סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

ביקור חולים - מצווה גדולה עד מאוד / רפי זברגר

נדרים מ ע''א
 

הקדמה 

בדפים אלו אנו עוסקים במצוות ביקור חולים, מקורה ומעלותיה הגדולות. במאמר זה נציג חלק מאמרות הגמרא על מעלותיה של מצווה חשובה וחביבה זו, מן הדף הקודם ומהדף הנוכחי. 
 

הנושא

ביקור חולים אין לה שיעור. מאי אין לה שיעור? ... אלא אמר אביי: אפילו גדול אצל קטן. רבא אמר: אפילו מאה פעמים ביום
אדם גדול ומכובד מצווה במצוות ביקור חולים כמו כולם, ואינו ''נפטר'' ממצווה זו כשם שנפטר ממצוות השבת אבידה כאשר ''אינה לפי כבודו''.
יש לבקר את החולה לפי צרכיו, אפילו מספר גדול של פעמים ביום.
• אמר רבי אחא בר חנינא: כל המבקר חולה - נוטל אחד מששים בצערו.
ביקור חולים מסייע לחולה עצמו, עד כדי שנוטל אחד חלקי שישים מצערו של החולה. המבקרים הבאים נוטלים גם אחד משישים מן הצער "שנשאר לו".
• תלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה, אמר ליה: רבי, החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים.
יש עניין גדול לבקר חולים ולסייע להם כפי צורכם (אפילו ניקיון וסדר), גם אדם גדול כרבי עקיבא (כנאמר לעיל).
• ... כל המבקר את החולה - מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר את החולה - אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות.
ביקור חולים מביא את האדם גם להתפלל לרפואתו של החולה.
• רבא, יומא קדמאה דחליש אמר להון: לא תיגלו לאיניש, דלא לתרע מזליה, מכאן ואילך, אמר להון: פוקו ואכריזו בשוקא, דכל דסני לי - ליחדי לי, וכתיב (משלי כ''ד, י''ז-י''ח): בִּנְפֹל אויביך אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ: פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ , ודרחים - לי ליבעי עלי רחמי.
אין לבקר חולה ביום הראשון למחלתו, כדי שלא ''להרע למזלו'' (לפעמים אין זה ''חולי רציני'' והביקור יכול לגרום להחמרת המחלה, מכוח ''ברית כרותה לשפתים'').
מהיום השני ואילך רצוי ''לפרסם'' כדי שאוהביו יתפללו עליו, ושונאיו ישמחו. אנו לומדים מהפסוקים במשלי כי שמחת השונאים עשויה לגרום לקדוש ברוך הוא לחוס עליו ולרפאו.
• אמר רב: כל המבקר את החולה - ניצול מדינה של גיהנם (בעולם שאחרי המוות).
שכרו בעוה"ז? ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ יאשר וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו
(תהילים מ''א, ג').
ה' ישמרהו - מיצר הרע, ויחייהו - מן היסורין, ואושר בארץ - שיהו הכל מתכבדין בו, ואל תתנהו בנפש אויביו - שיזדמנו לו ריעים כנעמן שריפו את צרעתו, ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו.
המבקר חולה מקבל שכר על כך בעולם הבא – ניצול מדינה של גיהנם, וגם בעולם הזה - ניצל מיצר הרע וניצל מן היסורין. ויהיו כולם מתכבדים בו, וכן שיהיו לו ''חברים טובים'', כמו חברי נעמן, שר צבא ארם, שיעצו לו לטבול בירדן כפי שאלישע הנביא אמר לו, ואמנם עשה כך ונתרפא.
• אמר רב שישא בריה דרב אידי: לא ליסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא, כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי, תלת שעי קדמייתא - רווחא דעתיה, בתרייתא - תקיף חולשיה.
הזמן המתאים ביותר לבקר חולים במשך היום הוא מהשעה הרביעית של היום עד סוף השעה השמינית. בשלש שעות ראשונות החולה בדרך כלל מרגיש יותר טוב, והמבקר עלול לחשוב שאין לו כלום ואז לא יתפלל עליו. בשעות האחרונות של היום החולה מרגיש ''על הפנים'', והמבקר עלול לחשוב כי ''אין סיכוי'' להחלמתו, וגם זה עלול להביא את המבקר לידי מחשבה שאין כבר מה לעשות ולא יתפלל עליו.
יש מסבירים כי בשעות הבקר והערב בני משפחתו של החולה דואגים לו, ולכן ביקורו פחות נחוץ, לעומת שעות הצהריים, בהם החולה זקוק יותר לסיוע פיזי ונפשי.
• אמר רבין אמר רב: מניין שהקב"ה זן את החולה? שנאמר (שם ד'): ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
הקדוש ברוך בעצמו דואג גם לחולים וזן אותם.
• מנין שהשכינה שרויה למעלה ממיטתו של החולה? שנאמר (שם): ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
ובעצם, הקדוש ברוך הוא כביכול ''מבקר'' את החולים, והשכינה נמצאת ממעל לראשיהם.
• תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע, מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה, שנאמר (שם) : ה' יסעדנו על ערש דוי. ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ.
רצוי כי המבקר את החולה ''ירגיש'' את השכינה ממעל לראש החולה, ולכן לא ישב על גבי מטה, ספסל או כיסא, אלא ישב על הקרקע (רמ''א פוסק בשם הר''ן כי מדובר רק כאשר החולה שוכב על הקרקע).
 

מהו המסר

מצוות ביקור גדולה עד מאוד. הקדוש ברוך הוא מבצעה ומשרה שכינתו על החולה, ובה מצווה אדם גדול כקטן.
היא נותנת סעד לחולה (נוטלת אחת משישים בצערו), גורמת למבקר להתפלל עבורו, עוזרת ומסייעת לו פיזית ונפשית.
יש לבצעה מתוך רגישות גדולה - לבקר בזמנים נוחים (לא שעות הבקר והערב) , בימים רלוונטיים (לא ביום ראשון למחלתו), ואם צריך אפילו מספר פעמים ביום. י
תנהג בהתאם לצרכי החולה ובהתאם לעובדה ששכינה ממעל למראשותיו.
כמו כן, מקנה המצווה שכר לעושיה: ניצול מדין גהינום, מיצר הרע, ושם אותו ''בחברה טובה'' של אנשים טובים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר