מתני' בין ליבם אחד. בין שזקוקה ליבם אחד בין לשני יבמין אמר ר' אליעזר יפר ומוקמינן ליה בגמרא בשעשה בה מאמר אחד מהן: ומה אשה שקנה הוא לעצמו. כגון הנושא אשה בעלמא: שהקנו לו מן השמים. יבמה שחייבו לו מן התורה: שאין לאחר רשות בה. המקדש אשה מן השוק לאחר שקידשה לא תפסי בה קידושי מאדם אחר ואהכי מצי מיפר: שיש לאחר רשות בה. שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח''כ ועשה בה מאמר תפיס בה כדאמר (יבמות נ.) יש מאמר אחר מאמר: דבריך בשני יבמין. דבשני יבמין מצית למימר כי האי גוונא: מה אתה משיב על יבם אחד. בהא לא מצית למימר שיש לאחרים רשות בה הואיל וליכא יבם אחר ואת לא משוית חילוק בין יבם אחד לשני יבמין: א''ל אין היבמה גמורה לאישה שאם בא עליה זר אין נסקל שאין בה לא דין ארוסה ולא דין אשת איש ואין חייבין עליה אלא לאו דלא תהיה אשת המת וגו' (דברים כה): כשם שארוסה. בעלמא גמורה לאישה שנסקלין על . דה: גמ' קסבר אין זיקה. ואפילו ליבם אחד אינה זקוקה דתיהוי כאשתו עד שתכנס לחופה: ור' יהושע סבר יש זיקה. ולהכי לאחד יפר אבל לשנים אינו מיפר דאין ברירה לאיזה מהן זקוקה ולאיזה מהן תתיבם אע''ג דאמרי' (יבמות כד.) מצוה בגדול לייבם מ''מ אם בא עליה קטן קנאה: לעולם קסבר ר''א יש זיקה. והיינו טעמא דאפילו לשנים יפר בשעשה בה האחד מאמר דהשתא יש ברירה ואליבא דב''ש דאמרי דמאמר קונה קנין גמיר והיא כאשתו לכל דבר הלכך מיפר לה: ה''מ ביבם אחד. דיש זיקה: אבל בשני יבמין לא. קני מאמר דלאחר דעשה בה מאמר אילו אתי אחוה מצי לאוסרה עליו בביאה או בגיטא דיש ביאה וגט אחר מאמר: מי איכא מילתא וכו'. משום האי טעמא דאילו אית ליה אחא להאי יבם מצי מפיק לה מיניה בתר הכי שמקדשה או על ידי גט וביאה וקרו להנהו קדושי מאמר ולית בהו מששא כולי האי: ולר' אלעזר בן פדת דאמר מאמר בו' אלא לדחות בצרה בלבד. שאם היו ב' נשים לזה שמת ושתיהן זקוקות ליבם ואי אפשר לייבם ינשתיהן דבית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים ובהא מילתא קסברי בית שמאי דמאמר קונה דכשעושה בזו מאמר דוחה לצרה ומתירה לשוק אבל עדיין זו זקוקה לאחיו דמצי אשר לה עליה: מאי איכא למימר. אכתי תיבעי לך מאי טעמא דאמר ר''א אפילו לשנים יפר: כגון שעמד בדיין. משעשה בה מאמר שזו תבעתו בדין מפני שלא היה מייבמה וחייבוהו בית דין לינשא לה וברח [דאיחייב] לה במזונותיה ובהפרת נדריה וכדרב פנחס כו':

אין  תוס' לעמוד זה

ר"ן
היכא דאמר אי אפשי סגי אע''ג דבהפרה לא מהני כדאיתא לקמן (עח.) זה נ''ל ועוד דנהי דאמרינן הכא על דעת בעלה לא קפדינן אלישנא אלא הכי קאמרינן דאין בלבה שיתקיים הנדר אי קפיד ביה בעלה אבל מאן לימא לן דעל דעת הכי משמע דנימא דנודר על דעת חברו מצי אידך למישרי ליה אלא ודאי כדכתיבנא: מתני' שומרת יבם וכו' ר''א אומר יפר. מסקינן בגמרא דיפר בשותפות אב קאמר ובשעשה בה מאמר: רבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים. משום דס''ל אין ברירה וכדמפרש בגמרא בס''ד: רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים. דגריע ליה יבם מארוס ואפי' בשותפות לא מצי מיפר: ומה אשה שקנה הוא עצמו. שאינה שומרת יבם אלא הוא קדשה לעצמו הרי הוא מיפר נדריה בשותפות דאב: אשה שהקנו לו מן השמים. היינו שומרת יבם שהיא קנויה לו בלא קדושין שאסורה לכל אדם עד שיחלוץ לה אינו דין שיפר נדריה בשותפותיה דאב: עקיבא דבריך בשני יבמין. דכל אחד יש לו רשות בה: כשם שארוסה גמורה לאישה. מפרש בגמ': גמ' בשלמא ר''ע קסבר אין זיקה. שהיבמה זקוקה ליבם לא אלימא כארוסין ומשום הכי לא מצי מיפר: ורבי יהושע סבר יש זיקה. דאדרבה אלימא טפי מארוסין דהויא ככנוסה ומש''ה יפר יבם לחודיה דהשתא הכי קס''ד מיהו אין ברירה דהיכא דשני יבמין אין ברירה למי היא זקוקה ולמי תהיה לאשה ומש''ה אפילו שניהם אינן יכולין להפר דכיון דבשעת הפרתן אין ברור לנו מי הוא אישה אין הפרתן כלום דרחמנא אמר אישה יקימנו ואישה יפירנו דבעינן שיהא ידוע בשעת הפרה וכן כתב דש''י ז''ל בפרק ד' אחים (יבמות כט:) וסוגיא דשמעתא דהתם מסייע ליה וכ''ת היכי אמר דרבי יהושע סבר דזיקה ככנוסה דמיא דהא לא אשכחן דאמר הכי אלא רבי אושעיא אליבא דר''ש ואתותב התם בריש פרק כיצד ביבמות (דף יט.) איכא למימר דלאו מגופיה דמילתא אתותב אלא למאי דמפרש לה אליבא דר''ש מיהו אנן מצינן למימר דס''ל לרבי יהושע ההוא טעמא אי נמי כי אמרינן רבי יהושע קסבר יש זיקה לאו למימר דליהוי ככנוסה אלא דהויא כארוסה ומיפר בשותפות ואף על גב דבריש הך סוגיא סבירא לן דיפר לחודיה קאמר כדמוכח לקמן