילו נולדה בי''ט שריא ולא ב''ה דאפילו במעי אמן אסירי: ומגדלת אפרוחים. ולענין דין מקח וממכר אתמר דאם נולדה נגמר בשולה וראויה לגדל ממנה אפרוחים אבל נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים ואם תבעוהו למכור ביצים לגדל אפרוחים אם מכר אלו הוי מקח טעות ובטל מקח: תוספותהשתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה דתנן מחתכין וכו' ר' יהודה כו' לפי שאינו מוכן. ותימה היכי הוי מוכן לאדם אדרבה לא הוי מוכן לאדם דבין השמשות לא מצי שחיט לה דשמא הוא שבת והיכי מוכח מהכא דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים על כן נראה להרר''י דגרס אם לא היתה נבלה מעיו''ט ולא נראה דהא בהדיא אמרינן לעיל דגבי שבת מתניא דקאמר. גבי שבת דסתם לן תנא כר''ש וכו' ומייתי הך משנה וי''ל דשפיר מיירי בשבת ומייתי מן היתור דאי לא אשמועינן כי אם גבי שבת לתני רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה ותו לא והייתי יודע דאסורה משום מוקצה ואמאי היה צריך למיתני לפי שאינו מן המוכן אם אינו ענין לשבת דהא שמעינן ליה תנהו ענין ליו''ט ואפילו הכי אסור ואע''ג דהוה מוכן לאדם בין השמשות משום דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים ותימה הא דתנן בשבת (דף מב: ושם) אין נותנין כלי תחת הנר בשבת לקבל בו שמן ואם נתנו מבעוד יום מותר ואין נאותין הימנו לפי שאינו מן המוכן והתם מאי דרשינן מן היתור ולא שייך לרבות י''ט וי''ל דהתם נמי מרבי' מן היתור אע''פ שכבה הנר כבר אסור אחרי כן לפי שאינו מן המוכן והר''ר יעקב מקורביי''ל תירץ דשפיר מיירי דוקא לענין שבת ואעפ''כ מוכח שפיר דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים דאי ס''ד מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים א''כ בע''ש מבעוד יום אם היה מוכן לאדם היה כמו כן מוכן לכלבים לפי דבריו דמוכן לאדם הוי מוכן לכלבים א''כ כשהחשיך וקדש היום אע''ג דנסתלקה הכנה דאדם שאינה ראויה לאדם עכשיו מ''מ היתה מוכנת לכלבים מבעוד יום וכיון שהיתה מוכנת להם ההכנה לא נסתלקה בקדוש היום: מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם דדעתיה דאיניש אכל מידי דחזי ליה. וקשה דא''כ אפרוח נמי יהא מותר שמוכן לכלבים וי''ל דבעינן מוכן ועומד וזה אינו עומד לכלבים: עגל שנולד בי''ט מותר. ותימה מ''מ הוי אסור משום נולד כמו ביצה וי''ל דהא דאמר דשייך למיסר נולד היינו דוקא בדבר מאכל דומיא דפירות הנושרין ומשקין שזבו אבל בעלי חיים לא: ביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב. וקשה דהא אמרינן בעדיות (פ''ה מ''א) ביצת נבלה כל. שכמוה נמכרת בשוק ב''ש מתירין וב''ה אוסרין והכא היכי מותר לאכלן בחלב וי''ל דטעמא משום דבשר עוף בחלב מדרבנן ואפילו ב''ה מודו וקשה דאמרינין בעירובין (דף סב: ושם) אפילו ביעתא בכותחא לא לשרי איניש במקום רביה מאי קמ''ל פשיטא והאיכא בסמוך ר' יעקב דאסר וי''ל דכ''ע מודו דביצים. גמורות מותרות לאכלן בחלב וטעמא דב''ה דאסרי ביצת נבלה היינו משום דגזרינן אטו ביצת טרפה כדאמרינן בעדיות ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה מפני שהיא גדילה באיסור: [וע''ע תוס' עירובין סב: ד''ה אפילו ובכתובות ס: ד''ה אפילו ובב''ק מז. ד''ה מ''ט ובחולין נח. ד''ה ושוין]: וכי תימא קא משמע לן בברייתא מאי דלא אשמעינן במשנה. פירש רש''י וגילה לנו רבי הואיל ולא סתם לן במשנה הכי דהברייתא משובשת דרבי לא שנאה ר' חייא מנין ליה ותימה אם כן מאי פריך הא נולדה אסורה לא בית שמאי ולא ב''ה ואמאי דחיק נפשיה לאוקומה אליבא דתנאי הואיל ומשובשת היא על כן צריך לפרש הכי וכי תימא קא משמע לן בברייתא מאי דלא אשמעינן במתניתין כלומר מאי ששייר במתני' קתני הברייתא דאי לא תנא אלא מתניתין הייתי אומר שמתירין בית שמאי דוקא כשנולדה אבל במעי אמה היו מודים דאסור ופריך תנינא דאדרבה נולדה חמורה יותר מבמעי אמה ואתיא נמי כבית הלל וכו' דבמעי אמה דברי הכל שריא: מני לא כב''ש ולא כב''ה. ואינו יכול לפרש דקתני בברייתא מה ששייר במתניתין דהא ס''ד עכשיו שנולדה חמורה מבמעי אמה: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|