מה גרם למהר"ם מרוטנבורג לחזור בו?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

עירובין לז ע"ב

מהר"מ מרוטנבורג (שו"ת סימן נ) התייחס למעשה שהיה בשני אנשים, ראובן ושמעון, לראובן היה בן קטן ולשמעון הייתה בת קטנה. שמעון רצה לסכם עם ראובן שכאשר הילדים יגדלו הם יתחתנו. בתחילה כתב המהר"ם מרוטנבורג שאילו היה שמעון מתחייב שבתו לא תהיה רשאית להתקדש לשום אדם עד שיהיה בנו של ראובן גדול וראוי לקדשה, ואילו תעשה כן יתחייב שמעון לראובן סכום מסוים – לא היה תוקף להתחייבות שכזו, משום שהיא תלויה בדבר שלא בא לעולם, שכן יכולתו של בנו של ראובן לקדש אשה, שהיא יכולת שתלויה בגיל, הייתה באותו זמן בגדר של "דבר שלא בא לעולם", וכשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כך גם אי אפשר לתלות שום תנאי בדבר שלא בא לעולם.

המהר"ם שלח את המכתב עם שליח, אולם לאחר שהלך השליח חזר בו וכתב מכתב נוסף שבו הוא ביאר שמה שכתב לפני כן הוא מה שהיה נראה לו לכאורה, אולם הוא חוזר בו, וסבור שלמרות שאין תוקף לקניין של דבר שלא בא לעולם, כאשר אדם מקנה דבר שבא לעולם, אלא שהוא מתנה תנאי והתנאי תלוי בדבר שלא בא לעולם – יש תוקף לקניין אם יתקיים התנאי.

אחת הראיות לכך הוא מביא מהגמרא בסוגייתנו, שם נאמר שיש תוקף להפרשת תרומה בתנאי שתלוי בירידת גשמים, כלומר: מי שהיו לו שני רימונים יכול לומר: אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה. מכאן מוכח שיש תוקף לתנאי שתלוי בדבר שלא בא לעולם, כמו ירידת גשמים.