מותר לחבול במי שהולך למות?
הרב דב קדרון
כתובות לח ע"א
במסכת עבודה זרה (י,ב) מסופר על גוי ממלכות רומי, קטיעה בר שלום, שהציל את עם ישראל מגזירה רעה, ונהרג על ידי הרומים, וכאשר יצא להיהרג אמרה לו אשה אחת: חבל שאתה נהרג בגלל היהודים ואין אתה נימול כמותם ולא יהיה לך חלק לעולם הבא כמותם, ובאותו רגע הוא חתך את עורלתו.
הקשה על כך בעל גליוני הש"ס: איך היה מותר לו לעשות זאת, שהרי מכיוון שאינו יכול להתגייר ללא טבילה במקווה, וידע שלא תהיה לו אפשרות לטבול ולא ייעשה גר על פי ההלכה, נמצא שסתם חבל בעצמו ללא צורך, וגם לגוי אסור לחבול בעצמו.
בעל חשוקי חמד תירץ שהאיסור לחבול בעצמו שייך רק באדם שצפוי לחיות, אבל מי שממילא הולך למות מותר לחבול בו, ומביא לכך ראיה מתוספות (ד"ה הא) המסבירים שאדם שהרג אדם אחר ובזמן שהרג אותו סימא את עינו לא נחשב שעשה שני מעשים: סימוי עין והריגה, כי העיקר הוא ההריגה, וסימוי העין נחשב רק לתוספת צער, שהרי ממילא הקרבן היה מת, בלי סימוי עינו או עם סימוי עינו.
אולם נראה שאין ראיה גמורה מדברי תוספות, כי הם עוסקים בסימוי עין שנעשה ממש בשעת ההריגה, ואילו קטיעה בר שלום חבל בעצמו זמן מה לפני שנהרג. בנוסף לכך, תוספות אומרים שאין חיוב לשלם עבור סימוי העין, אך אין זה בהכרח אומר שמותר לכתחילה לעשות זאת.
