הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
הטבלת כלים
המשנה האחרונה במסכת עבודה זרה עוסקת באדם שקונה כלים מגויים, וההלכה היא שלא רק שצריך להכשיר אותם (אם הם היו בשימוש), אלא שצריך גם להטביל אותם במקוה - וזה גם אם הם לא היו בשימוש מעולם:
1. משנה מסכת עבודה זרה פרק ה משנה יב
הלוקח כלי תשמיש מן העובדי כוכבים, את שדרכו להטביל - יטביל, להגעיל - יגעיל, ללבן באור - ילבן באור. השפוד והאסכלה מלבנן באור. הסכין - שפה והיא טהורה.
המקור לחיוב הזה נמצא בתורה, לאחר שחזרו ישראל ממלחמת מדיין:
2. במדבר פרק לא, כא-כג
וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת: כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם:
מה הסיבה להטבלת הכלים האלה? - התלמוד הירושלמי מדבר על תוספת קדושה לכלים האלה, שהיו עד עכשיו כלים של גוי, ועכשיו עולים בדרגה והופכים להיות כלי ישראל:
3. תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ה הלכה טו
שאלון לרבי ירמיה אמאי צריך להטביל? -לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל
הגמרא שלמדנו השבוע מסייגת את הדברים ואומרת שזה רק בכלי סעודה, ורק בכלי מתכות, ורק בכלים שנקנו מהגויים ולא הושאלו מהם:
4. תלמוד בבלי עבודה זרה עה, ב
תנא: וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר", הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. תני בר קפרא: מתוך שנאמר "במי נדה" - שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי, ת"ל: 'אך', חלק; א"כ, מה ת"ל במי נדה? מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר: ארבעים סאה. איצטריך למיכתב 'וטהר', ואיצטריך למיכתב 'במי נדה'; אי כתב וטהר, הוה אמינא וטהר כל דהו, כתב רחמנא במי נדה; ואי כתב רחמנא במי נדה, הוה אמינא הערב שמש כנדה, כתב רחמנא וטהר, לאלתר.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אפי' כלים חדשים במשמע, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה. מתקיף לה רב ששת: אי הכי, אפי' זוזא דסרבלא (=מספריים לגזירת צמר) נמי! א"ל: כלי סעודה אמורין בפרשה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה, אבל שאולין לא. רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא (=כלי אדמה) מעובד כוכבים, סבר להטבילה, א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה, לדידי מפרשא ליה מיניה דרבי יוחנן: כלי מתכות אמורין בפרשה. אמר רב אשי: תהני כלי זכוכית, הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה, ככלי מתכות דמו. קוניא (=כלי חרס המצופה בעופרת) - פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: כתחלתו (=שהיה כלי חרס, ולכן אין צריך טבילה), וחד אמר: כסופו. (שהוא מצופה עופרת, ולכן צריך טבילה) והלכתא: כסופו.
הדברים הללו אכן נפסקו בשולחן ערוך, אך הוא הוסיף שיש מי שאומר שאם היהודי לקח את הכלי שלא לצורך אכילה, (כגון לחתוך עורות), ומכר את זה אח"כ ליהודי אחר לצורך אכילה, הרי היהודי השני יצטרך להטביל את הכלי:
5. שולחן ערוך יורה דעה סימן קכ סעיף ח
השואל או שוכר כלי מהעו"ג, אינו טעון טבילה. אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו, טעון טבילה, שכבר נתחייב ביד הראשון. ויש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה, אלא לחתוך קלפים וכיוצא בו, אין צריך להטבילו. הגה: אבל הראשון אסור להשתמש בו לצרכי סעודה, אפילו דרך עראי, בלא טבילה, אף על פי שלקחו לצורך קלפים. וכן אם קנאו ישראל השני מן הראשון לצורך סעודה, צריך טבילה גבי השני.
