היראה הנכונה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
כתובות מא ע"ב
לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב - הרי הן של עצמה.
האם יש מקום לעבוד את ה' מתוך דיבורים על העונשים הצפויים לאדם אם לא יעשה מה שמצווה עליו התורה, או שמא אין זו הדרך הנכונה?
תשובה מעניינת שהיא יסוד בעבודת ה', מעניק רבי אברהם יעקב מסדיגורה (עקבי אבירים תשנ"ה, משפטים, מלוה מלכה), מתוך דברי המשנה שלנו, מהם לומדים שאדם איננו יכול להוריש קנס לבניו.
את עניין הקנס הוא מקביל לחשש מעונש, ואומר שבעבודת ה' של כל אחד מאתנו יש שני סוגים של יראה מחטא:
הסוג הראשון הוא יראת הרוממות, שפירושה שהאדם מפחד לחטוא, לא מכיוון שהוא מפחד שהעונש שיגיע אליו בעקבות החטא, אלא מתוקף העובדה שהוא מכיר במעלתו של הקב"ה, ומבין עד כמה המעשה שעשה פגע בריבונו של עולם, ומכיוון שהוא אוהב את ריבונו של עולם הוא לא רוצה לפגוע בו.
הסוג השני הוא יראת העונש, שהיא סוג נחות יותר של יראה, מכיוון שאחרי ככלות הכל האדם מפחד ממה שיקרה לו, ולא אכפת לו כל כך עד כמה הוא פגע בריבונו של עולם.
היראה מהסוג השני היא אמנם יראה לגיטימית, אלא שהיא לא מצליחה להחזיק מעמד הרבה זמן, שכן היראה הזו רדודה ולא מגיעה לעומק נפשו של האדם, כך שהוא יבין את מלא ההשלכות החמורות של המעשה שלו.
לכן, אומר העקבי אבירים, אדם אינו יכול להוריש קנס לילדיו. היראה מהעונש יכולה אולי להחזיק את האדם שלא לחטוא באופן נקודתי, אבל היא איננה עניין שניתן להמשיך איתו חיים שלמים.
אז, האם יש מקום לדיבורים על העונשים שיגיעו אם לא נעשה את רצון ה'? אכן כן. אבל האם זוהי תכלית עבודת ה' שלנו, זה וודאי שלא.
