סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שֶׁיְּהֵא מְזוּמָּן עִתִּי וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת עִתִּי וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה
אִישׁ לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כַּפָּרָה כְּתִיבָא בֵּיהּ קָא מַשְׁמַע לַן
עִתִּי וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה חוֹלֶה מַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ
כְּמַאן דְּלָא כְּרַבִּי נָתָן דְּאִי רַבִּי נָתָן הָאָמַר חַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי נָתָן חָלָה שָׁאנֵי
אָמַר רַפְרָם זֹאת אוֹמֶרֶת עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְשַׁבָּת וְאֵין עֵירוּב וְהוֹצָאָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים
עִתִּי וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לוֹמַר שֶׁאִם נִטְמָא מְשַׁלְּחוֹ נִכְנָס טָמֵא לָעֲזָרָה וּמְשַׁלְּחוֹ
שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר חָלָה מַהוּ שֶׁיַּרְכִּיבֵהוּ עַל כְּתֵפוֹ אָמַר לָהֶם יָכוֹל הוּא לְהַרְכִּיב אֲנִי וְאַתֶּם חָלָה מְשַׁלְּחוֹ מַהוּ שֶׁיְּשַׁלְּחֶנּוּ בְּיַד אַחֵר אָמַר לָהֶם אֱהֵא בְּשָׁלוֹם אֲנִי וְאַתֶּם
דְּחָפוֹ וְלֹא מֵת מַהוּ שֶׁיֵּרֵד אַחֲרָיו וִימִיתֶנּוּ אָמַר לָהֶם כֵּן יֹאבְדוּ כׇל אוֹיְבֶיךָ ה' וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חָלָה מַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ חָלָה מְשַׁלְּחוֹ יְשַׁלְּחֶנּוּ בְּיַד אַחֵר דְּחָפוֹ וְלֹא מֵת יֵרֵד אַחֲרָיו וִימִיתֶנּוּ
שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פְּלוֹנִי מַהוּ לָעוֹלָם הַבָּא אָמַר לָהֶם לֹא שְׁאֶלְתּוּנִי אֶלָּא עַל פְּלוֹנִי
מַהוּ לְהַצִּיל רוֹעֶה כִּבְשָׂה מִן הָאֲרִי אָמַר לָהֶם לֹא שְׁאֶלְתּוּנִי אֶלָּא עַל הַכִּבְשָׂה מַהוּ לְהַצִּיל הָרוֹעֶה מִן הָאֲרִי אָמַר לָהֶם לֹא שְׁאֶלְתּוּנִי אֶלָּא עַל הָרוֹעֶה מַמְזֵר מַה הוּא לִירַשׁ מַהוּ לְיַבֵּם מַהוּ לָסוּד אֶת בֵּיתוֹ מַהוּ לָסוּד אֶת קִבְרוֹ
לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִפְלִיגָן בִּדְבָרִים אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ מֵעוֹלָם
שָׁאֲלָה אִשָּׁה חֲכָמָה אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵאַחַר שֶׁמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל שָׁוִין מִפְּנֵי מָה אֵין מִיתָתָן שָׁוָה אָמַר לָהּ אֵין חׇכְמָה לָאִשָּׁה אֶלָּא בְּפֶלֶךְ וְכֵן הוּא אוֹמֵר וְכׇל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ
אִיתְּמַר רַב וְלֵוִי חַד אָמַר זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר בְּסַיִיף גִּפֵּף וְנִישֵּׁק בְּמִיתָה שָׂמַח בִּלְבָבוֹ בְּהִדְרוֹקָן
וְחַד אָמַר עֵדִים וְהַתְרָאָה בְּסַיִיף עֵדִים בְּלֹא הַתְרָאָה בְּמִיתָה לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָאָה בְּהִדְרוֹקָן
אָמַר רַב יְהוּדָה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לֹא עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲמוֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וְגוֹ'
יָתֵיב רָבִינָא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֵיתִיבֵיהּ בְּנֵי רַב פָּפָּא בַּר אַבָּא לְרָבִינָא הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו
אָבִיו אֲבִי אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אֶחָיו אֶחָיו מֵאִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל בָּנָיו בְּנֵי בִתּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל
וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ כּוּ' אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לֹא בָּבְלִיִּים הָיוּ אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים הָיוּ וּמִתּוֹךְ שֶׁשּׂוֹנְאִים אֶת הַבָּבְלִיִּים הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן עַל שְׁמָן תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא בָּבְלִיִּים הָיוּ אֶלָּא אֲלֶכְּסַנְדְּרִיִּים הָיוּ אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי
טוֹל וָצֵא תָּנָא מָה שָׁהֵי צָפִירָא דֵּין וְחוֹבֵי דָרָא סַגִּיאִין
מַתְנִי' מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה עֶשֶׂר סוּכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק

