ראיית התמונה השלימה / רפי זברגר

קידושין סא ע''א
 

הקדמה 

המשנה האחרונה בדף הקודם עוסקת בתנאי קידושין הנוגע לקרקעות שיש לבעל. המקרה הראשון שם: על מנת שיש לי בית כור עפר – הרי זו מקודשת ויש לו. התנאי לקידושין, שיש לבעל קרקעות בגודל הראוי לזרוע שם ''בית כור'' שווה ערך לשלושים סאה. [סאה היא מידה בתקופת התלמוד המכילה 144 ביצים, כאשר כל ביצה היא בערך חמישים סמ''ק]. פוסקת המשנה, שאמנם האשה מקודשת כאשר יש לבעל קרקע בגודל זה. הגמרא מרחיבה ואומרת, שגם אם אנו לא יודעים שיש לו קרקע זו, אנו ''חוששים'' שאמנם יש לו קרקע בגודל זה במקום אחר, ולכן מספק, היא תהיה מקודשת בכל מקרה.
 

הנושא

בהמשך הגמרא נשאלה שאלה המשתרעת על חצי עמוד. תמצית השאלה: אדם המקדש אשה על מנת שיש לו שטח קרקע, אך חלק ממנה לא ראוי לגידול, כגון שיש שם שקערוריות או גבשושיות באדמה, הקטנים מעשרה טפחים [מידת אורך מזמן התלמוד, כעשרה סנטימטר], ואינן מלאים מים – האם נשווה מקרה זה ל"הקדש", שם מצאנו כי שטח כזה נמדד עם שאר החלקים, או נשווה למכר, שם ראינו כי אין חלקים אלו נמדדים עם הקרקע.
נתאר בקצרה את הלימוד מהקדש: משנה במסכת ערכין קובעת, כי אדם המקדיש שדהו בשעת היובל [בתקופה שנוהג דין יובל, כאשר רוב עם ישראל ישב בארץ] ומבקש לפדות את השדה, קבעה התורה ''מחיר לפדיון'': חמישים שקלי כסף תמורת שטח של כּוּר [מידה שטח מתקופת התלמוד]. אם היו בשטח זה ''נקעים או סלעים'' בעומק של עשרה טפחים – לא מודדים את השטח. שאלה הגמרא: מדוע לא מודדים את שטחי ''הנקעים או הסלעים'' הרי למדנו במקום אחר, כי גם אם השטח קטן יותר, ניתן לפדותו באופן יחסי באותו סכום. על כך עונה הגמרא: מדובר בנקעים המלאים מים, אשר אינם בני זריעה, , ולכן לא מחשבים אותם. ממשיכה הגמרא לשאול: אם מדובר בנקעים המלאים מים, מדוע כאשר גודלם של הנקעים פחות מעשרה טפחים, אנו מחשיבים אותם כחלק מהקרקע, הרי אינם ראויים לגידול? על כך משיבה הגמרא: הנהו נאגני דארעא מיקרו – נקעים קטנים אלו, הינם ''חלק מהקרקע'' ונקראים ''אגנות של הקרקע''!   
 

מהו המסר

נלמד מן התשובה הנהו נאגני דארעא מיקרו הקובעת כי בכל קרקע יש מעט גבשושיות או שקערוריות המהוות חלק מן הקרקע, גם מסר לחיים. ניתן להשוות את "החיים" לקרקע, ולומר כי כשם שאנו "מגדלים ומטפחים" כל הזמן את הקרקע, ומכירים בעובדה כי בכל קרקע, ישנן מהמורות ושקעים, כך גם במשך החיים, ישנן "מהמורות ושקערוריות'' המסמלות עבורנו את הקטעים היותר ''קשים", הזמנים היותר ''בעייתיים'' המהווים עבורנו ''אתגר'' ודורשים מאמץ ו''יכולת ספיגה'' לא מעטים. הם כאמור מהווים חלק בלתי נפרד מן הקרקע, וחלק בלתי נפרד מן החיים. עלינו להכיר בכך, אך בד בבד שומה עלינו "לראות את התמונה השלימה". לראות את רוב הקרקע הפורייה, הצומחת לתפארת, גדילה ומניבה פירות טובים ויפים, ולא להיכנס לדיכאון ומרה שחורה בגלל נקעים כאלו ואחרים, בהם אנו נתקלים במשך החיים.  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]