תירוץ לקושיית רבי עקיבא איגר
הרב דב קדרון
פסחים צג ע"ב
תוספות (ד"ה רב יהודה) מבארים שלדעת רבי עקיבא הסבור שהאיסור לצאת בשבת וביום טוב מחוץ לתחום הוא מן התורה, אסור לעשות זאת אפילו לצורך אכילת קרבן הפסח.
רבי עקיבא איגר מקשה על כך: מדוע לא הותר איסור היציאה מחוץ לתחום כמו שהותרו כל המלאכות לצורך אוכל נפש, ולמרות שההליכה עצמה אינה אוכל נפש, מכל מקום אין היא פחות חשובה מהוצאת סכין לאכול בו שמותר. הוא מוסיף שבוודאי לא שייך לומר שאכילת פסח אינה נחשבת לאוכל נפש מפני שהפסח נאכל על השובע ולכן אכילתו היא מעשה מצווה ולא סתם אכילה, שהרי מותר לצלות פסח בליל יום טוב, אם כן מה ההבדל בין פעולת הצלייה המותרת לבין הליכה מחוץ לתחום שאסורה.
גדולי רבותינו האחרונים כתבו שההבדל הוא פשוט: ההיתר לעשות מלאכה ביום טוב לצורך אוכל נפש חל רק על פעולה שמוגדרת כ"מלאכה". יציאה מחוץ לתחום הוא איסור שאינו מלאכה. כשם שברור שאיסור אכילת חמץ בפסח אינו מוגדר כ"מלאכה", אלא איסור בפני עצמו, כך גם איסור היציאה מחוץ לתחום בשבת וביום טוב הוא איסור בפני עצמו שאינו מלאכה, ולכן לא הותר אפילו לצורך אוכל נפש, שהרי ההיתר ביום טוב לצורך אכל נפש חל רק על מה שמוגדר "מלאכה", כמו שנאמר (שמות יב, טז): "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". (אולם עיין לעיל סט,ב רש"י ד"ה כלל שמשמע שגם הבאה מחוץ לתחום היא מלאכה)
