דקדוקי סופרים השלם
מכון התלמוד הישראלי השלם
יד הרב הרצוג

"חוץ מגיטי נשים"

מתני':
כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים,
אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים – כשירים;
חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים…
גמ':
קא פסיק ותני, לא שנא מכר לא שנא מתנה.
בשלמא מכר – יהיב זוזי קמייהו, הוא דקנה,
ושטרא ראיה בעלמא הוא,
דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא;
אלא מתנה – במאי קני?!
לאו בהאי שטרא?! והאי שטרא חספא בעלמא הוא?!
אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא.
ואי בעית אימא: תני – חוץ מכגיטי נשים.

בכל כתבי היד של התלמוד (למעט כתב-יד מינכן 95) נכתב בתירוץ האחרון:

תני: חוץ מגיטי נשים

גירסה זו תמוהה ביותר: אם כן, במה תוקנה הגירסה במשנה?! הרי גם בה כתוב כך: "חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים"?! ואם כך לא שינה התלמוד מאומה מלשון המשנה.

אמנם על פני כתב היד ניכר לעיתים שמאוחר יותר תוקנה הגירסה (כגון: בכתב-יד אוקספורד 368, שלפי ההשערה נכתב לפני כ750- שנה), אולם מכתב היד שבו נותרה גירסה זו (כת"י רומי 127, כת"י שמצטיין בדיוקו) וכן מראשונים, המביאים גירסה זו, משמע שאין לבטל אותה במחי יד.

גירסה זו מופיעה בתוספות שלפנינו, לעיל דף ט,ב ד"ה מילתא, בדפוס ונציה ובדפוס פיזארו משנת שע"א, ורק בזכות המהרש"ל היא תוקנה בדפוסים שלפנינו ל"כגיטי נשים". כמו כן היא מופיעה כך בתשב"ץ ח"א סי' קנח ובעוד ראשונים. קשה להניח שבכל כתבי היד ובכל דברי הראשונים הללו נפלה טעות, ההופכת את תירוץ הגמרא לבלתי מובן לחלוטין.

בהערות לדקדוקי הסופרים השלם שבהוצאת מכון התלמוד הישראלי השלם (גיטין ח"א עמ' צו הע' 66) נתבארו הדברים:

עלינו להקדים ולהביא את קושיית המהרש"ל: כיון שגירסת המשנה תוקנה (או פורשה), ועלינו לגרוס "חוץ מכגיטי נשים", אם כן למה הזכירה המשנה גם שחרורי עבדים, הרי זה נכלל ב"כגיטי"?

ועוד נוסיף ונקשה: מנין לגמרא לדקדק מהכתוב במשנה "כל השטרות" שנכללו בכך שטרי קנין וחלות, שמא אלה נכללו ב"גיטי נשים", וחדא מינייהו נקט, והרי אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו 'חוץ' (עירובין כז,א). אמנם אפשר לתרץ קושיה זו, שהדיוק הוא מכך שהתנא צירף לגיטי נשים גם 'שחרורי עבדים' – משמע שדווקא שני אלו פסולים, ותו לא.

ליישב כל זאת אפשר לומר, שלדבר זה בדיוק התכוון התירוץ השני ("איבעית אימא) שבגמרא: "תני חוץ מגיטי נשים" – כך בלבד, ותו לא, ואין להוסיף על כך 'ושחרורי עבדים'. ומעתה, כל שטרי קנין וחלות, כגון שחרורי עבדים ושטרי מתנה, בכלל גיטי נשים הם, וחדא מינייהו נקט.

אכן, תירוץ זה אינו עולה בקנה אחד עם גירסה המובאת באחד מכתבי היד (כת"י לנינגרד מלפני 890 או 600 שנה) הגורסת:

תני – חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וכל דכוותהון

ומעין זה מובא באור-זרוע (ח"א סי' תשה): "אוקימנא למתני' חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים".

עוד תמוה, שהיינו מצפים שהתלמוד יסיים במילים "ולא תתני שחרורו עבדים", כשם שהדבר מופיע בנדה לז,א: "ולא תתני ולא מלידתה".

ובכל זאת: בתירוץ שהבאנו הרווחנו תירוץ על קושיית המהרש"ל, והצלחנו לבאר גירסה שמופיעה ברוב כתבי היד וגם בספרי הראשונים.