האם אברהם אבינו פרע את מילתו? / הרב עקיבא כהנא

מכון ארץ חמדה

יבמות עא ע"ב

בגמרא נכתב ש: "אמר רבה בר יצחק אמר רב: לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו", כלומר שאמנם, אברהם אבינו הצטווה על ברית מילה, אך לא הצטווה כלל על הפריעה.

התוספות (ד"ה" לא ניתנה) מסבירים שאמנם אברהם פרע את המילה מעצמו, אך הוא לא הצטווה על כך על ידי הקב"ה.

החתם סופר (שו"ת יורה דעה רמח, וחידושים למסכת שבת קלז ע"ב) הקשה מזה על שיטת הרא"ש הסובר שמברכים בין המילה לפריעה את הברכה "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", כדי שיהיה עובר לעשייתם שמיד אחרי הברכה יפרעו את המילה. ולכאורה אברהם כלל לא הצטווה על פריעה, אלא רק על מילה, וכיצד אומרים "בבריתו של אברהם אבינו" לפני הפריעה?

המהר"ם שיק (שו"ת יורה דעה סי' רמ) תירץ שכפי שכתב התוספות אברהם אבינו אמנם לא הצטווה על הפריעה, אבל ביצע פריעה בעצמו, וזאת משום שהוא הבין שזה חשוב, משום שאין השראת שכינה על האדם ללא הפריעה, ולכן בימינו שכבר הצטוונו על הפריעה לאחר המילה, יש לברך את הברכה בין המילה לפריעה, משום שבשעת הפריעה אדם נכנס תחת כנפי השכינה. כך עולה גם מהב"ח (יור"ד רסה) שמסביר את דעת הרא"ש וסובר שהסיבה שתיקנו שתי ברכות למילה היא משום שהשנייה היא ברכה על הפריעה שמראה על קדושת עם ישראל המיוחדת. הב"ח דימה זאת לשתי ברכות שמברכים על הנחת התפילין של יד ועל התפילין של ראש. ערוך השלחן (יור"ד רסה, ד) חלק על דבריו משום שכאן אין שתי מצוות אלא מצווה אחת שיש לה שני חלקים. הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ז יור"ד כא) הסביר שלדעתו אף שבפריעה אין מצווה של אברהם אבינו, מכל מקום נכון לברך לפני הפריעה, משום שהברית אינה נחשבת לברית בלי הפריעה, ואחרי הפריעה הברית נחשבת עוד מתחילתה לברית, ומה שהופך את הברית לברית היא הפריעה.

הכתב סופר (שבת קלז ע"א) מבאר שהסיבה שאברהם לא הצטווה על המילה היא משום שיש מעלה גם למצווה ועושה, וגם לשאינו מצווה ועושה, וכיון שרצה ה' שיהיה לאברהם את שתי המעלות בברית המילה הוא ציוה אותו על הברית ולא ציוה אותו על הפריעה.

 הברטנורא (בפירושו עמר נקא לרש"י בראשית יז, כד) הקשה אם אברהם אבינו פרע את עצמו לאחר המילה למרות שהוא לא הצטווה, מדוע לא מל את עצמו לפני שהקב"ה ציווה אותו? הוא תירץ שכל מה שאברהם אבינו קיים את כל המצוות הכתובות בתורה זה לאחר שעשה ברית מילה שאז היה שלם יותר, אך לפני הברית הוא לא קיים את כל המצוות. המזרחי (שם) חלק עליו וסבר שאמנם אברהם קיים את כל התורה גם לפני שהוא נימול, אלא שלא עשה ברית משום ששיער שהוא אמור להצטוות עליה, והעדיף לקיים אותה כשהוא מצווה ועושה. עוד הוא כתב שאם היה מל את עצמו בלי ציווי היו אומרים שעשה כן לצורך רפואי ולא בגלל ציווי ה', והיה נמנע קידוש השם. ריב"א (בפירושו על התורה שם) אומר שאברהם אבינו לא קיים מצוות מילה, משום שלא רצה לחבול בעצמו בלי ציווי ה'. לדעתו הוא גם לא פרע, כפי שהגמרא ביבמות אומרת, ולא כפי שכתבו התוספות בסוגייתנו.

סיכום:
בגמרא נאמר שאברהם לא הצטווה על הפריעה, אך התוספות אומרים שהוא ביצע פריעה, החתם סופר מתקשה מדוע אדם מברך לפני הפריעה לדעת הרא"ש, והאחרונים ישבו שהברכה היא דווקא על הפריעה שהיא זו שנותנת לברית את המשמעות. בנוסף יש כמה הסברים מהי הסיבה לכך שאברהם קיים פריעה למרות שלא הצטווה, אולם ברית מילה הוא לא עשה עד שהצטווה מפי הקב"ה.