מומלץ לעיין במאמרו של הרב ראובן מרגליות "פסידונים בתלמוד" [בתוך: לחקר שמות וכינויים בתלמוד, עמ' ה-יד, הוצאת מוסה"ק].
להלן קטע נבחר רלוונטי לסוגייתנו:
הרב צבי חיות בספרו מבוא התלמוד פרק י״ז כותב: עוד מ צ א ת י ד ב ר חדש, שהרבה חכמים אשר לא בא זכרם רק לפעמים מ ו ע ט י ם בשני התלמודים בהלכה אחת או באגדה אחת נקרא בכל עת רק על שם אותה ההלכה, כמו ר׳ יצחק מ ג ד ל א ה נקרא כן לדעתי על שם ההלכה והוא שעשויין כ מ ג ד ל י ן, בבא מציעא כ״ה א, וכן מצינו חכם אחד ששמו ר׳ זה ו מ א י מפני שאמר הדין כשם ש מ ז ו ה ם פסול לעבודה כך פסול לברכה, ברכות נ״ג ב, ונקרא חכם אחד בשם ב ן רח ו מ י מפני ששאל מן אביי הריני נזיר לכשיהיה לי בן, ועוד שאלה אחרת או דילמא ר ח י מ נ א לך כוותי, נזיר י״ג א, וכן מצינו בירושלמי פרק קמא דמגילה שהקשה ואליהו מקריב באיסור הבמות, ואמר ר׳ שמלאי ד ב ו ר א וכדברך עשיתי, שנקרא דבורא [ראה ק״ע שם: ר׳׳ש דבורא, כך שמו] על שם שדרש על המקרא ו כ ד ב ר ך עשיתי ועוד הרבה, ודע כי הוא ענין חדש לא התעורר בו שום אדם, וה' היה בעוזרי למצוא מציאה זאת.
וגם בהגהותיו לתלמוד בבלי העיר על זה במס׳ בבא מציעא כ״ה א והוסיף שם ראיה מאשר נמצא בתנחומא ומדרש פ' מטות כל הרים שבמקרא הרים הם וכאן אמר ר' א ב א ר ו מ נ י א לשון רוממות ע״ש במפרשים וזה אמת. ובהגהותיו לנזיר י״ג א הביא עוד מברכות ל״ט ב מה שמך ש ל מ ו ן שלם את ושלמה משנתך ששמת ש ל ו ם בין התלמידים.
והנה על עצם ההנחה שיש לפעמים יחס בין שם הדורש לבין מאמרו העיר כבר ר״מ נרבוני בבאורו למורה נבוכים ח״ב פכ״ט אמר ר׳ י ו נ ת ן ת נ א י ה ת נ ה הקב״ה כו' ייחס האומר כפי המאמר ולזה אמר ר׳ יונתן תנאי התנה, וזה ר ג י ל ב ד ב ר י ה ם ה ר ב ה למי שיתבונן בהם, ובחיבוט הקבר אמרו אמר ר׳ פרנך כו', ובמקומות התוארים הנמוסיים אמרו אמר ר' סימון כו' וזה מורה על חכמתם.
ואחריו העיר כן בעל היוחסין והובאו דבריו גם בסדר הדורות ערך ר׳ אלעזר ח ס מ א, באמרו: נקרא ״חסמא״ על שיש לו ה ל כ ה ב ח ס י מ ה בהשוכר את הפועלים, וכן כתב בעל סהד״ר גם בערך יוסי ה ח ו ר ם שנקרא ככה על שיש לו הלכה בביאור ענין ח ו ר ם בבכורות מ"ג א.
ועל יסוד הנחה זו קמו גם אחרי רצ״ח לבאר עוד כמה שמות אנשים מוזכרים בתלמוד ומדרש, מהם גם השם ר׳ שמעון בן ל ק י ש, באמרם שנקרא כן על שמצינו לו תרגום והיו העטופים ללבן ל ק י ש א דלבן ראה בראשית רבה פע״ג.
וכן אמרו כי נקרא ר׳ אבא בר מ מ ל על שביאר מלת ״ממל״ בבבא בתרא ס״ו ב, וכמו כן ר׳ לוי ס ר י ס א המוזכר בירושלמי ביצה פ״ב ה״ה אבלט שאיל ללוי סריסא מותר לשתות ואסור לרחוץ [שאל למה מותר לשתות חמין שהוחמו ביו״ט ואסור לרחוץ בהן], אמר לו אם תראה ס ר י ס מתחבק עם אשתך שמא אינו רע לך וכו', שנקרא לוי ס ר י ס א על שהמשיל ב ס ר י ס.
אמנם הן כבר הרגיש ר״צ חיות עצמו כי אין ליחס כינוי על שם איזו הלכה כי אם למי שלא נזכר רק פעם א ח ת ועכ״פ רק פעמים מ ו ע ט ו ת, ומעתה איך יכולים לכנות את "ר׳ שמעון בן לקיש" הנודע במשא ומתן של הלכה בכל גופי תורה על מאמר אגדי זה, ולא עוד, אותו מאמר ״לקישא דלבן״ נשנה בויקרא רבה פ״ל בשם ר׳ יצחק בן חלקיה, ולא נקרא ר׳ יצחק זה עליו בשם, ומה ענין השם "ר׳ יהודה בן לקיש" שמוזכר בשבת מ״ג א, חגיגה ט׳ ע״ב ויומא נ״ג ב, מתקבל איפוא יותר שהמה בני עיר ששמה "לקיש" ונקראו על שם מקומם, וכן כינה ר' יוחנן את רשב״ל "בר לקישא" ראה בבא מציעא פ״ד סע״א, יתכן כי ר׳ שמעון בן לקיש היה ריש מתא בעירו, ולכן נתכנה לפעמים "ריש לקיש"
...
ל. קטיעה בר שלום, בעבודה זרה י׳ ע״ב: קטיעה בר שלום מאי הוא? ״דההוא קסרא דהוה סני דיהודאי א״ל לחשובי דמלכותא מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער, אמרו ליה יקטענה ויחיה, א״ל קטוע בר שלום כו׳ קרי לך מלכותא ק ט ו ע ה כו', כי הוה נקטין ליה ואזלין אמרה ליה ההוא מטרנותא ווי לה לאילפא דאזלא בלא מכסה, נפלה על רישיה דערלתיה קטעה, יצאה בת קול ק ט ו ע ה ב ר ש ל ו ם מזומן לחיי עולם הבא, וזהו מיוסד על לשון הכתוב (ישעי׳ נ״ז ב) יבוא ש ל ו ם ינוחו על משכבותם.
