ואלא הא דתניא כו'. לכ''ע פריך דהא אפילו אביי מודה דלנפילה דחד לא חיישינן וא''כ אמאי תניא בברייתא שאין יכולין להוציא על אחרים: במאי קא מיפלגי. כיון דלאו בחיישינן לנפילה פליגי: תנא דידן סבר. לנפילה דחד לא חיישינן מאי איכא למימר דלמא איהו יהיב ליה אותיות נקנות במסירה ועל כרחו יפרע לו למי שהשטר בידו: ותנא ברא סבר אין אותיות נקנות במסירה. ומתוך כך ידחה הלוה לזה ויאמר פקדון הוא אצלך ולזה יאמר אין השטר בידך ומיהו אם כתבו הרשאה זה לזה על כרחו ישלם לו: ואב''א דכ''ע אותיות נקנות במסירה. בלא שטר מכירה [אחר] כדפסקי' הלכתא בפ' המוכר את הספינה (לעיל עז.) כרבי וכדאמר רב אשי אותיות מילי נינהו ומילי במילי לא נקנו היכא שמסרו לו ונתנו אך ראיה ועדים צריך שמסרו לו לזה בפניהם דלא נימא פקדון הוא אצלו או השמיטו ממנו ובהכי פליגי מתני' ותנא ברא בפלוגתא דאביי ורבא: ורבא אמר אין צריך. אלא העמידהו בחזקת המוחזק בו: אחד מן האחין ששטר חוב יוצא מתחת ידו. או בשם אביהם או בשם מלוה אחר וטוען אחיי נתנוהו לי והם אומרים אתה חטפתו: מיזהר זהירי. ולא יכול להשמיט מיד אחיו כי נזהר איש מאחיו וסד''א אין צריך המוחזק בו להביא ראיה קמ''ל: אלא הא דתניא כו'. ג' מחלוקות בדבר: זימנין דאזיל לגבי ספרא כו'. כסבור הוא לרמות בו חבירו ולגבות ממנו בשטר זה והוא אינו יודע מה ששנינו שאין יכול להוציא על חבירו ששמו כשמו: אא''כ מלוה עמו. ומסתמא שניהם היו במעמד מקום שנכתב וכיון דאינהו ידעי ואין מקפידים זה על זה לא חיישינן תו לשום רמאות כיון דלנפילה לא חיישינן: נמצא לאחד. מלוה שטרו של יוסף בן שמעון שחייב לי ממון פרוע שטרות שניהם פרועים ואע''ג דאמרן בשילהי שנים אוחזין (ב''מ כ:) סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אינו אלא כמשחק ופסול הא אוקימנא להך משנה התם כגון שנמצא השטר בין שטרותיו קרועין הלכך השובר כשר: במשולשין. פירוש בשטר שלשה דורות יוסף בן יעקב בן יצחק ובאידך כתב יוסף בן יעקב בן דוד ובשובר כתב סתם יוסף בן יעקב כדמתרץ לקמן הלכך איתרע כחם והם בחזקת פרועים שכל אחד טוען שלי פרוע והמלוה אינו יכול להכחישו הואיל ונמצאו השטרות בין השטרות קרועים: אביי אמר. מתני' כשנמצאו בבית לוה מיירי והכי קתני נמצא ללוה אחד בין שטרותיו שובר שהשטר שהיה נושה בו יוסף בן שמעון פרוע הוא והיו שני יוסף בן שמעון נושים בו ואילמלא זה השובר היו שניהם נפרעין ממנו שטרותם כדאוקמינן שהם יכולין להוציא שט''ח על אחרים ועכשיו בזה השובר הורע חזקתם דקיי''ל יד בעל השטר על התחתונה וכשיוציא כל אחד מהם שטרו אומר לו הנה השובר עליו ומיהו נראה בעיני שאם שניהם באים בהרשאה זה מזה על הלוה יכולין לגבות אחד מן השטרות ממ''נ מן הלוה שהרי מודה הוא בע''כ בשני השטרות אלא שפרע אחד מהן ומיהו אי טעין לוה ואומר לשניכם פרעתי והשובר נכתב סתם על שניכם נראה בעיני דטענה מעלייתא היא אבל היכא דמודה בב' הלוואות אלא שפרע אחת נהי נמי דהורע כח המלוין לגבות כל אחד חובו אבל יעשו שטר ביניהם ויגבו בין שניהם מן הלוה שטר אחד ע''י שיכתבו הראשאה זה לזה: עלי. שאני חייב לו: תנא אם היו שניהם. משולשים וכהנים: יכתבו דורות. מרובעים יוסף בן יעקב בן יצחק בן אברהם יוסף בן יעקב בן יצחק בן דוד דכולי האי לא יהיו שמות אבותיהן שוין: מתני' האומר לבנו. מצוה בשעת מיתתו: ואיני יודע איזהו. והלוה האמינני ולא החזרתי שטרו ואיני רוצה ליענש: שטרות כולן פרועין. חוץ מאותן שיאמרו עדיין לא פרענו: נמצא. ללוה אחד שם בבית המת שני שטרות שלוה ממנו שני הלואות הקטן אינו פרוע דשטר בין שטרותיו קאמר דמשמע אחד ולא שנים: גמ' חוב לך בידי. משמע מה שאתה חייב לי ואפי' כתוב החוב בהלואות דקות בשטרות הרבה: א''ל רבינא לרב אשי אלא מעתה שדי מכורה לך. שדהו הגדולה מכורה לו: שדה שיש לי מכורה לך. מי נימא כל שדותיו מכורין לו קאמר כמו שדה אדום קנפיינ''א (כתיב) וכמו ובהמה רבה (יונה ד): ומשני התם יד בעל השטר על התחתונה. דהמוציא מחבירו עליו הראיה דהיינו לוקח ומילתיה דרבא דלעיל נמי משום האי טעמא דיד בעל השטר על התחתונה דהיינו מלוה הלכך חוב לך בידי פרוע כל השטרות שיש לו עליו פרועין: מתני' לא יפרע מן הערב. תחלה עד שיתבע את הלוה לדין ויחייבוהו ב''ד ואם אין לו מה לשלם אז יפרע מן הערב הכי מפרשינן לה בגמרא במסקנא:

והכא בצריך להביא ראיה קא מיפלגי. ופלוגתא דמתני' וברייתא .. ליתא בפלוגתא דאביי ורבא דאביי דמצריך ראיה מודה דלא חיישינן לנפילה ופקדון היכא דשמיה כשמיה כדקאמר בפרק (בתרא) [ט''ו] דיבמות (דף קטז. ושם) דקאמר אביי לנפילה לא חיישינן אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה אבל הך ברייתא חיישי' לנפילה או לפקדון דיוסף בן שמעון דאפילו בשני יוסף בן שמעון מצרכי ראיה ורבא אמר א''צ להביא ראיה ולעיל בפרק המוכר את הספינה (דף עז. ד''ה אמר) פירשתי: אביי אמר הכי קאמר נמצא כו' והא דמוקי לה בשנים אוחזין (ב''מ ד' כ:) כגון שנמצא השטר בין שטרותיו פרועין לאו היינו אליבא דאביי דאיהו מוקי לה בשובר היוצא מתחת יד הלוה כשאר שוברין אלא אליבא דר' ירמיה אתיא: שטרו של יוסף בן שמעון עלי פרוע שטרות שניהם פרועין. אע''ג דבשטר אחד שיש לו עליהם אין יכול להוציא עליהם משום דחיישינן בכל אחד שמא חבירו של כל אחד כתבו אע''פ [דחד] ודאי לוה [הכא לא אמרינן] חיישינן שמא חבירו של כל אחד ואחד כתבו והחתימו אע''ג דודאי אחד פרע וטעמא משום דמספיקא לא מפקינן ממונא: שניהם כהנים. ה''ה שניהם ישראלים אלא משום דתני' לעיל היה אחד מהן כהן תני כהנים: