גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשי"ג, מדור "עלי הדף"
האם נפקעת קדושת כהונה לאחר מיתת הכהן?
בגמרא (ברכות מו.) מסופר על סעודה שערך רבי אבהו לחכמים לכבוד רפואתו של רבי זירא, וכשהגיע העת לברך המזון, כיבד רבי אבהו את רבי זירא שיברך, אמר לו ר' זירא: "לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל, דאמר 'בוצע מברך' (-והרי 'בעל הבית בוצע'). ואיהו כמאן סבירא ליה, כי הא דאמר רבי יוחנן משום רשב"י 'בעל הבית בוצע ואורח מברך'...". עי"ש.
והעיר על כך הג"ר אליהו דוד רבינוביץ תאומים זצ"ל (-האדר"ת) בקונטרס 'עובר אורח' (הערות על שו"ע או"ח סי' קסז. נדפס בס' 'ארחות חיים' - ספינקא סוף ח"ב, וגם ב'ספר הזכרון' לבעל ה'פחד יצחק' שי"ל ע"י מכון ירושלים – דף תרנט אות ג, במכתב האדר"ת אל הגר"ח ברלין ז"ל), מדוע לא אמרו שלכן כיבדו לרבי זירא לברך ברכת המזון, כי רבי זירא כהן היה, וכמפורש בירושלמי (ברכות פ"ג ה"א ופ"ז ה"א), ובדין היה שיברך בראש, כדילפינן מ'וקדשתו'. ועל כך כתב ליישב: "דבההוא עובדא, שהיה כבר בארץ ישראל אצל רבי אבהו, היה לבתר העובדא דרבה במגילה (ז:) דשחטיה לרבי זירא והדר אחי', וא"כ י"ל דפקעה קדושת כהונה ממנו".
והשיב לו הגר"ח ברלין ז"ל (שם עמ' תרס) ממאמר הגמרא במסכת סנהדרין, וכך כתב לו: "ובאמנה כי צחוק עשה לי מעכתה"ר הגאון שיחיה בדבריו אלו, יען כי לא אוכל להאמין כי נעלמה ממנו גמרא מפורשת בסנהדרין ריש פרק חלק (צ:): 'מנין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר (במדבר יח, כח) 'ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן', וכי אהרן לעולם קיים, והלא לא נכנס לארץ ישראל שנותנין לו תרומה, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה, מכאן לתחיית המתים מן התורה", ע"ש. הרי מפורש דכהן שמת וחזר וחי חזר לקדושת כהונתו הראשונה". [הוכחה זו מובאת גם בקונטרס 'דברי חכמים' (הנדפס בספר 'פסקי תשובה' סי' כב בהערה), ובספר 'קהלות יעקב' (ח"ח סי' נח), וכן בספר 'שיח השדה' (ח"ב קונטרס הליקוטים סי' ד) בשם אביו הגאון מסטייפלא ז"ל].
בעיקר הדבר יש להביא כאן סיום דברי האדר"ת בהערתו שם, ועל פיו נראה שבאמת אין שום הוכחה מהגמרא בסוגייתנו שלא נפקעה קדושתם, דהנה במסקנת דבריו כתב: "ועיין יומא (ה:) 'לכשיבא משה ואהרן עמהם', משמע קצת כן". הביא בזה הוכחה נוספת לחקירה זו - האם נפקעת קדושת כהונה על ידי המיתה, מהא דהגמרא שואלת במס' יומא אודות הלבשת בגדי הכהונה לאהרן ובניו בשבעת ימי המילואים: "כיצד הלבישן", כלומר, כיצד היתה סדר לבישת הבגדים לאהרן ולבניו זה אחר זה, וכלפי זה הקשו בגמרא: "כיצד הלבישן - מאי דהוה הוה", כלומר, מה לנו לדון בזה, הלא אין שום נפק"מ עתה למעשה משאלה זו, ועל כך אמרו: "אלא כיצד מלבישן לעתיד לבוא", כלומר, שיש לנו לדעת איך לעשות לעתיד כשיחנכו הכהנים לעבודתם מחדש. אכן, גם נגד תירוץ זה המשיכו להקשות: "לעתיד לבוא נמי - לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", והיינו, כשיחיו המתים יהיה אהרן ומשה עמהם נוכל לשאול אותם - איך היה סדר הלבישה בשבעת ימי המילואים כשנתחנכו הכהנים לעבודה, ושוב קשה מה יש לנו לדון בזה.
