מהו דתימא ככח כחו דמי, קמ"ל
מכות ח ע"א
"אמר רב פפא: מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי, ואזול תמרי וקטול - באנו למחלוקת דרבי ורבנן. פשיטא! מהו דתימא ככח כחו דמי, קמ"ל. אלא כח כחו לרבי היכי משכחת לה? כגון דשדא פיסא ומחיה לגרמא, ואזיל גרמא ומחיה לכבאסא ואתר תמרי, ואזול תמרי וקטול".
פירש רש"י: "מהו דתימא - הא לרבי ככח כחו דמי ופטור שהרגב היה כח ראשון ונשירת התמרים היה כח שני קמ"ל שהרגב כגרזן והתמרים כקיסם הניתז".
קשה, כיצד מדמה רב פפא זריקת רגב למעלה המפילה תמרים למטה, לחתיכה מהעץ שניתזה מכח הגרזן. הרי חתיכת העץ הועפה באופן ישיר מכח מכת חוטב העצים. ואילו משליך הרגב השליך בכוחו רק כלפי מעלה, והתמרים נפלו רק מכח המשיכה וכלפי למטה, והרי זה כח אחר!
אלא שכתב היד רמ"ה במסכת סנהדרין דף עז ע"ב: "מי שהיתה אבן בידו ונתכוון להניחה כדי שתפול על האדם ותהרג וירדה והרגה חייב, אף על גב דלאו כחו הוא - גירא דידיה הוא, דלא גרע מבידקא דמיא".
כלומר שכיון שיש כח באבן ליפול ולהרוג, הגורם לה ליפול בפועל נחשב לרוצח בכח ראשון. והוא הדין במפיל אבן או תמרים על ידי השלכת רגב עליהם. ואין זה "כח שני".
מכאן עולה שעל אחת כמה וכמה שחייב הזורק אבן למעלה והיא עצמה שבה ונפלה. שכן אם חייב בהפילו חפץ אחר, קל וחומר שנחשב יותר לכוחו באותו החפץ עצמו. ואם חייב אף בגורמו לאבן שתיפול, קל וחומר שחייב כאשר בעצם כוחו הושלכה האבן וצברה כח והתרוממה לגובה רב, וגובה זה הוא שהעניק לאבן בנפילתה את המהירות והכח שהמית.
וראה עוד על כך על מסכת סנהדרין דף עז ע"ב - עח ע"א.
