רמת מוכנות גבוהה / רפי זברגר

שקלים יז ע''ב

הקדמה

בתחילת הפרק קבעה המשנה כי היו שלושה עשר שולחנות במקדש, המשנה בדף שלנו מפרטת אותם:
שלושה עשר שלחנות היו במקדש. שמונה של שיש בבית המטבחיים, שעליהן מדיחין את הקרביים.
במקום שחיטת הקרבנות בצפון העזרה, הניחו שמונה שולחנות מצפון למקום השחיטה על מנת לשטוף את האיברים הפנימיים של הקרבנות, לפני עלייתם להקרבה על המזבח. שולחנות אלו היו עשויות משיש (למרות שיותר נאה לעשות שולחן זהב או כסף), כדי שאיברים אלו לא יתקלקלו ולא יסריחו.
ושניים במערב הכבש, אחד של שייש ואחד של כסף. על של שייש נותנין את האיברים, ועל של כסף כלי שרת.
שני שולחנות נוספים היו במערב המזבח (בין המזבח להיכל). אחד היה עשוי משיש (אותה סיבה כדלעיל), אשר שימש להנחת האיברים (לאחר שטיפתם בצפון העזרה) לפני העליתם להקטרה על המזבח. השולחן השני היה עשוי מכסף, עליו הניחו את כל הכלים שהביאו מלשכת הכלים מידי בוקר, לשימוש ותפעול של כל העבודות במקדש.
ושניים באולם מבפנים על פתח הבית. אחד של שייש ואחד של זהב. על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקודש ולא מורידין.
שני השולחנות הנוספים שהיו מוצבים בתוך ההיכל בכניסה מיועדים ללחם הפנים. הראשון היה עשוי משיש, עליו היו מונחים הלחמים שנאפו ביום שישי, ונשארו שם עד אשר יניחו אותם על השולחן הזהב למחרת. שולחן זה היה עשוי משיש כדי לשמור על טריותם של החלות באותן שעות המתנה, וכן כדי להעלות בקודש, ולהעבירם משולחן של שיש לשולחן של זהב. השולחן השני אשר היה עשוי מזהב, נועד עבור הלחמים שהורדו מן השולחן (לאחר שהיו שם משבת שעברה, במשך שבוע שלם), עד אשר יסיימו הכוהנים להקטיר את הלבונה שהייתה בבזיכין (אשר הונחו ליד הלחמים על השולחן). משסיימו להקטירה, לקחו הכוהנים את הלחמים וחילקו ביניהם על מנת לאוכלם. שולחן זה היה עשוי מזהב, כדי ''לא להוריד בקודש'', שהרי הלחמים היו כל השבוע על שולחן של זהב, ואין מורידין אותם בקודש, לשולחן העשוי מכסף או שיש.
ואחד של זהב מבפנים, שעליו לחם הפנים תמיד:
השולחן האחרון הוא השולחן המרכזי, עליו הניחו את לחם הפנים משבת אחת לשבת שלאחריה. 
 

הנושא

הגמרא בתחילתה דנה על סיבת היות השולחן הפנימי בהיכל עשוי משיש:
תני על של כסף. רבי יוסי בשם רב שמואל בר רב יצחק, רב חנניה מטי בה בשם רבי יוחנן: לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח.
רבי יוסי בשם רבי שמואל, ורבי חנניה בשם רבי יוחנן הסבירו כי שולחן בפתח ההיכל לא היה עשוי מכסף, למרות שהוא יותר מכובד, כדי שהלחם אשר נשאר על השולחן במשך יממה לא יתעפש, מהחום שיכול להיווצר במגע של הלחם החם עם כסף אשר ''מוליך חום''.
לא כן תני: זה אחד מן הניסים שנעשו בבית המקדש: שכשם שהיו מניחין אותו חום, כך היו מוציאין אותו חום, שנאמר [שמואל א' כ"א, ז'] וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:
שואלת הגמרא על הסברם של רבי שמואל ורבי חנניה. מדוע בכל אופן לא עשו את השולחן מכסף, ולא הסתמכו על הניסים שאירעו ללחמים במקדש. שהרי למדנו מהפסוק בספר שמואל, כי הלחמים אשר נשארו במשך שבוע שלם על השלחן בהיכל, נשארו חמים בשבת השניה, כמו שהיו לאחר אפייתם. אם כן, ניתן להסתמך על הנס, ולשים את הלחמים על שלחן של כסף גם ''ביום שלפני'', מיום שישי ועד שבת, עת הנחתם על שלחן לחם הפנים, ולא לחשוש לעיפוש של הלחמים!
רבי יהושע בן לוי אמר: אין מזכירין מעשה ניסים.
עונה רבי יהושע בן לוי כי ''אין להסתמך על הנס''. אמנם נכון, בשלחן לחם הפנים אשר היה עשוי מזהב, אירע נס מידי שבוע בשבוע, והלחם נשאר חם כביום אפייתו, אך בשלחן להשמת הלחמים לפני עלייתם על שלחן לחם הפנים, ''אין צורך'' להסתייע בניסים. אפשר לשים שלחן משיש ובכך למנוע את הצורך לנס נוסף.
 

מהו המסר

עיקרון בתשובתו של רבי יהושע חשובה גם ל"מהלך החיים הרגילים". רצוי מאוד להשתדל ולעשות את כל הפעולות הנדרשות, על מנת שהאירועים יתרחשו בדרך טבעית ורגילה. להכין הכול מראש. לחשוב על כל האפשרויות והמצבים העשויים לקרות בהמשך, ולהכין את כל הנדרש מראש. אמנם תמיד יהיו בלת''מים (מצבים בלתי מתוכננים) אשר ניאלץ להתמודד איתם בזמן אמיתי, אך באופן כללי ''אין להסתמך על הנס''. אין לחשוב כי ניתן להסתמך על פתרונות אשר "יגיעו מן השמים'' וכדו'. אנו עושים את כל המאמצים, כל ההכנות הנדרשות, כל הפעולות שניתן לחשוב עליהם מראש, ובכך נהיה מוכנים ברמת מוכנות גבוהה לרוב התרחישים האפשריים. 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]