מפורש יוצא מגמרא זו, שלעתיד לבא יצטרכו הכהנים לחינוך מחדש, ואמנם כן הוכיח הרמב"ן בהגהותיו לספר המצות (שורש ג): "הנראה אלי, כי המלואים שהקריבו על הכהנים למלא את ידם לכהן לא היו אלא לשעה... עוד יש לי ראיה על הענין הזה, שפירשתי אמרם ז"ל בראשון שליומא 'כיצד הלבישן לאהרן ולבניו בימי המלואים', ותמהו 'כיצד הלבישן מאי דהוה הוה', אלא 'כיצד מלבישן לעתיד לבא', לעולם הבא נמי צריך, הכא נמי 'כשיבואו אהרן ובניו משה רבינו עמהם', כלומר נשאל לו. הנה סוברין כי לתחיית המתים יקדשו אהרן ובניו עצמן במילואים, לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה, ויהיו אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש כראשונה, ויהיו המילואים האלה נוהגין בם, אם כן המילואים במזבח ובמקדש לאחר החרבן כשנעשה אחרים יצטרכו למילואים ועשו אותן בימי עזרא, וכן נעשה לימות המשיח אמן במהרה בימינו".
ולאור האמור יתכן שמה שאמרו בסנהדרין צ ע"ב: "שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה", היינו, שעתידים ליתן להם תרומה אחרי חינוכם מחדש, ואין שום הוכחה שבשעת מיתה לא נפקעה קדושתם, כי סוף סוף אהרן ובניו – וכן דורותיו אחריו, הם הם שיתחנכו מחדש, ואז שפיר יתנו להם כל מתנות כהונה, ובאמת נפקעה קדושתם בשעת מיתה – כלשון הרמב"ן, ושפיר עולים דברי האדר"ת שאחרי תחיית רבי זירא לא היה שייך בו מצות 'וקדשתו'.
ומאידך, יש לציין לדברי ה'אבני נזר' (שו"ת חו"מ סי' ג) שגם לדברי הרמב"ן לא נפקעה קדושת הכהונה אחרי מיתה, ומה שיצטרכו לחינוך מחדש לעתיד לבא הוא בגלל תוספת קדושה שתהיה לעתיד, וכלשונו: "ואשר הוקשה לו בש"ס יומא 'כיצד מלבישן לעתיד לבוא', למה יצטרך לעתיד סדר הלבשה, הלא כבר נתחנכו אהרן ובניו, ולמה יצטרך חינוך שנית... נראה לי על פי מה שכתב הרב מלאדי זצ"ל בעל התניא בספרו 'תורה אור' פרשת ויחי בפסוק 'אוסרי לגפן עירה' (בד"ה והנה זהו), כי לעתיד תהיה העבודה למכוון אחר ממה שהיה במשכן ובבית עולמים, כי שם היה הכפרה על האדם, ולעתיד יהיה האדם כבר מתוקן, והקרבנות יהיה להעלות הבעלי חיים, עיי"ש. וכיון שיהיה העבודה באופן אחר יצטרך חינוך לעבודה זו מחדש, ורמזו חכמינו ז"ל זה במה שאמרו 'שמיני רגל בפני עצמו', וידוע כי 'שמיני' רומז לימות המשיח – 'כינור של עתיד בת ח' נימין', ואין לו צירוף עם עולם הזה, והוא בפני עצמו, על כן צריך חינוך מחדש", ולאור דבריו הקדושה שהיתה עליהם עד עתה לא נפקעה, ושפיר יתכן שיכולים לתת להם מתנות כהונה וכן יש בהם מצות 'וקדשתו' גם טרם חינוכם.
