הא מני רבי מאיר היא; ...
עבודה זרה סו ע"א
"ורבא אמר לך: הא מני? רבי מאיר היא; דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי מאיר: מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה? שנאמר: (דברים יד) לא תאכל כל תועבה, כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל".
למה אמרה הגמרא: 'הא מני? רבי מאיר היא', ולא הזכירה גם את שם מוסר הדין - רבי יהודה? וגם לא אמרה: 'רבי יהודה משום רבי מאיר היא'?
ניתן היה לומר שלא הזכירו רבי יהודה כי הוא בודאי חלוק על רבי מאיר המכליל את כל העבירות תחת שם אחד. שהרי שיטתו היא דוקא להפריד ככל הניתן בין המינים.
במסכת סוכה דף מו ע"א:
"תנו רבנן: היו לפניו מצות הרבה, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות. רבי יהודה אומר: מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה... ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (תהלים סח) ברוך ה' יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו? אלא בא לומר לך: בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו, הכא נמי בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו.
ובמסכת ברכות פרק ו משנה א:
"ועל הירקות אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים".
וגם שם ביארו בגמרא, מסכת ברכות דף מ ע"א:
"ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חיננא בר פפא: מאי טעמא דרבי יהודה - אמר קרא: (תהלים ס"ח) ברוך ה' יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו? אלא לומר לך: כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו; הכא נמי, כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו".
ובמסכת ברכות ט משנה ב:
"ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה מעשה בראשית ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול".
וכן נהג בעצמו, במסכת נדרים דף מט ע"ב:
"דביתהו דרבי יהודה נפקת, נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי, כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה, וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי, וכד מיכסי ביה הוה מברך: ברוך שעטני מעיל".
אלא שהסבר זה אינו מיישב את זאת שנוסח דומה נמצא גם במסכת בבא בתרא דף ק ע"א:
"הא מני? רבי אליעזר היא; דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר:..."
ושנוסח דוקא הפוך, כאשר בקדימון 'הא מני' מובא רק המסרן, נמצא במסכת בכורות דף נט ע"א:
"תני תנא קמיה דרב ששת הא מני - רבי שמעון בן יהודה היא, דתניא, רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון:...".
אלא שמתוך עיון בנוסח כתבי היד עולה שהקושיה מעיקרא ליתא.
בגמרתינו, הנוסח בכת"י פריס וניו יורק הוא: 'רבי יוחנן משום רבי מאיר'.
לכן ודאי שהשמועה נקראת על שם התנא מקור הדין ולא על שם האמורא המוסר.
ובמסכת בבא בתרא הנוסח בכת"י פריס הוא דוקא: "הא מני? רבי יהודה היא; דתניא, רבי יהודה אמר משום רבי אליעזר...".
ובודאי שהסתירה נופלת לנוסחת כת"י ווטיקן שאינו גורס שם כלל 'משום': "הא מני? רבי אליעזר היא; דאמר רבי אליעזר...".
ואילו במסכת בכורות ארבעת נוסחי כתה"י זהים לנוסחנו.
נמצאנו למדים שהנוסח הרגיל הוא הבאת המסרן בלבד, אם משום הקיצור, ואם משום שרק המסרן ידוע ומבורר, ואילו המוסר מוכר רק מתוך דברי המסרן. וכדברי הגמרא במסכת יבמות דף כב ע"א: "לאו מר בריה דרבנא חתים עלייהו".
