הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

עירובין לט ע"א

נשים לב לעובדה מעניינת מאוד שדף זה העוסק בראש השנה נלמד בערב ראש השנה וגם הדף הבא דף מ שנלמד בראש השנה עצמו גם הוא עוסק בראש השנה.

תלמוד בבלי עירובין לט, א:
"משנה. רבי יהודה אומר: ראש השנה, שהיה ירא שמא תתעבר - מערב אדם שני עירובין, ואומר: עירובי בראשון למזרח, ובשני למערב. בראשון למערב ובשני למזרח, עירובי בראשון, ובשני כבני עירי. עירובי בשני, ובראשון כבני עירי. ולא הודו לו חכמים. ועוד אמר רבי יהודה: מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון, ואוכלה בשני. וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני, ולא הודו לו חכמים".

תלמוד בבלי עירובין לט, א:
"גמרא. מאן לא הודו לו? - אמר רב: רבי יוסי היא. דתניא: מודים חכמים לרבי אליעזר בראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר, מערב אדם שני עירובין, ואומר: עירובי בראשון למזרח ובשני למערב, בראשון למערב ובשני למזרח. עירובי בראשון, ובשני כבני עירי. עירובי בשני, ובראשון כבני עירי. רבי יוסי אוסר. אמר להן רבי יוסי: אי אתם מודים שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה, שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש?
ורבנן התם כי היכי דלא לזלזולי ביה".

הגמרא מסבירה שחכמים הכוונה לרבי יוסי. בניגוד לדעת רבי יהודה שמאפשר הנחת שני עירובין בשני ימי ראש השנה מתוך הנחת היסוד שאחד מימי ראש השנה הוא חול, הרי שרבי יוסי טוען ששני הימים של ראש השנה הם קדושה אחת שחכמים תקנו מתוך החשש שבשעה שקידשו את החודש על פי הראיה יבואו עדים להעיד על החודש מן המנחה ולמעלה. לדעת חכמים (רבי יוסי) עצם זה ששני ימי ראש השנה הם קדושה אחת, שהרי אם יבואו עדים מן המנחה ולמעלה ויתברר שיום שלושים של אלול הוא חול יבוא הציבור לשנה אחרת ויזלזל ביום הראשון של ראש השנה.

לפי חכמים מציאות זאת של קדושה אחת היא תקנת חכמים.

נעבור לתלמוד הירושלמי (עירובין ג, ט):
"מודין חכמים לרבי יודה בשני ימים טובים של ראש השנה שהן מתקנת נביאים הראשונים".

לדעת הירושלמי דעת חכמים ששני ימי ראש השנה הם קדושה אחת הם תקנת נביאים (מודים הכוונה היא לא שהם טוענים שמדובר בשתי קדושות, אלא שהדין הבסיסי קודם התקנה הוא שמדובר בשתי קדושות)

רואים פה הבדל מעניין מאוד בבבלי חכמים קובעים את הגדרת ראש השנה, בעוד שבירושלמי נביאים הם אלו שקבעו את הגדרת ראש השנה. דברים אלו שייכים לאגרת ק"ג המפורסמת של מרן הרב קוק זצ"ל שם מראה הרב קוק כיצד בתלמוד הירושלמי פוסקים לפי הנבואה, וכמה חשוב תפקידה של הנבואה (דוגמה קטנה היא תקנת שמונה עשרה לדעת הבבלי אמנם היו מקצת נביאים מעורבים בתקנת התפילה, אולם לדעת הירושלמי רוב מכריע של 120 שתיקנו את התפילה – שמונים וכמה, היו נביאים).

לאחר המאמר של הירושלמי של סוגיית שני ימים טובים של ראש השנה (תלמוד ירושלמי עירובין ג, ט) מובא מאמר חשוב מאוד שנוגע בנושא יום טוב שני של גלויות.

"רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן בני אמי נחרו בי וגו' מי גרם לי להיות נוטר את הכרמים על שם כרמי שלי לא נטרתי מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת".

כולנו מכירים את המושג יום טוב שני של גלויות, אבל פחות מכירים את התייחסותו של הירושלמי למושג זה. הירושלמי הקנאי הגדול לארץ ישראל מתבטא בצורה חריפה ואומר שיום טוב שני של גלויות הוא לא פחות ולא יותר - עונש.