כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > דודא רפואי - "וימצא דודאים" (סנהדרין צט ע"א)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה – דודא רפואי

"וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ... וילך ראובן בימי קציר חטים, אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל. וימצא דודאים בשדה. מאי דודאים? אמר רב יברוחי, לוי אמר סיגלי, רבי יונתן אמר סביסקי" (סנהדרין צט ע"א).

שם עברי: דודא רפואי שם באנגלית: Autumn Mandrake שם מדעי: (officinarum Mandragora autumnalis)

שם נרדף במקורות: יברוחי, סביסקי שמות בשפות אחרות: ערבית – תופח אל מג'נון (תפוח המשוגעים)

נושא מרכזי: מהם הדודאים וכיצד הם מועילים לפריון?

דודאים – דודא רפואי

את הנסיון הראשון לזהות את הדודאים אנו מוצאים בסוגייתנו: "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ... מאי דודאים? אמר רב: יברוחי, לוי אמר: סיגלי, רבי יונתן אמר: סביסקי" (1). שתים מבין דעות האמוראים מתאימות לשמם של חלקים שונים בדודא הרפואי. לדעת רב הכוונה ליברוחין שהוא שורש הדודא. גם אונקלוס תרגם דודאים – יברוחין. רבי יונתן פירש סביסקי (2) שהוא הפרי. שני שמות אלו קיימים בארמית, סורית וערבית. השבעים הוולגטה והפשיטא זיהו את הדודאים עם הצמח דודא רפואי. רס"ג תרגם "לפאח" אך בערבית הדודא הרפואי נקרא גם בשם "יברוח". גם אסף הרופא (3) כתב: "דודאים נקראים בלשון ארם יברוחין וכל לשון מנדרגורא". מנדרגורא הוא כמובן שמו הלטיני של הדודא הרפואי Mandragora. ז. עמר מסווג את זיהוי הדודאים עם הדודא הרפואי בקבוצת הצמחים המזוהים בוודאות.

אין במקורות הקדומים פרטים רבים מלבד השמות שניתן להעזר בהם על מנת לאושש את אחת הסברות. מן המקרא ניתן לשאוב כמה מאפיינים של הדודאים. ספור מעשה ראובן התרחש "בימי קציר חטים" תקופה המקבילה לעת הבשלת פירות הדודא הרפואי. על פי המסופר בתורה מדובר בצמח בר הנמצא בשדה. מאפיין נוסף מופיע בשיר השירים (ז י"ד): "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים וכו'". ייתכן וניתן ללמוד מכאן על ריחם הטוב של הדודאים ואכן יש לפירות הדודא הבשלים ריח פירות מתקתק עז במיוחד המזכיר במידת מה את ריח פרי המילון או האפרסק. הדודא הרפואי היה בשימוש במצרים העתיקה כפי שניתן להסיק ממקורות כתובים, מציורי קיר, קישוטים ועדיים בצורת הפרי, וממצא ארכיאו-בוטני. ייתכן וגידלו אותו בתרבות משום שזרעיו נמצאו בקברו של תות-אנח-אמון.

בפירושו של רבי אברהם אבן עזרא על התורה (בראשית ל' י"ד) נוכל למצוא פרטים רבים המאפשרים לזהות את הדודאים כדודא הרפואי: "דודאים – אמר המתרגם יברוחין. וכן יקראו בלשון ישמעאל ויש להם ריח טוב. וכן כתוב הדודאים נתנו ריח והם על צורת בן אדם כי יש להם דמות ראש וידים ואנכי לא ידעתי למה יועילו להריון בעבור שתולדותם קרה". בשיר השירים הוא מפרש בקיצור: "הדודאים - צמח כדמות צורת אדם". הרמב"ן בבראשית התמודד עם שאלתו של האבן עזרא לגבי האופן שבו הועילו הדודאים לרחל:

"והנכון כי רצתה בהן להשתעשע ולהתענג בריחן, כי בתפלה נפקדה רחל לא בדרך הרפואות, וראובן הביא ענפי הדודאים או הפרי, והוא כדמות תפוחים, ולהם ריח טוב, אבל השרש, והוא העשוי בצורת ראש וידים, לא הביא. והשרש הוא שאומרים עליו האנשים שיועיל להריון. ואם הדבר אמת, הוא בסגולה בהם, לא בטבעם. אבל לא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהם".

פירושים רבים ניתנו ל"מעשה הדודאים" שהביא ראובן לאמו, והעסקה שהיא ערכה עם רחל (4), אך אנו חייבים לזכור שברקע פירושים אלו עומדת הנחה סמוייה או גלויה שכותב הפירוש ידע מהם הדודאים ומה השימוש שנעשה בהם. מדהים לגלות ברבים מהפירושים הקבלה מוחלטת למסורות עם עתיקות שרווחו באירופה ובמזרח הקרוב. את התאור של צורת הראש והידים המופיע בדברי האבן עזרא נוכל מצוא בציור שהופיע בספר רפואות מהמאה ה – 15 (ראה בתמונה 3). דבריו של הספורנו על התורה בנושא זה חד משמעיים: "וימצא דודאים - מין עשב טוב הריח ומכין כלי הזרע אל התולדה, כמו שאמרו זכרונם לברכה על השום, ושלכך היו אוכלים אותו בערבי שבתות. וכן היה מין הדודאים, או טוב ממנו עם הוסיפם אהבת הזווג, כאמרו שם אתן את דודי לך. הדודאים נתנו ריח, (שיר השירים ז, יג - יד). ובזה הודיענו צדקת ראובן וחכמתו עם היותו אז בן ד' או ה' שנים למרבה".

דודאים – סיגלי – יסמין

רש"י (בראשית ל' י"ד) פירש על פי דעתו של לוי בסוגיה בסנהדרין: "דודאים - סיגלי, עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמי"ן". בסנהדרין כתב רש"י: "יברוחי - כדמתרגמינן, ולא איתפרש מאי היא. סיגלי וסביסקי - מינין אחרים, סיגלי עיקרי עשבים והוא ממיני בשמים, ואמהות של אותן עשבים קרי סגלי, וסביסקי נמי מין בשמים".

הסיגלי הוא סגל ריחני (Viola odorata) עשב רב שנתי שמפרחיו הסגולים מפיקים בושם אולם רש"י זיהה אותו עם צמח הנקרא בערבית יסמין (Jasminum). ז. עמר מסיק מתוך כך שרש"י בברכות (מג ע"ב) זיהה את הסיגלי כויול"ש (סגל) שייתכן והפירוש לתורה הוא תוספת מאוחרת מוטעית. בסורית המונח "סגלתא" מתורגם לערבית בשם "סעד" שהוא הצמח גומא מאורך (Cyperus longus) שמקנה השורש שלו מפיקים בושם. פירוש זה זהה למסורת של רבי יצחק במדרש (הערה 1): "רבי יצחק אמר סעדין". לאור זיהויים אלו מעניין לקרוא את הפולמוס שהתפתח סביב פירוש רש"י בתורה. הרמב"ן דחה את פירוש רש"י וקיבל את פירוש האבן עזרא:

"דודאים - סיגלי (סנהדרין צט:), ובלשון ישמעאל יאסמין. כך מצאתי בפירוש רש"י. ואינו כן, כי יאסמין בלשון ערבי כך שמו בדברי רבותינו, כדאמרינן בפרק במה טומנין (שבת נ:) האי כוספא דיאסמין שרי, וסיגלי אומרים שהם "כנפסגא" שאמרו בהן (ברכות מג:) מברכין עליהם בורא עשבי בשמים. אבל אין זמנם בימי קציר חטים, אולי מצאם שם במקרה. והראוי לקבל בדודאים דעת אונקלוס שתרגם בהן יברוחין, ובבראשית רבה (עב ב) גם כן ר' חייא ב"ר אבא אמר יברוחין, והן יברוח בלשון ערבי וכו'".

רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) במקום יוצא להגנת פירוש רש"י:

"דודאים סיגלי עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמין. הרמב"ן ז"ל טען ואמר: כן מצאתי בפירושי רש"י, ואינו כן, כי יסמין בלשון ערבי, כך שמו בדברי רבותינו ז"ל, כדאמרינן בפרק במה טומנין (שבת נ ב). 'האי כוספא דיסמין שרי'. וסיגלי אומרים שהוא בנפסגא שאמרו (ברכות מג ב) מברכין עליהן בורא עשבי בשמים, אבל אין זמנן בימי קציר חטים. ונראה לי שאין טענה מכל אלה, כי מה שטען ש"יסמין בלשון ערבי כך שמו בדברי רבותינו" מחלוקת היא בין המפרשים, שקצתם פירשו כוספא דיסמין גפת שומשמין, וכך פירש אותו רש"י ז"ל בפרק במה טומנין "פסולת שומשמין". וקצתם פירשו מין וורד הנקרא סימלק שהוא מין עשב שיש בו שלש שורות של עלין זו למעלה מזו ושלושה עלין לכל שורה וקורין אותו בלשון ישמעאל יסמין, כמו שפירש רש"י בפרק כיצד מברכין (ברכות מג ב) גבי סימלק. ורבינו נתן בעל הערוך הביא שני הפירושים בערך כספן. ולפי זה אין יסמין, דפרק במה טומנין, אותו יסמין דלשון ישמעאל לכוליה עלמא, אבל לפירוש רש"י יסמין דלשון ישמעאל הוא סימלק דפרק כיצד מברכין, ויסמין דפרק במה טומנין הוא שומשמין, שאין זה יסמין דלשון ישמעאל. ומה שטען עוד "סיגלי הוא בנפסגא שמברכים עליהן בורא עשבי בשמים והם אינם נמצאים בזמן קציר חטים", נראה לי שבוש נפל בין סימלק לסיגלי, שסימלק הוא היסמין בלשון ישמעאל, כמו שפירש רש"י עצמו בפרק כיצד מברכין, וזה ימצא בכל השנה כלה".

דודאים – שני דודים

בגמרא בעירובין (כא ע"א-ע"ב) אנו מוצאים את הדודאים בהקשר נוסף שייתכן ויש בו זיהוי שונה: "אמר רב חסדא, דריש מרי בר מר: מאי דכתיב (ירמיהו כ"ד) והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה', הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות, והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע. תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים, תאנים הרעות אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים תלמוד לומר (שיר השירים ז') הדודאים נתנו ריח, אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. דרש רבא: מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא". דרשתו של מרי בר מר מנתקת, לכאורה, בין הפסוק "הדודאים נתנו ריח" ובין הדודא הרפואי. הבסיס לדרשה זו הוא הפסוק בירמיהו (כד א'-ב'): "הראני ה' והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה וכו'". הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע". אין ספק שבפסוק זה הדודאים הם כלים המכילים תאנים. מפרש רש"י (שם): "דודאי – קדרות" ובסוגייה בעירובין: "דודאי תאנים - סירות נחושת מלאות תאנים". המדרש משווה בין הדודאים בירמיהו לדודאים בשיר השירים כאשר רש"י מפרש על פי מדרש זה: "הדודאים נתנו ריח - דודאי התאנים הטובות והרעות כענין שנאמר (ירמיה כד) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגו' הדוד האחד טובות וגו' והדוד השני תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה וכו'".

מדברי הרד"ק (ירמיהו) משתמע שהוא הבחין (בניגוד לדרשת מרי בר רב) בין דודאים לבין "דודאי תאנים" כאשר "דודאי" הוא דוד בתוספת אל"ף: "והנה שני דודאי תאנים - אמר הראני במראה הנבואה שני דודאי תאנים ואל"ף דודאי תאנים נוספת כאל"ף חמשים לולאות וכן אמר הדוד אחד בלא אל"ף וענינו סלים וכת"י סלי". מאידך גיסא ייתכן ומקור שם הצמח דודא הוא בדוד ואם כן משמעות כל איזכורי הדודאים אחת היא. איחוד משמעויות זה אפשרי אם נניח שמקור השם של הצמח דודא הוא בצורת פריו הדומה לסל. אולי זו כוונת המדרש (פסיקתא זוטרתא, לקח טוב, בראשית פרק ל י"ד):

"וימצא דודאים בשדה. ר' חייא בר אבא אמר יברוחין, מיני פירות הן וכה"א הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים (שה"ש ז יד), ומצאנו לדודאים שהן כמין סלים שבהן מכניסין את הפירות, כמו שני דודאי תאנים (ירמיה כד א), הדוד אחד תאנים טובות (שם שם ב) וכו'".


תמונה 1. דודא רפואי צילם: חיים מאירסון		תמונה 2. דודא רפואי - פירות לפני הבשלה צילם: חיים מאירסון


תמונה 3. ציור של דודא רפואי מהספר Tacuinum Sanitatis מהמאה ה - 15		תמונה 4. דודאים – פרח צילם: עמרם אשל

הרחבה

ביולוגיה

עשב רב-שנתי שסביבו מהלכות אמונות ואגדות מאז העת העתיקה. בולט בנוף הארץ בעונת החורף. השם המדעי של הסוג ניתן לו בידי היפוקרטס כרמז לסכנת ההרעלה הנגרמת לבקר האוכל ממנו. תפוצתו משתרעת באזור הים-תיכוני, מן הארץ מערבה עד ספרד. גדל בארץ בכל החבל הים-תיכוני, ומאכלס בתי-גידול מגוונים, בעיקר בתות פתוחות. השורש שיפודי ועבה, אוגר מזון וארוך, ומעמיק בקרקע עד 2 מ'. בזכות המזון האגור בשורש הוא מקדים ללבלב ואף לפרוח בראשית החורף. העלים גדולים (30-20 ס"מ), מקומטים מאוד. הם ערוכים בשושנת סמוך לקרקע וגונם ירוק-כהה ורענן. הם מלבלבים כבר בחודשים אוקטובר-נובמבר, וקמלים בימי השרב של חודש מאי.

הפרחים יוצאים ממרכז שושנת-העלים: כל פרח נישא בנפרד על עוקץ ארוך, 5 עלי-הגביע מאוחים בבסיסם. הכותרת דמויית-פעמון, צבעה סגול ובה 5 אונות. הצלקת צהובה-ירוקה, מבשילה לפני האבקנים. ההאבקה - בידי דבורים. פריחתו של כל פרט ממושכת מאד ונמשכת מחודש דצמבר עד לאביב. אז נראים על הצמח פרחים ופירות, אלה בצד אלה. הפרי - ענבה בשרנית כדורית בקוטר 3-5 ס"מ , צבעה ירוק, ובהבשלה צבעה הופך לצהוב-כתום. הגביע עוטף את הפרי גם לאחר התפתחותו. הפרחים הנפתחים באביב חונטים פירות בימי קציר החיטים, כמסופר בתורה על דודאי ראובן.

הדודא והאדם

החל מהעת העתיקה ליוו את הדודאים אגדות רבות שהתרבו במיוחד בימי הביניים. הם נזכרים מכתבי דיוסקורידס במאה הראשונה לפני סה"נ. יוספוס במלחמות (ז' ו ג') מספר על הערך הרפואי של שורשי הדודא אך מציין שעקירתם גורמת למוות (כנראה שצורת השורשים המזכירה מבנה אדם נתפסה כאקט של רצח). הפתרון היה לעקרם בעזרת כלב שחור שמת מיד לאחר העקירה ככפרת בעליו. במדרש אגדה (בובר, בראשית פרק מט י"ד) אנו מוצאים ספור דומה אלא שכאן העקירה התבצעה בעזרת חמור:

"יששכר חמר גרם. אל תיקרי גרם אלא גרם, שהלך ראובן בשדה ומצא דודאים, ולא היה יודע מה הם, והלך ואסר חמור בדודאים והלך לו, מה עשה החמור רצה לברוח ונעקרו הדודאים וצעקו צעקה גדולה ומת החמור, כי כן דרך הדודאים, וכשבא ראובן אצל חמורו וראהו מת, הבין שהיו דודאים, ולקחם ונתנם לאמו לאה ונולד יששכר ואותו החמור שהוציא הדודאים גרם ליששכר שנולד ועל כן אמר, יששכר לא גרם לו שיבא כי אם החמור".

אגדות דומות על הדודא קיימות בפולקלור של עמי אירופה כמעט עד ימינו. בספרות האירופית שכיחים מאוד תאורי הצמח וסגולותיו הפלאיות, הטובות לרפואה ולבישול. כל חלקי הצמח רעילים, ואינם נאכלים על-ידי הצאן והבקר. טעמם של העלים מתוק דבר העלול לפתות לאוכלם אך הדבר גורם להרעלה חמורה. בעבר השתמשו בצמח כשיקוי אהבה (ייתכן ומכאן נגזר השם דודאים - דודים), כסם מרדים, כסגולה לפריון, נגד שדים ורוחות ולכישוף, והכינו ממנו תרופות כנגד מחלות שונות. בימי הביניים נהגו לצייר את שורש הדודא כמתפצל פעמיים, בדומה לדמות אנושית, כביטוי לכוח הכישוף הגלום בו. היו שכתבו באותה תקופה כי הדודא חציו אדם וחציו צמח (תמונה 3). הערבים בארץ הכירו את הסכנה שבדודא ולא השתמשו בו לריפוי חולים, אך סיממו בעזרתו תרנגולות דוגרות על מנת שלא יישברו את ביצים. במבחן המדעי מתברר שהצמח מכיל סקופולאמין והיוסצין, המשמשים גם ברפואה המודרנית. נמצאו בדודא הרפואי ריכוזים נמוכים של הורמוני מין העשויים להסביר, במעט, את הגורם להתייחסות לדודא כצמח מעורר פריון.

(1) ייתכן שדעתו של לוי שהדודאים הם סיגלי קשורה לצבעם הסגול של עלי הכותרת של הדודא (אפשרות שהעלה הרב נ. בעדני). דעות נוספות מובאות במדרש (בראשית רבה, וילנא, פרשת ויצא פרשה עב): "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים, ר' חייא בר אבא אמר יברוחין, ר' יצחק אמר סעדין (נ"א שעורין), ר' יהודה בר' סימון אמר מיישין, בין לדברי אלו ובין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן ההפקר וכו'".
(2) על פי המילונים הערביים סביסק הוא שיבוש השם הפרסי של "יברוח". ייתכן, אם כן, שמחלוקת רב ורבי יונתן היא מהו חלק הצמח המועיל לפריון.
(3) אסף הרופא בן ברכיהו (המאה ה-6), רופא יהודי, שחי בארץ ישראל בסביבות טבריה.
(4) ראו תאור דרמטי במיוחד במאמרו של הרב יונתן גרוסמן:

מקורות עיקריים:

יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 192-193).
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 90-91).
א. זהבי, "תפוח המשוגעים", "טבע וארץ" טבת תש"ן, ינואר,1990 חוברת ל"ב 2
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 90-91).

לעיון נוסף:

דודא רפואי באתר צמח השדה

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים