|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
כל אימת דהות אזלא למיגזריה הוה קפיד עילוה – תמר מצוי
"ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי, כל אימת דהות אזלא למיגזריה הוה קפיד עילוה, אקניתיה ניהליה כל שני חייו, אזל איהו אקנייה ניהליה לבנו קטן; אמר רב הונא בריה דרב יהושע: משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא? אפילו רשב"ג לא קאמר אלא לאחר, אבל לעצמו לא" (בבא בתרא, קלז ע"ב).
פירוש: ההיא איתתא דהוה [אישה אחת שהיה] לה דיקלא בארעא [דקל בקרקעו] של רב ביבי בר אביי. כל אימת דהות אזלא למיגזריה, הוה קפיד עילוה [כל פעם שהיתה הולכת לקצוץ את פירות הדקל, היה מקפיד עליה] שהיא דורסת על הצמחים שלו. וכדי שלא יקפיד עליה החליטה לוותר לו לפי שעה על פירות הדקל, אקניתיה ניהליה [הקנתה אותו לו] לכל שני (שנות) חייו, כדי שאחר מותו תוכל לקבל בחזרה את הדקל, אזל איהו אקנייה ניהליה [הלך הוא והקנה אותו את הדקל] לבנו הקטן, כדי שאי אפשר יהיה עוד להוציא מידו. אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לרב ביבי בר אביי: משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליאתא [שבאים אתם, שנולדתם מאנשים כרותים, ממשפחת בני עלי, אומרים אתם דברים כרותים שאין להם בסיס]? שהרי אפילו רבן שמעון בן גמליאל לא קאמר [אומר] במקרה של "נכסי לך ואחריך לפלוני", שמה שמכר הראשון מכור, אלא כשהנותן אומר שלאחר הראשון יעבור הנכס לאדם אחר, אבל כאשר הוא אומר שלאחר מכן יחזיר את הנכס לנותן עצמו לא, ובוודאי לא הקנה למקבל את גוף הנכס כלל, שיוכל למוכרו, ואין במעשהו זה של רב ביבי בר אביי ולא כלום (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
|
 |
 |
|
| תמונה 1. | תמונה 2. |
תודה לרב ד"ר חנוך גמליאל על הערותיו המועילות.
(1) פירוש: אמר ליה [לו] ההוא בר אמוראה לבר ארעא דישראל [אמורי אחד לבן ארץ ישראל]: האי תאלתא דקיימא אגודא דירדנא [אותו דקל שעומד על שפת הירדן] כמה תמרים גדריתו מינה [אתם גודרים (קוטפים) ממנו]? אמר ליה [לו]: שיתין כורי [שישים כור]. אמר ליה [לו] האמורי: אכתי [עדיין] לא עייליתו [נכנסתם] בה בארץ ישראל כראוי וכבר אחריבתוה [החרבתם אותה], אנן מאה ועשרים כורי הוה גזרינן מינה [אנו מאה ועשרים כור היינו גודרים ממנו]. אמר ליה [לו]: אנא נמי "מחד גיסא" קאמינא [אני גם כן "מצד אחד של הדקל" אמרתי] לך, ועוד לא קטפתי מן הצד השני.
(2) פירוש: אמר רב זביד: אם טען ואמר "לפירות ירדתי" שאותו אדם טוען ואומר שקנה את פירותיה של קרקע זו, בלא לקנות את השדה, הרי במקרה זה היה נאמן. לאו מי אמר [האם לא אמר] רב יהודה: האי מאן דנקיט מגלא ותובליא [מי שמחזיק בידו מגל וחבל], ואמר [ואומר]: איזיל איגדריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי [אלך ואגדור, אקטוף, את פירות הדקל של פלוני שמכר אותו לי] מהימן [נאמן] שהדקל שלו. אלמא [מכאן] שלא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה [שאין אדם מתחצף שגודר דקל שאינו שלו], הכא נמי לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה [כאן גם כן אין אדם חצוף לאכול פירות שאינם שלו].
(3) זהו העיצור דז' שמבטאו כמו העיצור הנשמע באנגלית בראש המילה The או This. מתברר שכל המילים העבריות המכילות 'ז' שמקבילותיהן הארמיות מכילות 'ד', בערבית הן מכילות את הגה הביניים דז'. לעומת זאת, אם גם בעברית וגם בארמית יש 'ז' או 'ד' הרי שגם בערבית יתקיימו 'ז' ו'ד'.
(4) בפרוטו-שמית היו שלושה עיצורים: 'ז', דז' ו-'ד'. הערבית ירשה את שלושתם כמות שהם. דוברי הארמית אמנם ירשו את כל המילים המכילות את שלושת העיצורים האלה אך לא הבחינו בין 'ד' ל-דז', ואת כל המילים שבהן היה דז' ביטאו כאילו יש בהן 'ד'. לעומתם דוברי העברית ביטאו את כל המילים שהיה בהן העיצור דז' כאילו יש בהן 'ז'. לכן מילה פרוטו-שמית כמו דז'בח בוטאה בארמית דבח ובעברית זבח וכן עוד (על פי פרופ' עוזי ארנן (כאן).
הרב דר' חנוך גמליאל העיר ששני תהליכים בלתי תלויים אלו התנהלו בתקופות שונות. כבר בתורה אנו מוצאים מעבר מדז' לעיצור 'ז', לכן נכתב זרוע, זהב, זה וכדומה. לעומת זאת בארמית העיצור דז' התקיים כ'ד' עד תקופה מאוחרת, כנראה עד המאה השביעית לפנה"ס כפי שמשתמע מכתובות ארמיות. רק בתקופה מאוחרת יותר, כנראה בסביבות המאה השביעית לפנה"ס הוא הפך בארמית לעיצור 'ד'.
(5) רמב"ן (דברים, לג כ"ה): "וכימיך דבאך - הנראה לי במלה הזאת שהיא כמו זבאך, כי האותיות האלה יתחלפו תמיד, יאמר שבתה מדהבה (ישעיה יד ד) במקום מזהבה, וכל הארמית כן בכל לשון זביחה, וכן כל לשון זכירה, וכן זהב זקן זנב, זרה הלאה (במדבר יז ב), ורבים, ובלשון זיבה עצמה זב וזבה בכל לשונם יתחלפו לדל"ת. ואמר ימי נזעכו (איוב יז א) במקום נדעכו, וכן זחלתי ואירא (שם לב ו) כמו דחלתי. ויאמר הכתוב, וכימיך יהיה זבאך, שתהיה ארצך זבת השמן הנזכר, ואתה תהיה בו טובל רגלך כל ימיך לעולם".
(6) "והקוצר. תנא: הקוצר הבוצר והגודר והמסיק והאורה - כולן מלאכה אחת" (שבת, עג ע"ב). מפרש רש"י: "גודר - בתמרים. ומוסק – בזיתים אורה – בתאנים".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.