הזהירות והזריזות משלימות זו את זו
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
פסחים ט ע"א
חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן.
על סמך חזקה זו נאמר בברייתא המובאת בגמרא שאם חבר מת והיו ברשותו פירות – אנו בטוחים שהוא הפריש מהם תרומות ומעשרות ותיקן אותם לאכילה.
ב"בירור הלכה" נידונת השאלה מה מניע את החבר לא להוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו, האם העניין הוא זריזותו של החבר לקיים מצוות מיד כאשר הוא מתחייב בהן, או שמא זהירותו של החבר לא להשאיר פירות שאינם כשרים לאכילה, שמא יהא הדבר מכשול לבני הבית העלולים לאכלם.
רש"י (חולין קז,ב ד"ה לא) כותב שמידת הזריזות עדיפה על מידת הזהירות, שכן הזהיר הוא אדם שיודע להיזהר בשעת מעשה שלא לעבור על המצווה, ואילו הזריז רואה את הנולד ודואג לכך שלא יגיע בכלל למצב של חשש עבירה. לכן אין אפשרות לאדם להיות זריז לפני שיקנה לעצמו את מידת הזהירות.
בעל ספר עלי תמר (ברכות פרק ב הלכה ד) מבאר שמידות הזהירות והזריזות משלימות ומאזנות זו את זו, כי אם לא קדמה הזהירות לזריזות אין זו זריזות אלא פזיזות, הנדונת מראש לכשלון. מאידך הזריזות שקדמה לה זהירות צריך להיות משותף בה מתינות וישוב הדעת, שכן כתוב בחובות הלבבות בהקדמה: "מן הזהירות שלא תרבה להזהר", שאם תרבה להזהר לא יצא שום דבר לפועל. נמצא שהזהירות ממתנת וגורמת לזריזות שלא תהיה פזיזות, והזריזות מפעילה ומונעת מהזהירות לשתק את פעולותיו של האדם.
