מי זכה לראות את חום לחם הפנים?

הרב דב קדרון

שקלים יז ע"ב

אחד מן הנסים שנעשו בבית המקדש היה בלחם הפנים, שכשם שהיו מניחין אותו חם כך היו מוציאים אותו חם, שנאמר (שמואל א כא, ז): "לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ".

הרמב"ן (בהקדמתו לספר שמות) כותב שהשכינה ששרתה במשכן החזירה את עם ישראל אל מעלת האבות, שהיה סוד ה' על אהליהם, ומוסיף לבאר בעל השם משמואל (פרשת חיי שרה) שמה שאמרו חז"ל (ב"ר ס,טז) שבזמנן של שרה ורבקה הייתה ברכה מצויה בעיסה – ברכה זו באה לידי ביטוי במשכן ובבית המקדש בלחם הפנים, שהיה נשאר חם ביום הלקחו כביום אפייתו.

בעל האמרי אמת (פרשת אמור) מבאר שהחום של לחם הפנים היה מורגש באופן שונה על ידי אנשים שונים, כי לחם הפנים קרוי "פנים" כמו שנאמר (משלי כז, יט): "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", הלחם היה מראה פנים לכל אדם כפי שהוא עצמו מראה את פניו כלפיו, כפי מידת החום שהייתה בלב כל אדם לעבודת ה' כך הוא זכה לראות את החום של לחם הפנים.

לכן נאמר על המגדף (ויקרא כד, י): "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית", ומבאר רש"י בשם רבי ברכיה: "מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה". כי אותו רשע לא זכה לראות את החום של הלחם, כי בו עצמו הייתה קרירות וצינון והיה מקולקל ומנותק, לכן לא ראה את החמימות של הלחם ולא הרגיש בה. אולם מי שרוצה להתקרב ולראות – זוכה להבחין בחום המיוחד של לחם הפנים.