כתב על כך הט"ז בשם ה'בית יוסף', שהוא הדין לגבי אדם שקנה את הכלי לצורך סחורה, שאינו חייב להטבילה, אבל הקונה ממנו יצטרך להטביל:
6. ט"ז (ר' דוד הלוי סגל, המאה ה-17, פולין) יורה דעה סימן קכ ס"ק י
לחתוך קלפים. - כתב הבית יוסף: הוא הדין אם קנאו לסחורה אין צריך טבילה
לפי זה, כאשר אדם קונה בישראל כלי שנעשה או היה שייך לגוי, המוכר עצמו לא צריך להטביל את הכלי, שהרי הוא קנה אותו לסחורה בלבד (יתרה מזו: אולי מוכר שירצה לעשות שירות ולהטביל את הכלי לא יוכל לעשות כן, כי הכלי עדיין אינו צריך טבילה), אבל הקונה את הכלי לשימושו האישי יצטרך להטבילו.
זהו הדין בכלי מתכות ובכלי זכוכית, כאמור. יש המחמירים גם בכלי פורצלן, מכיון שהם מצופים בזכוכית, ובדומה לכלי קוניא שראינו בגמרא, שהוא כלי חרס המצופה בעופרת ולהלכה הוא צריך טבילה. כמו כן יש מחמירים גם בכלי פלסטיק מכיון שניתן להתיכם ולעשות מהם שוב כלים, ובכך הם דומים לכלי מתכות. בכל מקרה, בפורצלן ובפלסטיק אין להטביל את הכלים בברכה.
שאלה מעניינת שואל הרמב"ן על הדינים האלה: הרי בני ישראל כבר נלחמו נגד סיחון ועוג, וגם לקחו מהם שלל. ובכל זאת, התורה לא אמרה כלום לגבי הכשרת כלים או הטבלת כלים בהזדמנות ההיא. מדוע רק עכשיו נצטוו בדברים אלו? - עונה הרמב"ן שהסיבה היא שבמלחמת סיחון ועוג היה מותר להם לאכול גם איסורים, ולכן ודאי לא היה צורך להכשיר את הכלים, אבל במלחמת מדיין היה אסור לאכול איסורים מכיון שהמלחמה איננה חלק מכיבוש הארץ:
7. רמב"ן (ר' משה בן נחמן, המאה ה-13, ספרד) במדבר לא, כג
ולבי מהרהר עוד, לומר שהטבילה הזו מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו, וכן אונקלוס מתרגם אותו בחטוי הזאה של אפר פרה, והצריכו אותה חכמים בכלי המתכות בלבד מפני שיש בהם כלים שתשמישן באור ובכלי ראשון ובכלי שני ובצונן, וזה צריך תלמוד.
והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגוים, ולא אמר להם זה מתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם, כמו שאמר "רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו". והטעם, כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל היא, והותר להם כל שללם אפילו האיסורים דכתיב "ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת", ואמרו רבותינו (חולין יז א) קדלי דחזירי אשתרי להו, אבל מדיין לא היה משלהם ולא לקחו את ארצם, רק לנקום נקמתם הרגו אותם ולקחו שללם ולכך נהג האיסור בכליהם.
התשובה הזו יכולה להסביר, אולי, את העובדה שהתורה לא ציותה לפני כן על דיני הגעלת כלים. אבל דיני הטבלת כלים אינם חלק מדיני כשרות, אלא מעין 'גיור' לכלים, כפי שראינו בירושלמי! מדוע, אם כן, לא נצטוו ישראל במצוה הזו כבר במלחמת סיחון ועוג?