רש"י

גמ' שיהא מזומן. מוכן לכך מאתמול: עתי אפילו בשבת. עתי בעתו ובמועדו ישתלח ולא יעבור ואפי' בשבת ובטומאה ולקמן מפרש מאי איסור שבת וטומאה שייך בשילוחו דאיצטריך לרבויי: למאי הלכתא. מה חלול שבת יש שהוצרך להתירו אי משום תחומין דרבנן בעלמא נינהו שגזרו עליהן לאחר מתן תורה: כמאן. איצטריך לרבויי דלא כרבי נתן דאמר חי נושא את עצמו הוא ואין בו אלא משום שבות ופלוגתא במסכת שבת (דף צד.): חולה שאני. דהשתא לא נושא את עצמו והנושא מחלל שבת: זאת אומרת. מדאיצטריך למתני עתי אפילו בשבת איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליום הכפורים דאי יום הכפורים כשבת להוצאה למה לי קרא להתיר משאו בשבת הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי וקאמר רחמנא ישלחנו. עירוב כדי נסבא אלא דהא בהא תליא דלא תקינו חכמים עירובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה שגזרו מרשות לרשות גזירה משום הוצאה מרשות היחיד לרה''ר: למאי הילכתא. מה איסור טומאת מקדש או קדשיו יש בשילוחו שהוצרך לומר שידחה את הטומאה: נכנס טמא לעזרה. שהכהן מוסרו לו שם: יכול להרכיב אני ואתם. בריא וחזק היה השעיר להרכיב אותי ואתכם עליו לקמן אמרינן שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו: אהא בשלום אני ואתם. כלומר מה לכם לשאול על זאת לא אני ולא אתם נזקק לשילוחו: דחפו. לצוק ולא מת מהו שיהא צריך לירד אחריו וימיתנו: פלוני מהו לעולם הבא. על אדם אחד שאלוהו מה מעשיו בעיניך ויש פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו: אלא על פלוני. שמא על אבשלום שאלתוני: אלא על הרועה. אם מותר להצילו מפי הארי: ממזר מהו לירש. את אביו: אמר להם מהו ליבם. אשת אחיו שאלתם אותי: מהו לסוד את ביתו. בזמן הזה מי אסור מפני צער חורבן הבית: אמר להם לא שאלתוני אלא מהו לסוד את קברו: לא שהפליגן. והפרישן לדברים אחרים כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע להשיב אלא יודע היה אבל לא אמר דבר שלא שמע מרבו: שמעשה העגל שוין. עבודותיו שוות לאיסור מפני מה אין מיתתן שוה שהיו בו שלש מיתות מיתת סייף שימו איש חרבו מיתת מגיפה ויגוף ה' את העם (שמות לב) מיתת הדרוקן דכתיב ויזר על פני המים ואמרינן במסכת ע''ז (דף מד.) לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות בלצבות בטן: זיבח וקיטר. הן עבודות שחייבין עליהן לע''ז מיתה כדתנן בארבע מיתות (סנהדרין ס:) שהן בסקילה וכאן בסייף שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות בית דין ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף כדאמרינן בסנהדרין (דף נו.): גיפף ונישק. אין בהן מיתת בית דין כדתנן בארבע מיתות (שם ס:) אלא בידי שמים נידונו במגפה: כל בני לוי. שכולן בכלל זה: האומר לאביו ולאמו. במעשה העגל לא ראיתיו נעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו ע''ז: ומתוך ששונאין. בני ארץ ישראל את הבבליים היו קורין כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן על שמם: תנוח דעתך. משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר: מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין. מה מתעכב שעיר זה כאן ועונות הדור מרובין והן עליו: מתני' מיקירי ירושלים. מחשובי ירושלים: עד סוכה הראשונה. סוכות עשו לו בדרך ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה:

תוספות

אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה כו'. אמרינן בפרק אמרו לו (כריתות דף יד.) דרפרם בדותא היא דפריך עליה ודילמא שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביום הכפורים בכך אלא דרפרם בדותא היא: פלוני מהו לעולם הבא. פר''ח אבשלום שבא על פילגשי אביו מהו לעולם הבא מי סבירא לן הא דאמר רב נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין הכי אמרינן בסנהדרין פרק כ''ג (דן כא.) או לא וי''מ ששאלוהו על שלמה מי סבירא לן כרבי יונתן דאמר כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שנאמר ולא היה לבבו שלם כו' כלבב דוד אביו הוא דלא היה מיחטא נמי לא היה חטא הכי אמר בפרק במה בהמה יוצאה (שבת דף נו:) ובתוספתא פ''ג דיבמות: מהו להציל הכבשה מן הארי. כלומר בת שבע מיד דוד מי סבירא לן דאמר ר' יונתן במסכת כתובות (דן ט:) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ואוריה כתב גט לבת שבע מהו להציל הרועה מיד הארי כלומר מהו להציל אוריה מיד דוד מי סבירא לן חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ולא היה מורד במלכות או דילמא אין חולקין ומורד במלכות הוה עכ''ל פירוש משום דקאמר ואדוני יואב דקרי ליה ליואב אדוני בפני המלך ופלוגתא היא בפרק יש נוחלין (ב''ב דף קיט:) אם חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב או לא: אמר ליה ר' יוסי תנוח דעתך כו'. וא''ת בס''פ שתי הלחם (מנחות דף ק.) גבי חל להיות יום הכפורים ערב שבת שעיר החיצון של יום הכפורים אוכלין אותו כשהוא חי תניא בגמרא איפכא רבי יוסי אומר לא בבליים היו כו' עד אמר לו רבי יהודה תנוח דעתך שהנחת דעתי ויש לומר מר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר ר' יהודה קיבל דההיא דהכא לא בבליים הן ור' יוסי קיבל בההוא דהתם:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר