ואל בינתך אל תשען
שבת קמז ע"ב
"רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה. כי הדר אתא, קם למיקרי בספרא, בעא למיקרא החדש הזה לכם, אמר: החרש היה לבם...
והיינו דתנן, רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבא אחריך. שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען".
קשה, הרי גם רעהו רבי אליעזר בן הוקרנוס גלה מחבריו לאחר שנידוהו (ברכות יט ע"א; בבא מציעא נט ע"ב; סנהדרין סח ע"א), וכיצד זה נותר כל ימיו בצלילותו ובגדולתו מכריע את כולם? (סנהדרין קא ע"א; ברכות כח ע"ב; סנהדרין סח ע"א).
אלא שמידת "רבי אליעזר בן הורקנוס - בור סיד שאינו מאבד טפה" (אבות פרק ב משנה ח) שהיה משמר תורת רבו, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם (יומא דף סו ע"ב; סוכה כז ע"ב; כח ע"א; ברכות דף כז ע"ב). ומשום כך סבר שעין טובה היא הדרך הישרה שידבק בה האדם (אבות פרק ב משנה ט), ככתוב (ישעיהו ל, כ) וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. וכדברי רב גידל במסכת שקלים (ירושלמי דף ז ע"ב) "האומר שמועה בשם אומרה יִרְאֶה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו שנאמר אך בצלם יתהלך איש".
ואילו מידת "אלעזר בן ערך - מעין המתגבר", את חידושיו היה מחדש בתבונתו, שהיא בלב ככתוב (שמות לא, ו) וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה. לכן אמר שלב טוב היא הדרך הישרה שידבק בה האדם. ולצורך כך נצרך לחבריו כפי שרבי נהוראי אומר (אבות פרק ד משנה יד) "הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען", בינה נצרכת לחברים לצורך חיזוק קיומה, שלא כשינון הנעשה ביחיד. והטעם כדברי רבי חמא ברבי חנינא (בראשית רבה כת"י ויצא פרשה סט) "אין סכין מתחדדת אלא ביריכה שלחברתה, כך אין תלמיד חכם משבח אלא בחבירו, שנאמר (משלי כז, יז) בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד וְאִישׁ יַחַד פְּנֵי רֵעֵהוּ".
ובהעדר עליה יש נפילה. בהעדר התחדשות - החדש הזה לכם, הופכת תבונת הלב לחרשות - החרש היה לבם.
