סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשמ"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף לב ע"ב - דף לג ע"ב 

 

בענין הכנסת האצבעות בין אבני הכותל המערבי


עוסקים אנו בסוגיית "ביאה במקצת" - אם שמה ביאה או לא (לב ע"ב - לג ע"ב), כשיסוד הענין נדון כלפי איסור כניסת טמא למחנה שאסור עליו בכניסה. ונפרט תחילה הכללים בזה: ירושלים, הר הבית ובית המקדש נתחלקו לשלשה מחנות, ירושלים עד פתח הר הבית - הוא מחנה ישראל, מפתח הר הבית ולפנים עד שער הנקנור - מחנה לויה, משער הנקנור ולפנים - דהיינו העזרה הפנימית ובנין המקדש עצמו - הוא מחנה שכינה. שלושת המחנות חלוקים זה מזה לענין איסור כניסת טמאים בהם: המצורע אסור להכנס אפילו למחנה ישראל; כל הטמאים בטומאה מגופם, כמו נדה ויולדת וכדו', אסורים להכנס למחנה לויה; טמא מת או מי שנגע בשרץ או נבילה, אסורים להכנס למחנה שכינה. כל טמא הנכנס למחנה האסור עליו, עובר במצות עשה ולא תעשה - ולוקה, ואם נכנס למחנה שכינה חייב כרת. הנידון שלפננו הוא בטמא שנכנס במקצת גופו, כגון שמושיט ידו, האם איסור יש בדבר.

שלש שיטות עיקריות נאמרו בדבר זה: א) עולא בשם ריש לקיש סובר, ביאה במקצת שמה ביאה מן התורה, וטמא הנכנס לעזרה חייב עליה כרת כמו בביאת כולו. ב) רבינא בדעת ריש לקיש סובר, שאין חיוב כרת בביאה במקצת, אלא מלקות בלבד. ג) רבין בשם ר' אבהו חולק על עיקר הדין, וסובר שביאה במקצת אין שמה ביאה, ואין לדבריו בביאה במקצת לא מלקות ולא איסור תורה [ולשיטת רבין, נחלקו האחרונים אם יש בזה איסור מדרבנן: הכסף משנה (הל' ביאת מקדש פ"ג הי"ח) סובר שיש איסור מדרבנן, והמשנה למלך (שם הי"ט) סובר, שלרבין אין בביאה במקצת אפילו איסור דרבנן]. להלכה נחלקו הראשונים: הרמב"ם (הל' ביאת מקדש פ"ג הי"ח) סובר, שאין שמה ביאה, וטמא שהכניס ידו למקדש מכים אותו מכת מרדות, והראב"ד בהשגותיו (שם) פוסק ששמה ביאה וחייב כרת.

ענין זה עלה על שולחן מלכים בדורות האחרונים - לגבי הכנסת ידים בין אבני הכותל, האם יש בכך משום איסור ביאה במקצת, מדרבנן - לדעת הרמב"ם, או מדאורייתא - לדעת הראב"ד. בספרו 'משכנות לאביר יעקב' (ח"ב טהרת הקודש ז, א) כותב הג"ר משה מעשיל גלבשטיין ז"ל (מביאלסטוק ובסוף ימיו בעיה"ק ירושלים, מחסידי חב"ד וקאצק): "וכן אמר לי הרב הגאון ר' משה יהושע ליב ז"ל הרב מבריסק, שכן דעתו שאסור להכניס שם ידו מטעם 'ביאה במקצת שמה ביאה', וסיפר לי ש"ב מ' נטע הירש נ"י, כשסיפר להרב הנ"ל שיש פרצות בכותל מערבי, ומכניסים שם ידיהם ומניחים שם בגדיהם, חרד ואמר: הגם שלא שייך איסור מעילה משום 'ובאו פריצים וחיללוה (עי' ע"ז נב:), מ"מ יש בזה איסור משום ביאה במקצת וכו', וכן ראיתי נדפס בשם הרה"ג ר' ישעיה [בראדאקי] ז"ל שהיה מעיה"ק, שהיה חרד אפילו ללכת לכותל מערבי, מחשש שמא ישכח ויכניס שם ידו, ויש איסור משום ביאה במקצת...". עוד מביא שם להלן (ט, ב) תשובה הלכה למעשה מאת הגאון האדר"ת זצ"ל בחומר האיסור: "וכל ירא וחרד לדבר ה', בודאי יחוש לנפשו שלא יושיט, גם אצבע אחת בין סדקי כותל המערבי, לבל יכשל חלילה בספק איסור תורה".

