תנין בכיין / חנן חריף

סנהדרין נט ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

על שאלה שלא מצאה חן בעיניו הגיב ר' אבהו כלפי ר' זירא, השואל, בחריפות, וכינהו "יארוד נאלא". משמעות הכינוי על פי רש"י היא: "תנין שוטה. עוף ששמו תנין והוא שוטה ובוכה ומספיד תמיד...". יארוד, אם כן, הינו 'תנין', עוף 'בכיין' – ונראה שהכוונה ליללות שעוף זה משמיע. במסכת כתובות (מט ע"ב), במסגרת דיון בדבר חובת האב לפרנס את בניו הקטנים, התבטא רב יהודה: "יארוד ילדה ואבני מתא שדיא?!" ובפירושו של רש"י: "התנין הוליד תולדותיו והטיל פרנסתן על בני העיר?!", וגם שם מציינים פרשנים שונים כי מדובר ב"עוף המתאכזר לבניו".

אך לא לכל הדעות התנין, או התנים, הינו עוף. דברי הפסוק "ונתתי את ירושלם לגלים מעון תנים ואת ערי יהודה אתן שממה..." (ירמיה ט, י) פורשו הן כמתייחסים לעוף דורס לילי ('יארוד') והן כמתייחסים לתן המוכר לנו, בעל החיים ממשפחת הכלביים. בכל אופן, שתי האפשרויות מתאימות לתכונת הבכיינות האמורה, שכן, כידוע, גם תנים נוהגים ליילל ארוכות.

אין זה ברור אם הביטוי המפורסם "דמעות תנין" קשור לענייננו. יש המסבירים ביטוי זה באופן פיזיולוגי, כתוצאה מקרום העוטף את עין התנין ומסייע לו לצוד מתחת למים, בעוד ביבשה, כשהקרום פתוח, מופרשות דמעות מבלוטה האחראית על הגנתו. תכונה זו הביאה לתפיסה לפיה התנין "בוכה על קורבנותיו" – תפיסה המוזכרת לראשונה בתיאורי טבע בראשית המאה השלוש עשרה (למעלה ממאה שנה אחרי פטירת רש"י).