דקדוקי סופרים השלם
מכון התלמוד הישראלי השלם
יד הרב הרצוג

"דילמא לא היא"

אמר רב חסדא:
גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה,
באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן,
דתניא:
הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוין לכתוב יהודה,
וטעה ולא הטיל בו דלת –
מעביר עליו קולמוס ומקדשו - דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר.
אמר רב אחא בר יעקב: דילמא לא היא;
עד כאן לא קאמרי רבנן התם, דבעינא זה אלי ואנוהו, וליכא;
אבל הכא לא.

הגמרא נשארה אפוא בספק ("דילמא לא היא"). וכך אמנם פסק רבנו חננאל (כמובא בשמו בחידושי הרשב"א ובכסף-משנה): "כיון דלא אמור בהדיא – לא כשר ולא פסול – חיישינן ליה." אבל הרמב"ם (הל' גירושין ג,ד) פסק: "כל גט שכתבו שלא לשמה, אע"פ שהעביר עליו קולמוס לשמה, אינו גט" – היינו: פסול מתורת ודאי.

המפרש על הרמב"ם (כנראה שאין זה הפירוש הרגיל מגיד-משנה, אלא תלמידו, כפי שכתב בכסף-משנה הל' אישות כג,ח) מביא, ש"אפילו לרבי יהודה, דאמר גבי כתיבת השם 'מעביר עליו קולמוס ומקדשו' – הכא כריתות בעינן וליכא."

הדבר תמוה, שכן בגמרא לא חילקו כך בין כתיבת השם לבין כתיבת גט. ואכן, בגליון הרמב"ם שבדפוסים כתבו: "החילוק הזה סברא דנפשיה הוא, דלפי הסוגיא אין ר' יהודה מודה." כיצד יתכן שהרמב"ם חילק חילוק שמהגמרא משמע שלא כמותו? כך תמה עליו גם בבית-שמואל שעל שלחן-ערוך אבן-העזר קלא,ה.

המעיין בדקדוקי הסופרים השלם שבהוצאת מכון התלמוד הישראלי (גיטין ח"א עמ' קצו-קצז), ימצא שם את תשובתו. לפי נוסח הגמרא שבכתב-יד אראס (מלפני כ-600 שנה) ושבכתב-יד לנינגרד (מלפני 890 או 600 שנה) ממשיכה הגמרא במקום שהפסקנו לעיל, ואומרת:

אי נמי:
עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא משום דלא בעינן כריתות,
אבל הכא בעינן כריתות, וליכא.

נוסח זה מובא גם בחידושי הרמ"ה (בשיטה-מקובצת) ובחידושי הריטב"א (מכתב-יד). הריטב"א מוסיף ומפרש זאת: "כלומר, בעינן דליהוי כל מאי דכתיב ביה בתורף לשם כריתות." ובחידושי הרמ"ה מוסיף: דהיינו לשמה; וכתב ראשון לאו לשם כריתות הוה." מסתבר, שנוסח זה היה גם לפני מפרשו של הרמב"ם, ולא מסברא דנפשיה אמר זאת, אלא משום שכך היתה גירסת הגמרא לפני הרמב"ם.

תגלית זו, שמדובר בשורות אחדות מן הגמרא שאינן נמצאות בחלק מכתבי היד והדפוסים, היתה גם נחלת מחבר הספר בני-יעקב (שעל העיטור, דף קטו,ב), שבתחילה תמה על דברי מפרשו של הרמב"ם, אבל אחר כך נוכח לדעת שזו גירסת התלמוד, ולכן כתב: "אחר זמן ראיתי בשיטה מקובצת לא ידעתי אכנה (כנראה ריטב"א מכתב-יד שנדפס לאחרונה) שגורס בדברי רב אחא 'עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא משום דלא בעינן כריתות, אבל הכא בעינן כריתות, וליכא'."

אבל לעיני רוב הראשונים לא עמדה גירסה זו בתלמוד - עי' תוס' לעיל יט א ד"ה דיו, מאירי, תוס' הרא"ש, ריטב"א (קרשקש), ר"ן שעל הרי"ף ובחידושיו.

לאור נוסח זה ופירושו, שכל הכתוב בגט בעינן שיהיה לשם כריתות, אפשר שיש להקיש ממנו לדין אחר שכבר דנו בו הראשונים, היינו לגבי גט שנכתב בו עניינים אחרים, עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רלח, טור ורמ"א אהע"ז קכד,ג, חידושי הרמ"ה (בשיטה-מקובצת) לדף יט,ב (עמ' קכ) ובהערות שם אות יד, צפנת-פענח על הרמב"ם הל' גירושין ג,ח וכן ד,ח, ובפירושו לירושלמי.