גלילה בציבור
סוטה מא ע"א
"וליכרכיה לספר וליקרי? - אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור".
רש"י פירש ביומא: "מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך".
להסבר זה קשה, שאמרו בתלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ז הלכה ו: "תמן תנינן מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה. מדלגין בנביא ואין מדלגין מנביא לנביא. ובנביא של שנים עשר מותר. ואין מדלגין בתורה. רבי ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש לפי שאין גוללין ספר תורה ברבים. רבי יוסי בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה. אלא כדי שישמעו ישראל על סדר". פירוש, רבי ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש נימק שאיסור הדילוג בקריאה הוא משום הדין שאין גוללין ספר תורה ברבים. ורבי יוסי הוסיף שכיון שאיסור הדילוג כולל גם דילוג ללא גלילה, בהכרח יש נימוק נוסף – שהקריאה תהיה לפי הרצף הכתוב בתורה.
בהמשך הירושלמי שם אמרו:
"רבי יוסי מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלאי: כד דהיא חדא אורייא תוגייל לה לחורי פרוכתא". תרגום ידיד נפש: כשמוציאים ספר תורה אחד, תגלול אותו אחורי הפרוכת לפני שתביא אותו אל התיבה, מפני כבוד הציבור.
להסברו של רש"י קשה מה התועלת בגלילה אחורי הפרוכת הרי גם כך הציבור מצפין ודוממין. ואם אין הציבור דוממין בזמן הגלילה, למה שהגלילה לא תיעשה בפניהם?
אלא יש לפרש שאין גוללין ספר תורה בציבור, מפני שאין כבוד הציבור להציג בפניו את ספר התורה כשהוא ערום מכיסויו. וכמו שלכו"ע אינו מכובד לאחוז ולהוביל ספר תורה בגוילו בלבד ללא מעיל או תיק.
ואפשר שזהו שאמרו במסכת מגילה דף לב ע"א: "אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי ינאי רבה: מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה", כלומר שלא יגללו את הגויל הספר עצמו, אלא יגללו את המטפחת כאשר הגויל כרוך בה, בדומה להוראת רבי יוסי בירושלמי לגלול אחורי הפרוכת.
ואפילו בשעת הקריאה מכסים את הגויל במטפחות ככל האפשר, כמנהג מרוקו. וגם האשכנזים נוהגים לכסות במעיל בזמן אמירת קדיש ובשאר שהיות. ומותר לגלות לצורך הקריאה או ההגבהה רק שלשה עמודים, כלשון התוספתא במסכת בבא מציעא (ליברמן) פרק ב הלכה כא: "ולא יפתח בספר יותר משלשה דפין".
ובארצות המזרח נהגו שהספר מונח בקביעות בתיק, וכך הגויל מוסתר תמיד.
