תכנון מוקדם / רפי זברגר

פסחים צד ע''א

הקדמה

אנו ממשיכים ללמוד את המקרים בהם אדם אינו יכל להקריב את קרבן פסח במועדו, והתורה נתנה להם אפשרות תיקון בפסח שני. בדף הקודם הגדרנו את ''המרחק הקובע'' לגבי מי שהיה בדרך רחוקה, שהוא המרחק ממודיעים לירושלים (כ-חמשה עשר קילומטר). היום נלמד ברייתא מרתקת העוסקת ב'''מקרי קצה'' של ''דרך רחוקה''. 
 

הנושא

תנו רבנן: היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים, יכול יהא חייב? תלמוד לומר (במדבר ט', י''ג): הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ, חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא - והלה היה בדרך .
הגדרנו בדף הקודם, כי בהליכה בינונית, אדם יכול ללכת כחמשה עשר קילומטר בשש שעות, הוא הזמן של שחיטת קרבן פסח – מצהרי יום י''ד בניסן עד הערב. זהו כאמור המרחק בין מודיעים לירושלים. פוסקת הברייתא, כי אדם שהיה במרחק יותר גדול מכך, אפילו שהיה סמוך לעיר מודיעים, ואז יוכל להגיע בריצה, או באמצעי אחר (הגמרא מכנה זאת ''בסוסים ובפרדים'') אינו מתחייב כרת על ביטול מצוות עשה של קרבן פסח. חכמים קבעו גדר של מרחק ממודיעים לירושלים, וכל מרחק גדול מזה, אפילו במעט, ואפילו שיש לו יכולת להספיק ולהגיע בדרך לא דרך בזמן לירושלים – למרות זאת, אינו מחייב את האדם בעונש כרת.
היה עומד לפנים מן המודיעים, ואין יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו. יכול לא יהא חייב? תלמוד לומר: וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה - והרי לא היה בדרך:
מנגד, פוסקת הברייתא מקרה הפוך. אדם נמצא במרחק קטן מחמישה עשר קילומטר מירושלים. הוא נמצא בתוך הטווח של מודיעים – ירושלים, אבל יש לו פקק בדרך. הוא לקח את כל המשפחה על גמלים וסוסים, ועקב כך הוא מנוע מלעבור עם הגמלים והסוסים, כיוון שיש אולי מישהו תקוע בדרך וחוסם את הדרך. לכאורה, סיבה טובה לפטור אותו מחיוב כרת על קרבן פסח. אומרת הברייתא לפי הסברו של רש''י: אדם כזה חייב להשאיר את בני המשפחה בדרך, והוא חייב לעלות רגלית לירושלים על מנת להספיק ולהגיע בזמן המיועד להקרבת קרבן הפסח.
זו באמת הלכה מעניינת מאוד, שבימינו אולי לא הייתה מתקבלת על המון העם. אדם חייב להשאיר את כל המשפחה, האישה והילדים הקטנים בדרך לבד, והוא חייב לרוץ ולהספיק להקריב את קרבן פסח במועדו.
נמשיך ונאמר, כי אם הוא אמנם יצעד רגלית לירושלים, הרי שהוא יהיה בירושלים בפסח, והמשפחה שלו, תישאר תקועה בדרך עד אחרי החג הראשון ולא תגיע לירושלים...
 

מהו המסר

ננסה ללמוד מהלכות מעניינות אלו מספר מסרים:
• כיצד להתייחס לפקק בדרך? גם היום, ואולי דווקא בימינו אנו, תקיעה בפקק בדרך היא דבר יום ביומו. אנשים קובעים להיפגש בשעה מסוימת, אך אחד מהם מאחר בגלל שנתקע בפקק. למדנו היום כי צריך לעשות כל מאמץ כדי להגיע בזמן. אפילו אם צריך להשאיר את המשפחה בדרך..
תרגום לשפת מעשה של ימינו: לבחון לפני כל פגישה את הזמן הצפוי להגיע, תוך כדי התחשבות בפקקים הקשורים למועדים מסוימים במשך היום (היום גם ישנם אמצעים טכנולוגיים לכך, כמו אפליקציית "וויז" וכדו') , לאחר מכן לקחת מקדם ביטחון נוסף, ולפי כל זה לצאת לדרך. הנוהג בדרך זה, סיכויו לאחר לפגישה קלושים למדי. אם אחרי כל זה עדיין נתקע בפקק, ניתן לקרוא לה אונס. זהו ''תכנון מוקדם''.
• כדי להשיג מטרה חשובה מאוד, לפעמים אנו צריכים לוותר על עקרונות אחרים, שבמקרים רבים לא היינו מוותרים עליהם. השארת משפחה בדרך, בוודאי אם יצטרכו לעשות את החג בשולי הדרך, דבר שבשגרה בוודאי לא היינו מעלים על דעתנו. אך אם מנגד עומדת מצווה כל כך חשובה, כמו מצוות עשה של הקרבת קרבן פסח, שהתורה קבעה על העובר אותה עונש כבד של כרת, הרי שזו סיבה מספיק טובה, אפילו להשאיר את המשפחה בצידי הדרך, ולרוץ ולעלות לירושלים על מנת להספיק ולקיים את המצווה בזמנה.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]