גאוני ירושלים באותה תקופה, לפני כמאה ועשרים שנה, הרבו לדון בזה, כגון הגאון בעל ה'תורת חסד' מלובלין זצ"ל - שצידד להתיר, וכך גם במשך הדורות, כמו ה'חזון איש' זצ"ל - שצידד לאסור (ראה ארחות רבינו הקהלות יעקב ח"א עמ' שכא וח"ב עמ' קנא), ודלא כהרבה פוסקים שצידדו להתיר, וכן עמא דבר.

השאלה מבוססת לפי המקובל מדור דור, שהכותל המערבי הוא כותל הר הבית, ולענין אנשים הטמאים בטומאה מגופם, בעוד שלא טבלו והעריב השמש עליהם, שאז אסורים להכנס בהר הבית - שדינו כמחנה לויה, ובכן יש לדון לאסור להכניס גם האצבעות בין אבני הכותל, מדין ביאה במקצת שמה ביאה. ויש שכתבו (עי' באר יצחק על סדר קדשים עמ' צז) להחמיר גם אחרי טבילה והערב שמש, משום שבזמננו אין מחמירים כל כך בדיני חציצה, ולא עלתה הטבילה.

הגאונים בעל ה'תורת חסד' ורבי מעשיל הנ"ל שלחו את דבריהם לפולין אל הגה"ק מסוכטשוב זצ"ל, שצידד להיתר, ואלו הם נימוקיו בקיצור, מתוך אריכות תשובותיו ב'אבני נזר' (חיו"ד סי' תנ-תנב):

א) יש להסתפק האם הכותל המערבי אין בו קדושת הר הבית, כי חומת הר הבית היתה כמובן מחוץ להר הבית, ולכן יש לדון האם גם החומה שסביבה נתקדשה בקדושת הר הבית, ונוטה בדבריו שכלפי חומת העזרה מפורשים הדברים שדינה כלפנים, אולם, לענין חומת הר הבית אין הדבר מפורש בדברי רז"ל, ובכן אם נצדד שאין בחומת הר הבית קדושת הר הבית, אין מקום לאסור הכנסת אצבעות בין אבני הכותל, מאחר שאין בהן שום קדושה; ב) המדובר בסוגיית הגמרא דידן בענין ביאה במקצת הוא, בכניסה לעזרה שהיא מחנה שכינה, שהכניסה אליו אסורה לטמאי מתים, שרץ ונבילה, ויש מקום לומר שלענין קדושת שאר המחנות, מחנה לויה וישראל, כו"ע מודי דביאה במקצת לא שמה ביאה, ואם נאמר כן אין מקום לאסור בהכנסת אצבעות בין אבני הכותל, שהרי במחנה לויה לא נאמר הדין של "ביאה במקצת שמה ביאה"; ג) האיסור הוא רק בדרך כניסה, ואין דרך כניסה כי אם דרך פתח, וחורי הכותל אינם נחשבים כדרך הפתח; ד) הא דביאה במקצת שמה ביאה הוא משום דחשיב כאילו נכנס כולו, ולכן בכה"ג שאין החור ראוי לכניסת כל הגוף, גם ביאה במקצת לא שמה ביאה; ה) הכנסת אצבע לבד אינה נחשבת כביאה במקצת, רק בכניסת שאר אברים (ועי"ש בסי' תנב טעמא במילתא).

ויש להבהיר, שה'אבני נזר' לא נשאר בכל הסברות הנזכרות להלכה ולמעשה, אכן, כלפי עיקר השאלה צידד להיתר, שהכנסת אצבעות בין אבני הכותל אינה נחשבת כביאה במקצת, ואין מקום לאסור הדבר.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר