הוספת מילה היא זיוף
בגמרא (סוטה לג,ב) מובאת ברייתא המפרשת את הפסוק הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה (יא,ל). כבר במשנה (סוטה ז,ה) מבואר באמצעות גזרה שווה היכן אלוני-מורה - בבראשית יב,ו כתוב: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; משמע: אלון-מורה = אלוני מורה = שכם.
מוסיף ר' אלעזר ברבי יוסי: "בדבר זה זייפתי ספרי כותיים. אמרתי להם: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום! שאתם אומרים אלוני-מורה – שכם; אף אנו מודים שאלוני-מורה שכם; אנו למדנוה בגזרה שוה, אתם במה למדתום!" האם בגלל שהם לומדים מסברה דבר שאנחנו לומדים בגזירה שווה נזדייפה כל תורתם?!
אלא שבירושלמי, במקום דבריו של ר' אלעזר שהכותים מפרשים שאלוני-מורה היא שכם, נאמר: "שהכתבתם בתורתכם: 'אצל אלוני מורה שכם'." כלומר, הם הוסיפו (הכתיבו) בתורה מילה שבמקור אינה כתובה: "שכם". הוספת מילה הינה זיוף מוחלט. ואם כולו נעשה רק כדי לא להסתמך על גזירה שווה, וגם לא על מסורת – הרי שכל תורתם של הכותים נזדייפה בזאת: הם צמודים רק למילה הכתובה, אבל באמת אי אפשר שלא להסתמך על מסורת, כי דברים כתובים עלולים להיות מזוייפים.
בגירסת הגמרא שלפנינו נפתחים דברי ר' אלעזר בר' יוסי במילה "תניא", אבל רש"י כתב שאין לגרוס מילה זו, כיון שבספרי "כולה חדא מתניתא הוא", ואין להפריד בין ראשית המימרא לבין דבריו של ראבר"י. אכן, רוב כתבי היד והדפוסים הראשונים (ראו בדק"ס השלם שלנו) כן גורסים כאן "תניא". אולי משום שבספרי דווקא נראים הדברים כשתי מימרות נפרדות – בתחילה מובאת הגזירה השווה הנ"ל, ואח"כ בדברי ר' אלעזר בר' יוסי לכותים היא שוב נאמרת על ידו. אילו היתה זאת מימרא אחת, די היה בהבאת הגזרה השווה פעם אחת, ותו לא.
