אמירה מקלקלת / רפי זברגר

תענית ג ע''א-ע''ב

הקדמה

במסגרת דיוני הגמרא על הזכרת גשמים ושאילת גשמים מתייחסים גם לנושא הרוחות והטל, האם גם אותם יש להזכיר או לבקש אותם אם לאו. 
 

הנושא

תנא: בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר.
פוסקת הברייתא כי אין חובה להזכיר בתפילת שמונה עשרה טל וגם לא רוחות, כשם שיש חובה להזכיר גשמים. מסיימת הברייתא וקובעת שאם אדם מעוניין להזכיר הרי הוא רשאי.
מאי טעמא? - אמר רבי חנינא: לפי שאין נעצרין.
רבי חנינא מסביר את טעם פסק הברייתא, כיוון שבניגוד לגשם הרי שהטל והרוחות אינן נעצרין ואינן נפסקים אף פעם, כיוון ש''אי אפשר לעולם ללא רוחות וללא טל'' ולכן אין צורך להתפלל עליהם.
רש''י מתייחס למנהגנו לומר טל בשמונה עשרה ומסביר:
והאי דאמרינן בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם - לאו משום חיוב, אלא חוק גשם הוא מזכיר, דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה, כדבסמוך: זיקא דבתר מיטרא כמיטרא.
הזכרת הרוח ביחד עם הגשם בימות החורף (והזכרת הטל בחלק מן המקומות בימות הקיץ) אינה משום חובה, אלא אגב הגשם הוא מוזכרת. שכן, נלמד בהמשך כי הרוח שבאה אחרי הגשם מועילה כמו הגשם בעצמו, ולכן יש קשר ישיר ביניהם ולכן הוזכרו יחדיו בתפילה, אך כאמור, ''אין צורך'' להזכירם, כיוון שאינם נפסקים לעולם.
וטל מנלן דלא מיעצר? דכתיב (מלכים א', י''ז, א): וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי: וכתיב (שם י'ח, א): וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ואילו טל לא קאמר ליה, מאי טעמא – משום דלא מיעצר.
הגמרא מוכיחה מהנביאים כי טל אינו נעצר, שהרי אליהו נשבע שלא ירד גשם ולא ירד טל, ואמנם היו שלש שנים של בצורת, שלאחריהם אמר הקדוש ברוך לאליהו שילך לאחאב ויגיד לו כי חזר הגשם, אך לא הזכיר כי חזר הטל.
מסקנה: טל אף פעם לא נפסק, כפי שאמרנו.
וכי מאחר דלא מיעצר, אליהו אשתבועי למה ליה?
השאלה המתבקשת מיד, אם אמנם טל לא נפסק אף פעם מדוע אליהו נשבע שגם הוא לא ירד בשנות הבצורת, הרי זו כעין שבועת שווא?
הכי קא אמר ליה: אפילו טל דברכה נמי לא אתי.
עונה הגמרא כי כמו בנושא הגשמים, כך גם בירידת הטל – יש ''טל מבורך'', ויש טל אשר פחות מבורך. אליהו נשבע שלא ירד טל מבורך, ואמנם כך היה בשנות הבצורת.
וליהדריה לטל דברכה!
לאור תשובה זו מתעוררת מיד השאלה הבאה: אם אמנם חזר ''טל מבורך'' לאחר שלוש שנות בצורת, מדוע הקדוש ברוך הוא לא הזכיר זאת במסר לאחאב דרך אליהו.
משום דלא מינכרא מילתא.
עונה הגמרא כי אין הבדל ניכר לעין בין ''טל מבורך'' לטל שאיננו מבורך. אם הקדוש ברוך היה מזכיר כי הוא החזיר טל מבורך, הרי שהיה אחאב (ואנשים אשר אתו) יכול לקנטר את אליהו ולומר כי דברים אלו ''אינם רציניים'', שהרי אנו רואים שהיה טל בכל שנות הבצורת, ולא היה יודע להבדיל בין טל לטל. 
 

מהו המסר

לא הכול צריך לומר. יש דברים שאין לאומרם כי אינם מוסיפים דבר (להזכיר טל אשר יורד ממילא) ויש דברים שאין לאומרים כי אולי אנשים לא יבינו ואף עלולים בעקבות אי הבנתם לקנטר או אף לגדף ולקלל (אי אמירתו של הקדוש ברוך הוא לאחאב דרך אליהו).
אמנם אנו מזכירים טל גם בחורף וגם בקיץ (לדעת חלק מהפוסקים), אולי זו רק כתזכורת לעצמנו, על גודלו ותפארתו של הקדוש ברוך הוא שאינו מסיר ומפסיק את ירידת הטל וממשיך בנשיבת הרוחות במשך כל השנה.
באופן כללי אנו מכירים את הכלל הידוע "סייג לחכמה שתיקה", ובוודאי רצוי לאמצו במקרים שהדיבורים עלולים לגרום לקלקולים מעין אלו אשר נזכרו לעיל. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]