הרבי מטשכנוב חידש פה דבר מעניין מאוד: כל כלי שעבר ישירות מידי הגוי לידי היהודי צריך טבילה, אבל אם בינתיים הכלי הופקר, והיהודי קנה אותו מההפקר, אין צורך להטבילו. מעתה, במלחמת סיחון ועוג הרגו את כולם, והכלים שלהם הפכו להפקר, ובני ישראל זכו מההפקר, ולכן לא היה צריך להטביל את הכלים. אבל במלחמת מדיין הרי בהתחלה החיו את הנשים והילדים ולקחו אותם כשלל עם הכלים, וממילא לא זכו בכלים מן ההפקר, אלא קנו אותם במלחמה מאת הנשים והילדים, ולכן היה צריך להטביל את הכלים האלה.
על סמך הדברים האלה ניסה הרב פרנק לומר שגם במלחמת העצמאות הרי לא לקחנו את הדברים ישירות מידי הערבים, אלא הם ברחו ואנחנו זכינו מן ההפקר, ולכן אולי אין צורך להטביל את הכלים שלקחנו כשלל!
ואולם, בסופו של דבר הרב פרנק לא מקבל את החידוש הזה וטוען שאי אפשר להמציא חילוקים על סמך השאלה איפה נכתבה פרשה מסוימת בתורה:
8. שו"ת הר צבי (הרב צבי פסח פרנק, המאה ה-20, ירושלים) יורה דעה סימן קט
כלים שנפלו לידי צה"ל אם חייבים בטבילה.
זה כתשע שנים עברו מיום אשר זכינו לראות חסדי השי"ת, שרוב ארצנו הקדושה נכבשה מידי הגוים ובתוך שלל האויב נפלו ביד צבא הגנה לישראל, הרבה כלי סעודה חדשים גם ישנים, שהוכשרו בהגעלה או בליבון. והשאלה באה אם מחויבים בטבילה כדין קונה כלי סעודה מהנכרי, ורבו הדעות בין המורים, ויש שהורו, דמכיון שבאופן רשמי אין רצונה של ממשלת ישראל לשנות חזקת הבעלות של הערבים והרכוש רשום בתורת נפקדים מרכוש האויב, ולכן אין הכלים הללו חייבים בטבילה, דדינם ככלים השאולים מן הנכרי שאינם חייבים בטבילה וגם לא מהני להו טבילה כל זמן שלא יצאו מרשות הנכרי.
ולדידי מה שהממשלה מצביעה עליהם שהם רכוש האויב, רישום זה אינו משמש כלום להתיש כחו של כיבוש מלחמה שהוא קנין גמור ע"פ התורה, ומעשה מוציא מידי דבור, ועובדא היא שכל יחיד ויחיד שתפס מהכלים לתשמישו נתכוין שיהא שלו לגמרי לחלוטין וגם הממשלה בעצמה מה שנטלה להשתמש בהם, מחשבתם ניכרת שדעתם להשתמש בהכלים עד שיכלו לגמרי ושֵם זה שיש על הכלים שהם רכוש האויב אינו משנה את הדין, שבאמת כבר נעשו רכוש יהודי ויש לחייבם בטבילה.
אלא שמצד אחר יש כאן מקום עיון, ואקדים מה שהביא הגאון ר' מאיר דן מאוסטרוב ז"ל קושית המפרשים, דאמאי לא נצטוו על טבילת כלים במלחמת סיחון ועוג וכבר הקשה כן הרמב"ן... והקשו דעדיין יקשה מדין מצות טבילת כלים דלמה לא נאמרה במלחמת סיחון ועוג שהיתה קודם מלחמת מדין, ועל מצות טבילה שאינה מטעם אכילת איסור לא שייך בזה תירוצו של הרמב"ן כמובן, ומביא בשם הגאון מטשעכאנאוו ז"ל, שאמר לתרץ בהקדם דמצות טבילת כלי הנקנה מן העכו"ם, תנאי יש בדבר, דהיינו דוקא אם בא הכלי לרשות ישראל מרשות הנכרי בלי הפסק רשויות, משא"כ אם הנכרי מת קודם ואחרי שיצאה מרשות נכרי נכנסה לרשות ישראל, א"צ טבילה. ולכן דוקא במלחמת מדין דהחיו את הטף והנשים, א"כ כשמתו אבותיהם ירשו אותם יורשיהם ונהי דאח"כ קנאו אותם ישראל בכיבוש מלחמה היו צריכים טבילה, משא"כ בסיחון ועוג שהרגו כל נפש ונשאר הכל הפקר ואח"כ כשישראל זכו בהם, מן ההפקר זכו ולא באו ליד ישראל ישר מרשות הגוי, א"צ טבילה מן התורה, עכת"ד. ולפ"ז בנידון דידן יש לדון דכבר קודם הכיבוש נפל פחד היהודים עליהם וברחו לנפשם לחו"ל, י"ל דקדם יאוש לכיבוש ונעשו הפקר קודם שבאו לרשות ישראל, ואח"כ ישראל מהפקר הוא דקא זכו ולא עברו הנכסים ישר מרשות הנכרי לרשות ישראל, שהרי היה הפסק של רשות הפקר בין רשות נכרי לשל ישראל, יש לדון דאין כאן מצות טבילה.
