סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה וַיָּבֵא אוֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ פּוֹרְעִין עַצְמָן וְהָיוּ מַתְרִיזִין כְּלַפֵּי מַטָּה
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל מִיכָאֵל סָרְחָה אוּמָּתֶךָ אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דַּיִּי לַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם אָמַר לוֹ אֲנִי שׂוֹרֵף אוֹתָם וְלַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם מִיָּד וַיֹּאמֶר (לָאִישׁ) לְבוּשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בּוֹא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חׇפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים וּזְרוֹק עַל הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי מִיָּד וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרוּבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חׇפְנֵי לְבוּשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא
אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא אִילְמָלֵא לֹא נִצְטַנְּנוּ גֶּחָלִים מִיָּדוֹ שֶׁל כְּרוּב לְיָדוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל לֹא נִשְׁתַּיְּירוּ מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט
וּכְתִיב וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמׇתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיאוּ לְגַבְרִיאֵל מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד וּמַחְיוּהוּ שִׁיתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא אֲמַרוּ לֵיהּ אִי לָא עֲבַדְתְּ לָא עֲבַדְתְּ אִי עֲבַדְתְּ אַמַּאי לָא עֲבַדְתְּ כִּדְפַקְּדוּךְ וְעוֹד דַּעֲבַדְתְּ לֵית לָךְ אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה
אַיְיתוּהּ לְדוּבִּיאֵל שָׂרָא דְפָרְסָאֵי וְאוֹקְמוּהּ בַּחֲרִיקֵיהּ וְשַׁמֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם הַיְינוּ דִּכְתִיב וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עוֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא לְעׇזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס יְהַבוּ לֵיהּ עֶשְׂרִין וְחַד מַלְכֵי וּפַרְווֹתָא דְּמַשְׁהִיג
אֲמַר כְּתִיבוּ לִי לְיִשְׂרָאֵל בְּאַכְּרָגָא כְּתַבוּ לֵיהּ כְּתִיבוּ לִי רַבָּנַן בְּאַכְּרָגָא כְּתַבוּ לֵיהּ בְּעִידָּנָא דְּבָעוּ לְמִיחְתַּם עָמַד גַּבְרִיאֵל מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד וְאָמַר שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שְׁנָא מַאי כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁינָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכוֹת לָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם יִהְיוּ כׇּל חַכְמֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּכַף מֹאזְנַיִם וְדָנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת בְּכַף שְׁנִיָּה לֹא נִמְצָא מַכְרִיעַ אֶת כּוּלָּם אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי הוּא זֶה שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל בָּנַי אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גַּבְרִיאֵל אָמַר לָהֶם יָבֹא שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ אֲמַר לְהוּ לֵיעוּל אַעַיְילוּהוּ
אֲתָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְדוּבִּיאֵל דְּנָקֵט לֵיהּ לְאִיגַּרְתֵּיהּ בִּידֵיהּ בְּעָא לְמִרְמַא מִינֵּיהּ בַּלְעַהּ אִיכָּא דְּאָמְרִי מִיכְתָּב הֲוָה כְּתִיבָא מִיחְתָּם לָא הֲוָה חֲתִימָא אִיכָּא דְּאָמְרִי אַף מִיחְתָּם נָמֵי הֲוָה חֲתִימָא כִּדְבַלְעַהּ מְחֵיק לַהּ מִינֵּיהּ הַיְינוּ דִּבְמַלְכוּתָא דְפָרַס אִיכָּא דְּיָהֵיב כְּרָגָא וְאִיכָּא דְּלָא יָהֵיב כְּרָגָא וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא עַוִּי עַוִּי וְלֵיכָּא דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ
וְאִי בָּעֵית אֵימָא רְחִיצָה דְּאִיקְּרִי עִנּוּי מְנָא לַן מֵהָכָא דִּכְתִיב וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתוֹת לֵךְ עַל שָׂדְךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ [אֶת] אֲרוֹן ה' לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי וּכְתִיב בֵּיהּ בְּדָוִד כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר רָעֵב מִלֶּחֶם וְצָמֵא מִמַּיִם עָיֵף מִמַּאי לָאו מֵרְחִיצָה וְדִילְמָא מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק מֵהָכָא מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְדִילְמָא מִשְּׁתִיָּה מִי כְּתִיב בְּנֶפֶשׁ עֲיֵפָה עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה כְּתִיב
וּנְעִילַת הַסַּנְדָּל מְנָא לַן דִּכְתִיב וְדָוִד עוֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עוֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי (וְהוֹלֵךְ) יָחֵף יָחֵף מִמַּאי לָאו מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל וְדִילְמָא מִסּוּסְיָא וּמַרְטְקָא
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מֵהָכָא לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מׇתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלוֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ וּכְתִיב וַיַּעַשׂ כֵּן הָלוֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף יָחֵף מִמַּאי לָאו מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל וְאֵימָא בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי עָרוֹם עָרוֹם מַמָּשׁ אֶלָּא בִּבְגָדִים בְּלוּיִים הָכָא נָמֵי בְּמִנְעָלִים הַמְטוּלָּאִים
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מֵהָכָא מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה מִנְעִי עַצְמְךָ מִן הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא רַגְלְךָ לִידֵי יִחוּף מִנְעִי לְשׁוֹנֵךְ מִדְּבָרִים בְּטֵלִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא גְּרוֹנֵךְ לִידֵי צִמְאָה
תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה דְּאִיקְּרִי עִנּוּי מְנָא לַן דִּכְתִיב אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים

רש"י

לבוש הבדים. הוא גבריאל בספר דניאל: פולסא דנורא. מקלות של אור: אי לא עבדת. כלל: לא עבדת. והיינו מצדיקים אותך לומר דוחה הוא את הדבר אולי ישוב הקב''ה מחרונו ויתרצה להם: כדפקדוך. שתהא אתה נוטל הגחלים מבינות לכרובים ואתה אמרת אל הכרוב לתתם לך: בחריקיה. במקומו: עומד לנגדי. גבריאל אמר כן לדניאל: ופרוותא דמשמהיג. נמל שקורין פורט: דמשמהיג. דבר מלכות בלשון פרסי לפי שהוא מעלה שם מרגליות כדאמרינן בר''ה: אכרגא. כסף גולגלתא: שוא לכם וכו'. כלומר כלום הגונים האומות להיות החכמים מסורים בידם והלא המקרא משבחן שאף נשותיהם מנדדות שינה מעיניהן שוא לכם בעלי אומנות המשכימים ומאחרים למלאכתם אוכלי לחם בעצב וביגיעה כן יתן הזן את העולם מזונות ופרנסה לידידו שנא למי שנדד שינה בשבילו: באתי בדבריך. על שדברתי בך: אשכחיה לדוביאל דהוה נקט איגרתא: ואני יוצא והנה שר יון בא. וכשהגיע זמן מלכות יון לבא אצא על כרחי שכבר נגזרה גזרה ושר יון יבא במקומי: עוי עוי. צעק וצוח גבריאל על זאת שלא ימשלו מלכי יון בישראל: ולאביתר הכהן וגו' כי נשאת את ארון ה' לפני דוד אבי. כשהיה בורח מפני אבשלום: וכי התענית בכל אשר התענה אבי. למדנו שנקראת בריחתו של דוד מפני אבשלום עינוי וכתיב כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר: מים קרים על נפש עיפה. אלמא מרחיצה מיקרי עיף ולא מנעילת הסנדל וקרי ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה אבי: מרטקא. שוט הסוס: ויעש כן. בישעיה כתיב ישעיה לא היה רגיל במרכבת סוסים ויחף דידיה בנעילת סנדל הוא והוא יגלה על יחוף דדוד נמי דמנעילת הסנדל הוא: שלא יבוא רגלך לידי יחוף. בצאתך בגולה:

תוספות

ואין להקשות דילמא להתענות דקרא לאו אסיכה קאי אלא אלחם חמודות לא אכל שהיה מענה נפשו באכילה וי''ל האי לאו עינוי הוא מי שאינו אוכל לחם חמודות ואוכל לחם אחר ואינו שותה יין ושותה משקה אחר אלא ודאי אסיכה קאי שלא היה סך כלל: דתנן מניין לסיכה שהיא כשתייה דכתיב ותבא כמים בקרבו וגו'. בפרק אמר ר' עקיבא בשבת (דף פו.) קאמר עלה אע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ותבא כמים בקרבו ותימה דבפרק בנות כותים (נדה דף לב. ושם) מייתי ברייתא דתניא ולא יחללו את קדשי בני ישראל לרבות את הסך כשותה ואי בעית אימא מהכא ותבא כמים בקרבו וגו' והשתא קשה דמעיקרא מייתי ראיה מדאורייתא והדר מייתי ראיה מדברי קבלה שאינו אלא זכר לדבר וי''ל דה''ק אפי' לא היה לנו פסוק לאסור סיכה דאוריי' הוה לן למיסרי' מדרבנן מקרא דותבא אי נמי קרא דולא יחללו נמי אסמכתא בעלמא דעיקרו לאו להאי דרשא אתא אלא לכדדרשינן בפרק קמא דזבחים (דף ג:) קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים ובס''פ אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) ילפינן מיני' אוכל טבל דבמיתה ופר''ת דכל עינויים דיוה''כ ליתנהו אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא לבר מאכילה ושתיה דהאמר לקמן ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ובמסכת כריתות בפ''ק (דף ז.) אמרינן כהן שסך שמן של תרומה (למעים) בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ואי הוי דאורייתא היה אסור בכל ענין אלא מדרבנן ומותר אדם לסוך בחלב דלא אשכחן דאתסר סיכה כשתיה אלא ביוה''כ ובתרומה ובאיסורי הנאה כי ההיא דפרק כל שעה (פסחים דף כה:) רבינא שייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכו' עד אמר ליה שלא כדרך הנאתו קא עבידנא וחלב חי של שור הנסקל על גבי מכתו פטור הא מהותך אסור משום דאיסורי הנאה נינהו אבל חלב דהתירי הנאה מותר ובתרומה אסור משום דאיכא אסמכתא דולא יחללו וביוה''כ אסרו משום תענוג אבל משום רפואה שרי או ידיו מלוכלכות כללא דמילתא היכא דאינו בשביל תענוג שרי: מניין לסיכה שהיא כשתיה דכתיב ותבא וגו'. תימה לי אמאי איצטריך הש''ס למיגמר סיכה מוסוך לא סכתי הא מהאי קרא נפקא מותבא כמים בקרבו וכו' ומתני' היא בשבת בפרק אמר ר' עקיבא (דף פו.) ונראה לי דאצטריך דאי לא כתיב אלא האי קרא דותבא כמים בקרבו וכו' היינו אוסרין אפי' סיכה שאינה של תענוג כשתיה להכי אייתי מקרא דדניאל דמשמע שלא נמנע אלא מסיכה של תענוג מדכתיב להתענות ואי לא כתיב אלא קרא דדניאל לא הוה אסרי' סיכה דכמה עניינין של צער שהיה מענה ומצער נפשו ולא גמרינן מהתם דדילמא חד משאר עינויין שעשה הוה אסרינן אבל סיכה לא קא משמע לן מקרא דותבא כמים וגו' דסיכה כשתיה ועוד דמקרא דותבא איצטריך לן למילף גבי תרומה דסך כשותה דבתרומה לא שייך למיגמר מקרא דדניאל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר