מטמון בים המלח / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

המשנה בעבודה זרה דף מב ע"ב אומרת: 'המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון – יוליכם לים המלח'. מדוע דווקא לים המלח? ים המלח, המקום הנמוך והצחיח ביותר, נחשב כ'חור שחור' של הגיאוגרפיה הארצישראלית, 'חור שחור' שבולע את כל מה שמגיע אליו ואיננו פולט דבר. לכן כלים שעליהם צורות האסורות משום עבודה זרה יש להוליך אליו.

לא רק כלים ועליהם צורות עבודה זרה יש להוליך לים המלח, אלא כל דבר שאין לו תקנה: 'אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים – בהמה תיעקר, פירות, כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח' (יומא סו ע"א). בזמן הזה, אומרת הברייתא, אין להקדיש שום דבר לבית המקדש ואם אדם הקדיש דבר מה יש לגרום לאבדנו הטבעי. כאשר מדובר במעות ובכלי מתכות שאינם כלים מאליהם – יש להוליכם לים המלח. ממילא מבואר ש'בזמן הזה' מתייחס אל הזמן שבו בית המקדש כבר איננו קיים ואי אפשר להביא אליו את ההקדשות.

אך מסתבר שעל אף החשבתו כ'ים המוות', ים המלח מכיל כמות קטנה של חמצן במימיו ועל כן הוא מתאים מאין כמותו לשימור מיני מתכות ולא לאיבודן. ואכן, לפני שנים מספר נמצא מדרום לעין פשחה מטמון עצום ובו כ-300,000 מטבעות ברונזה. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה של הארכיאולוגיה הארצישראלית שבה נמצא מטמון כה גדול של מטבעות מרוכזים במקום אחד.

המטבעות היו זהים ברובם. על צדם האחד הייתה מוטבעת צורת עוגן וסביבה כתובת ביוונית 'המלך אלכסנדר', ועל צדם השני כוכב וכתובת בכתב עברי עתיק 'יהונתן המלך'. התברר שאלו הם מטבעות בני פרוטה אחת שטבע המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי שמלך בארץ ישראל בין השנים 104 ל-76 לפני ספירת הנוצרים.

זיהויים של המטבעות העלה בעיה לא פשוטה. הרי מטבעות אלו לא היו שייכים לעבודה זרה ובזמנו של אלכסנדר ינאי עוד עמד בית המקדש על תילו ואליו הועלו ההקדשות, ומה למטבעות אלו באזור ים המלח? סברות רבות הועלו כדי להסביר זאת. את אחד הפתרונות המעניינים העלה הארכיאולוג חנן אשל ז"ל, אשר הצביע על מיקומו של החוף לא רחוק משפך נחל קדרון שהיווה אחת מדרכי הירידה מירושלים. אשל הציע לזהות את המטבעות הללו כהקדשות וחרמות של אנשים שהתנגדו לזרם המרכזי של היהדות – הכוהני או הפרושי - ולכן נמנעו מלהעלות את קודשיהם לבית המקדש והורידום, דרך נחל קדרון, לים המלח.

אם נכונה סברתו של אשל, הרי שאוצר זה מהווה עדות לקיומה של קבוצת שוליים שהתנגדה לזרם המוכר לנו מעולמם של חז"ל. דבר זה תואם לטענת החוקרים שחז"ל היוו מיעוט אינטלקטואלי שניצח במערכה על קביעת אופיה של היהדות, מיעוט שצבר קבוצות מתנגדים שונות שלא הצליחו להעמיד עדות טקסטואלית רחבה ומוצקה כשלהם.