...אבל מ"מ לענ"ד, בלי ראיה מוכרחת קשה לחדש דהפסק בין הרשויות מבטל מצות טבילה, ואי משום קושיא זו דלמה לא נצטוו במלחמה הקודמת במצות טבילה במלחמת סיחון ועוג הרי יש כמה ראשונים דס"ל דטבילת כלים הלקוחים מן הנכרים אינה אלא מדרבנן...
ולזאת היה נראה דבעצם הדבר אין להקשות על מצוה שנאמרה באיזה זמן שהוא דלמה לא נאמרה קודם, דהרי המצות לא נאמרו בבת אחת, דהא יש מצות שנצטוו במרה ויש שנאמרו באהל מועד ויש שנאמרו בערבות מואב ולפ"ז אין ס"ד להקשות על איזה מצוה שנאמרה באיזה זמן שהוא דאמאי לא נאמרה קודם, דכל מצוה אין לה אלא מקומה ושעתה. ויתכן לומר דעיקר יסוד קושית הרמב"ן שהקשה על הגעלת כלים, משום דבמצות הגעלה אין זה חידוש דין של איסור והיתר, דהגעלה אינה אלא לאפרושי מאיסורין שכבר הוזהרו עליהם ונאסרו בסיני... דמכיון דעל עצם האיסורים נצטוו מכבר שנאמרו בסיני, הרי בהכרח היו צריכים להגעלה כדי שיוכשרו הכלים להשתמש בהם, משא"כ מצות טבילת כלים שהיא מצוה חדשה שנתחדשה בזמן שנאמרה, ליכא לאקשויי על שלא נאמרה תחלה במלחמת סיחון ועוג, שהרי הרבה מצות יש שנאמרו במאוחר זמן יותר והנסתרות לד' אלקינו, וממילא דאין לבנות מזה דין חדש דהפסק רשות מפקיע מן המצוה כל עיקר.
אילו היינו מקבלים את חידושו של הרבי מטשכנוב, הרי שאפשר היה למצוא פתרון לפטור אותנו מהטבלת כלים ברוב המקרים, שהרי היהודי קונה מהגוי את הכלים לצורך סחורה, וממילא אין הוא חייב בהטבלה, ומבחינת הצורך בהטבלה, הקונה כאילו מקבל את זה מן ההפקר. אבל חידושו של הרבי מטשכנוב לא התקבל בקרב הפוסקים, ולכן כל מי שקונה כלי שיוצר ע"י גוי צריך להטבילו בברכה.
הבעיה הגדולה בהטבלת כלים היא כאשר מדובר במכשירי חשמל. הטבלת מכשיר חשמלי יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך, להסרת האחריות של היצרן, ואף לקצר חשמלי אח"כ. מה עושה, אם כן, אדם שקונה מכשיר חשמלי שמיוצר ע"י גויים?
פתרון אחד שניתן לעשות הוא להקנות את הכלי לגוי ולחזור ולשאול אותו ממנו. כלים השאולים מן הגויים, כאמור, אינם חייבים טבילה. אגב, שמעתי שישנם בתי מלון שמכניסים גוי לשותפות חלקית בכל הכלים כדי לפטור את הכלים הללו מטבילה!
אבל הרוגוצ'ובר, ב'צפנת פענח' על הרמב"ם מחדש חידוש גדול מאוד, ולפיו אין שום בעיה כי הגוי שייצר את הכלים מעולם לא התכוון להשתמש בהם, ולכן אין חובה להטבילם:
9. צפנת פענח (ר' יוסף רוזין, המאה ה-20, לטביה) הלכות מאכלות אסורות יז, ג
הנה באמת נראה לי דרק אם העכו"ם עשה זה עבורו לסעודה אז חייב טבילה מן הדין, אבל אם עשאן לסחורה, יש לומר דאין עליהם שם כלי סעודה כלל כמו פת פלטר, אך יהיה כמו הך דפסחים דף לח ע"ב גבי נחתום עשאן למוכרן בשוק, והכא נמי יש לומר כן.
ואולם, גם החידוש הזה לא התקבל בקרב הפוסקים, אך אולי אפשר לצרף אותו להיתרים נוספים, כפי שנראה להלן. הרב שלמה אבינר אומר שאכן אין מנוס מהטבלת הכלי, והפתרון היחיד (למי שלא רוצה להקנות את הכלי לגוי ולשאול אותו ממנו אח"כ) הוא לפרק את הכלי בפירוק מומחה ע"י חשמלאי:
10. עם כלביא (הרב שלמה אבינר) חלק א סימן רנו
שאלה: איך אפשר להטביל טוסטר אשר מגע המים עלול לקלקל אותו?
תשובה: כל כלי מתכת או זכוכית מתוצרת גוי אשר בא במגע ישיר עם מאכל בצורתו המתוקנת לאכילה, טעון טבילה עם ברכה, והוא מפני שכלי זה יוצא מרשות הגויים ונכנס לקדושת ישראל (כעין 'גיור').
לכן, מתקן קליית פרוסות לחם, המכונה טוסטר, חייב טבילה בברכה, כמו שיפוד ברזל שצולים עליו.
אם חושש שמי הטבילה ייכנסו לתוך המתקן החשמלי ויקלקלוהו, יש כאן רק עצה אחת. שאלה דומה נתעוררה לגבי קדרות כל-כך גדולות וכבדות שלא היתה אפשרות להטבילן. הורה ה'חכמת אדם' ליקוב בהם נקב גדול שמבטל אותם מתורת כלי, ואח"כ יתקנם יהודי וזה ייחשב שהוא יצר אותו.
וכן בנידון שלנו, כלי חשמלי שאינו רוצה להכניסו למי הטבילה, אם בפירוקו מתבטל מלהיות כלי והרכבתו יכולה להיעשות על ידי אומן דוקא ולא על ידי הדיוט, ימסרהו לחשמלאי שיפרקו ויבטלו מתורת כלי, ואח"כ ירכיבו חשמלאי יהודי מחדש, וייחשב על ידי זה ככלי שנעשה על ידי אומן יהודי, שפטור מטבילה.
פירוק התקע או החוט שמחוץ לכלי לא מבטל את הטוסטר מתורת כלי, כי הם אינם נחשבים כחלק מגוף הכלי, אבל חוטי החשמל שבתוך המתקן נחשבים כגוף הכלי.
יש להדגיש כי גם לדברי הרב אבינר, אין הדברים אמורים על כל המכשירים החשמליים: יש מכשירים חשמליים שאינם צריכים טבילה גם אם הם באים במגע עם אוכל - אם האוכל אינו מוכן לאכילה לאחר שהם נוגעים בו. לכן, מעבד מזון, למשל, שבדרך כלל משמש להכנת עוגות שעדיין אינן ראויות לאכילה, אינו צריך טבילה, כי השלב שבו הוא נוגע במזון אינו השלב הסופי של ההכנה שלו. אבל לגבי הטוסטר, כאמור, ישנה בעיה לכאורה, כי הטוסטר מכין את הצנימים לאכילה.
