את בריתי הפר / נדרים לב ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
סמוך ללידת בנו של משה רבנו נצטווה משה לעזוב את מדיין ולחזור למצרים ועל פי פשט הפסוקים, בשל נסיעה זו לא מל את בנו עד לפעולתה של צפורה אשתו.
בסוגייתנו מובאים מספר הסברים לסיבות ולנסיבות שמחמתן משה לא מל את בנו ומבואר מדוע הקב"ה רצה להעניש אותו על כך. נקודה שיש לשים לב אליה היא שעצם העובדה שציפורה ולא משה היא שביצעה את המילה אינה מפתיעה או מהותית לחיובו של משה כמו העובדה שהיא ידעה כיצד לבצעה; אפשר להסביר את הידע של ציפורה בכך שהמדיינים הינם מבניה של קטורה, צאצאי אברהם; כפי שנאמר בגמרא (סנהדרין דף נט ע"ב) ובפסק הרמב"ם (הלכות מלכים פרק י הלכה ח). אמנם, נראה היה לומר שאין צורך בדברי הגמרא ובפסיקת הרמב"ם אלא להלכה זאת משום שבכדי להבין שהמדיינים מלים את בניהם היה אפשר גם ממעשה ציפורה בלא השיוך השושלתי לבני קטורה. מאידך, רק באמצעות שיוך זה ניתן להבין כיצד ידעה ציפורה כיצד למול, שכן מסורת זו עברה גם אצל בני מדיין.
ניתן היה לחשוב שישנו קשר בין היות המדיינים נימולים לכך שמשה נישא לציפורה מהטענה של האחים כנגד נישואי דינה לשכם "אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר" (בראשית יז, ט), שתושבי שכם לא נימולים. יחד עם זאת, ההבחנה בין אנשי שכם ומעשה זימרי לבין נישואי משה לציפורה ברורה: ציפורה עזבה את בית אביה והצטרפה לעם ישראל, ולמעשה התגיירה. לעומת זאת, זמרי פעל בכיוון ההפוך: בנות מדיין באו להוציא את בני ישראל ולפרק את העם ולא להתגייר ולהיות חלק ממנו.
