הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יומא ד ע"א-ע"ב
תלמוד בבלי מסכת יומא ד, א - ב:
"תניא כוותיה דריש לקיש: משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה, שנאמר וישכן כבוד ה' על הר סיני. זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, שהיו תחלה לארבעים יום, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר: וישכן כבוד ה' - מראש חודש ויכסהו הענן - להר, ויקרא אל משה - [משה] וכל ישראל עומדין, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה. רבי נתן אומר: לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו, לשומו כמלאכי השרת. רבי מתיא בן חרש אומר: לא בא הכתוב אלא לאיים עליו, כדי שתהא תורה ניתנת באימה, ברתת ובזיע, שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. מאי וגילו ברעדה? אמר רב אדא בר מתנה אמר רב: במקום גילה שם תהא רעדה".
עיקר עבודת השם לפי הבבלי היא עבודת השם מתוך יראה.
לעומת זאת הירושלמי - תלמוד ירושלמי ברכות ה, א:
"רבי יוסי בן חנינא אמר [שם ב יא]: עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה א"ר אחא: לכשיבא יום רעדה תגילו".
גם במציאות שמזמינה יראה העבודה המרכזית לפי התלמוד הירושלמי צריכה להיות אהבה (גילה ושמחה).
הדברים משתלבים היטב עם שתי נקודות שלמדנו במסכת שקלים (ב, ה בצורת הדף ז, א וג, ג בצורת הדף – ט, ב) הנקודה הראשונה היא שלפי שיטת החינוך הבבלית- חינוך סגור התלמיד נפגש עם הרב רק בבית המדרש ומתחמק להגיד לו בוקר טוב – שיטת היראה. השיטה הארץ ישראלית היא שיטה של פתיחות ואהבה – רבי יוחנן התרעם על שיטת החינוך הבבלית.
הנקודה השנייה היא שאהבה פירושה זריזות. הברייתא המפורסמת של רבי פנחס בן יאיר מתחילה בבבלי בתורה ואחר זהירות. בנוסח הירושלמי מתחילים בזריזות.
