הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אמרי בי רב"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים פז ע"א
"איתמר: פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות - רבה אמר: חצות שני עוכלתן, רב חסדא אמר: עמוד השחר עוכלתן. אמרי בי רב: מאי טעמא דרב חסדא? ומה חצות שאין עושה לינה עושה עיכול, עמוד השחר שעושה לינה אינו דין שעושה עיכול. פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר - רבה אמר: חצות שני עוכלתן, רב חסדא אמר: אין בהן עיכול לעולם."
הסוגיה פותחת במחלוקת בין רבה לרב חסדא. "אמרי בי רב" מסבירים את רב חסדא. מיהם "אמרי בי רב"?
יש אומרים "בי רב" סתם הוא רב המנונא, חברו של רב חסדא ותלמיד מובהק של רב. הביטוי "בי רב משמיה דרב" – רב הונא.
באטלס עץ חיים אומר שלפעמים "בי רב..." הכוונה לדעת יחיד ולפעמים לדעת רבים. ואולי אם בא בצירוף של "אמרי" – לשון רבים
ויש אומרים ש"בי רב" הוא כינוי לבית מדרש סתם ויש אומרים דווקא לבית מדרשו של רב.
לפעמים קורה שהגמרא בהמשך מקשה מדברי רב על דברי רב עצמו, מוכח מכך, שכאשר היא כותבת "בי רב משמיה דרב" הרי שהדין מיוחס לרב עצמו ולכן אפשר להקשות מדברי רב כאן לדברי רב במקום אחר.
בסוגייתנו מסביר תוס':
אמרי בי רב מאי טעמא דרב חסדא - אע"ג דאמרי בי רב רב הונא ורב חסדא תלמידו שמא רב הונא נמי אמרה ופי' טעמו. והש"ס קבעיא בלשון זה מאי טעמא דרב חסדא. אי נמי מצינו שרב הונא רגיל לשבח דבריו כדאמר בגיטין (דף ז.) חסדא שמך וחסדאין מילך ובמסכת שבת (פב.) מאי טעמא לא שכיחת גבי רב חסדא דמחדדן שמעתתיה.
היוצא מדברי תוס': ["רב-תלמיד"]
1. "בי רב" – הוא רב הונא – רבו של רב חסדא.
2. כעיקרון, רב לא מנמק את הדין שאומר תלמידו.
3. במקרה שמדובר בתלמיד שרבו רגיל לשבחו אזי הוא [רב] גם מנמק את הדין שאמר [התלמיד].
4. ההלכה שאמר רב חסדא כנראה ששמע זאת מרב הונא רבו, ולכן באמת "בי רב" [=רב הונא] מסביר את דברי עצמו. ואת המילים "מאי טעמא דרב חסדא" לא אמר "בי רב" אלא "עורך הגמרא".
וראה ב"מתיבתא", הערה ב, שמביא ששיטת תוס' [במסכת סנהדרין] היא, ש"בי רב" הוא רב הונא, אבל שיטת רש"י היא ש"בי רב" הוא רב המנונא, ולפי זה לא קשה כלום, כי רב המנונא יכול לנמק את דינו של רב חסדא. גם אם נניח, שמדובר ברב המנונא שהיה תלמידו של רב והיה חברו של רב הונא, והיה מבוגר מרב חסדא, אבל לא היה רבו של רב חסדא, וחכם מבוגר יתכן שמנמק את דינו של חכם הצעיר ממנו.