ואולם, נראה כי לפחות לגבי טוסטר אפשר למצוא קולא מעניינת, שהרי הטוסטר אינו מכשיר להכנת אוכל, כי הלחם מוכן לאכילה גם לפני ששמים אותו בטוסטר. כך כותב הרב משה פיינשטיין:
11. אגרות משה (הרב משה פיינשטיין, המאה ה-20, ארצות הברית) יו"ד ג סימן כד
בדבר הטאסטר לע"ד אין צריך טבילה דהרי איתא בע"ז דף ע"ה ע"ב דכלי סעודה אמורין בפרשה, ולכלי סעודה נחשבו דברים שהוא צורך לסעודה מצד הבשול אף שאין מביאין אותם להשלחן ומקום הסעודה, ודברים שהם מביאין בהם את מיני האוכלין ומשקין להשלחן ומקום הסעודה, אבל הטואסטר שמייבשין שם פת אפוי בטוב וראוי לאכילת כל אדם אין להחשיבו צורך הסעודה בשביל מה שיש שרוצים לייבש הפת שנעים להו קצת יותר מאחר שלא חסר כלום להפת גם בלא זה, וקצת ראיה מהא דנקט בברייתא שם דברים שנשתמש בהן ע"י חמין כגון היורות הקומקמוסין ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורין שלכאורה למה נקט גם מחמי חמין דהרי הן בכלל יורות וקומקמוסין, שלכן משמע שהוא לרבותא שאע"פ שהם נעשו רק להחם מים שראוי בין לשתות ובין ללוש גם במים צונן שהיה מקום לומר שלא יצטרכו טבילה קמ"ל דגם הם צריכין טבילה משום שצורך גדול הוא לכל האינשי מים חמין יותר ממים צונן, וא"כ אין לנו אלא מחמי חמין שהוא צורך גדול לכולי עלמא אבל יבוש הפת ע"י הטואסטר שאף להרגילין בזה אינו דבר נחוץ ורובא דעלמא ורוב אכילות אף להרגילין בזה הוא פת האפוי כמו שהוא אין להחשיבו כלי דצורך סעודה.
המיחם החשמלי, אם כן, לפי הרב פיינשטיין, בכל זאת צריך טבילה (בהנחה שהוא עשוי ממתכת), מכיון שרוב בני אדם שותים שתיה חמה, אבל הטוסטר אינו צריך טבילה, מכיון שרוב בני אדם אוכלים לחם חי ולא בצורה של טוסטים.
לכן, במיחם חשמלי או מחבת חשמלית וכו' הפתרון היחיד, לכאורה, הוא הפתרון שהציע הרב אבינר שדורש פירוק והרכבה של מומחה. ואולם, למה כתב הרב אבינר שצריך לעשות דוקא פירוק של חשמלאי מומחה? - לכאורה הדברים מוכחים מתוך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה:
12. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כלים פרק יד משנה א
שהכלי מכלי מתכות אם אינו מעכב אותו מלעשות מלאכתו אלא המירוק וההברקה הרי זה מקבל טומאה, וכל שחסר מעשה אומן כגון הכאה בפטיש וכיוצא הרי זה טהור, מפני שהוא מגלמי כלי מתכות.
הרמב"ם אומר שכל עוד חסר מעשה של אומן זה עדיין לא נקרא כלי, ומשמע שאם מה שחסר אינו מעשה אומן אלא מעשה כלשהו קטן יותר, זה כבר נקרא כלי. ואולם, במשנה תורה כתב הרמב"ם שכל פעולה שעדיין לא הסתיימה בכלי תחשיב אותו מחוסר מעשה, וגם אם הפעולה החסרה אינה מעשה אומן:
13. משנה תורה לרמב"ם הלכות כלים פרק ח הלכות א-ב
כל כלי מתכות אינן מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כולה ולא יהיה הכלי מחוסר מעשה כלל, אבל גולמי כלי מתכות אינן מקבלין טומאה.
ואלו הן גולמי כלי מתכות: כל שעתיד לשוף אותו או לשבץ או לגרר או לכרכב או להקיש בקורנס, או שהיה מחוסר אוזן או אוגן הרי זה אינו מקבל טומאה עד שיתקננו וייפהו ולא תשאר בו מלאכה כלל.
לכן, לפי דברי הרמב"ם במשנה תורה גם פירוק שאינו פירוק של חשמלאי יכול לפתור את הבעיה, ובלבד שהפירוק יהיה בכלי עצמו ולא בתקע. ואולם, כאן אנחנו נתקלים בבעיה נוספת, כי כל פירוק כזה עלול להסיר את אחריות היצרן על המכשיר החשמלי שאותו קנינו ובעצם יש כאן הפסד מרובה, ומה עוד שלא כל אחד יודע לעשות את הפירוק הזה, והדבר יכול גם להביא לידי סכנה.
ואולם, הרב רבינוביץ סובר שכל מכשיר חשמלי אינו מוגדר גמור עד שהוא מוכנס למערכת החשמל, שהרי לפני כן אין אפשרות להשתמש בו, ולכן מי שגומר את עשיית הכלי הוא הקונה שמחבר את המכשיר למערכת החשמל. (ואולם, ניתן לשאול, לכאורה, האם בכל פעם שמוציאים את המכשיר מהחשמל הוא כבר מתבטל מהיות כלי? אם כן, הרי שתהיה כאן חומרה נוספת, שאת הטוסטר צריך להכניס רק יהודי לחשמל! ואולם נדמה לי שכוונתו של הרב רבינוביץ היא רק לעשיה הראשונה של הכלי):
14. שיח נחום (הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א) סימן מט אות ה
נחלקו האחרונים אם חזר בו רבינו ממה שכתב בפירוש המשנה שדוקא אם חסר מעשה אומן הרי זה טהור, ואולם אפילו לא חזר בו, אין זה נוגע לענייננו, שהרי כלים חשמלייים אינם ראויים לתשמיש כל עוד שלא חיברם למקור חשמל, דהיינו שיחבר את התקע לשקע. ואמנם לא מדין מחובר נדון עליהם, שהרי תלוש ולבסוף חיברו נידון כתלוש. אולם הסיבה היא שכלי חשמל אינם ראויים לשימוש כלל - והדברים אמורים גם בכלים המופעלים ע"י סוללות - כל עוד לא חיברם במקומם. ואפילו קומקום חשמלי אינו ראוי לשימושו כל שעדיין לא חובר לחשמל, שהרי לא ניתן לבשל בו על האש. ואם תאמר שמכל מקום ראוי להשתמש בו כמו כד למים קרים - אין דבר כזה מצוי כלל, שהרי אם יגיש לשולחן כד חשמלי מלא מים קרים יהיה זה חוכא ואיטלולא. ואין צריך לומר שאר כלים, כגון מצנם (טוסטר) וכיו"ב, שאין להם שום שימוש כלל בלי אספקת החשמל.
אמנם הרבה כלים חשמליים כגון מערבל פטורים מטבילה מעיקר הדין משום שאינם עונים על הגדרת כלי סעודה...
והנה על פי האמור אין להחמיר, ובפרט שבכלים חשמליים הואיל והמערכת החשמלית בנויה בתוך הכלי, אם יטבילו את הכלי במים יש סיכוי סביר שהמערכת החשמלית תתקלקל, ויש גם אפשרות שאם יפעילו את הכלי בעוד שנשארו מים שחדרו לתוך המערכת, הדבר יגרום לסכנת נפשות.
