גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רכ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף קנ ע"א

איסור עשיית מלאכה קודם הבדלה – מפאת קדושת שבת או מחמת חובת הבדלה

במשנה (קנ, א): "אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו", דהיינו, כי לצאת עד תחום שבת בכדי לצאת ממנה מיד אחרי השבת מותר רק לצורך דברים המותרים בשבת עצמה, כגון שמירת השדות, והמחשיך על התחום לשמור שדהו מותר לו לקצוץ פירות מן השדה ולהביאן לביתו, ובגמרא (שם, ב) דנו אודות הסיפא: "ומביא פירות בידו": "ואף על גב דלא אבדיל, והאמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר בן יעקב אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל [וא"כ איך קצץ הפירות קודם הבדלה], וכי תימא דאבדיל בתפלה, והאמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, וכי תימא דאבדיל על הכוס, כוס בשדה מי איכא, תרגמא רבי נתן בר אמי קמיה דרבא בין הגיתות שנו" ("דאיכא כוס בשדה". רש"י). ובהמשך איתא: "אמר ליה רבי אבא לרב אשי, במערבא אמרינן הכי המבדיל בין קודש לחול' ועבדינן צורכין, אמר רב אשי, כי הוינא בי רב כהנא הוה אמר המבדיל בין קודש לחול ומסלתינן סילתי", ופירש"י: "המבדיל בין קודש לחול - להיכרא בעלמא, ללוות את המלך. ועבדינן צורכין - ואח"כ אנו מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה, וכל שכן דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו, וחוזר ומבדיל על הכוס".

ומבואר בראשונים (רשב"א, ריטב"א ור"ן), כי לפי דברי רש"י עולה, כי בתחילה סברו שטרם הבדלה על הכוס אסור לאדם לעשות חפציו, ועתה הסיקו כי במה שאומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" - גם בלי שם ומלכות די להתיר בעשיית מלאכה, ולהיתר אכילה צריך ברכה על הכוס דייקא, אבל ברי"ף (כאן וכן בפסחים קג, ב) מבואר שגם אמוראים אלו עשו הבדלה גמורה על הכוס בכדי שיהיו מותרים במלאכה (ובראשונים דנו לפי דברי הרי"ף א"כ מה חידשו אמוראים הללו בדיני הבדלה. יעו"ש בדבריהם). ובריטב"א ישנה שיטה ממוצעת, כי אכן להתיר עשיית מלאכה די בברכת 'המבדיל בין קודש לחול' בלבד, אלא שצריכה להיות בשם ומלכות, אבל אין צורך שתהא ברכה זו על הכוס. להלכה קיי"ל כשיטת רש"י שאין צורך בשם ומלכות בכדי להתיר מלאכה (עי' שו"ע או"ח סי' רצט ס"י).

והנה, ישנה חקירה קדומה אם האיסור לעשות מלאכה קודם הבדלה הוא מפאת איסור שבת, כי כל עוד שלא עשה האדם הבדלה עדיין לא פגה קדושת שבת, והגם שזה כבר מוצאי שבת, כי קדושתה נמשכת עד שעושין הבדלה, וזהו מעין המושג של תוספת שבת, או שבמוצ"ש פגה קדושת שבת, אלא שחכמים אסרו לעשות שום מלאכה קודם הבדלה, כדי שיזכור האדם לעשות הבדלה ולא ישכח, ומעין איסור עשיית מלאכה ואכילה לפני שאר כל המצוות. ובספר 'עולת שבת' (על שו"ע שם) תלה חקירה זו במה שנחלקו בשו"ע (שם): "אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל... ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר 'המבדיל בין הקודש ובין החול' בלא ברכה, ועושה מלאכה. הגה... ויש אומרים, דכל זה במלאכה גמורה, כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה, ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל 'ברכו', אבל העיקר כסברא ראשונה". שיטה הראשונה האוסרת כל מלאכה סוברת שאיסור עשיית מלאכה הוא מפאת קדושת שבת, ולכן אסור בכל מלאכה כמו בשבת עצמה, ודעת הי"א - שהאיסור הוא מפאת חובת הבדלה - שלא יכנס האדם במלאכת חול וישכח לעשות הבדלה, ולכן לא אסרו חכמים רק מלאכות גמורות, ואילו במלאכות קלות לא ישכחו להבדיל (ע"ע 'אשל אברהם' - בוטשאטש או"ח סי' רצט).

בחי' הגרי"ז (על הרמב"ם הל' שבת פכ"ט הל"ה) תלה את החקירה במחלוקת הראשונים שהזכרנו האם חובה לברך ברכת הבדלה גמורה לצורך היתר עשיית מלאכה: דעת הרי"ף - שצריך הבדלה על הכוס לצורך היתר מלאכה - היא בגלל שסובר שאיסור עשיית מלאכה הוא מפאת חובת הבדלה, ובכן, אם לא יוצאים יד"ח בעיקר ברכת הבדלה כי אם בברכה גמורה, כיצד ניתן להסתפק בברכת המבדיל בין קודש לחול בלבד בכדי להיות מותר בעשיית מלאכה, הלא סוף סוף עדיין מוטל עליו חובת הבדלה, ועדיין ראוי להיות אסור בעשיית מלאכה, ואילו דעת רש"י ודכותיה, שמועיל להיתר עשיית מלאכה גם ברכת 'המבדיל בין קודש לחול' בלבד, ואע"ג שעדיין אין יוצאים ידי חובת הבדלה בברכה זו, מובן היטב אם נימא שאיסור עשיית מלאכה נובע מחמת קדושת שבת שעדיין לא פגה, וכשיאמר אדם ברכת 'המבדיל בין קודש לחול' כבר פגה ממנו קדושת שבת, ולכן מותר בעשיית מלאכה, והגם שעדיין לא יצא יד"ח הבדלה בברכה זו.

הגה"ח ר' יהושע מענדל אהרנבערג זצ"ל ראב"ד יפו בתשובותיו 'דבר יהושע' (ח"ב סי' קיח) דן בחקירה זו בעקבות מעשה רב, וז"ל: "באור ליום עש"ק פ' תשא תשי"ד נקראתי לבוא לפני המלך, כ"ק מרן הגה"ק מבעלזא שליט"א (=מרן מהר"א זי"ע), והציע לפני ספקו בהלכה למעשה, כדרכו בקודש שאינו מורה הלכה לעצמו כידוע, היות שהרופא ציוה עליו לרגל מחלתו בעיניו לשים תרופה לעיניו כל שתי שעות, ואפילו בשבת, כדין המבואר בסי' שכ"ח ס"ט, ומכיון שדרכו בקודש להחמיר בספק בין השמשות עד חמישים דקות אחר השקיעה, האם מותר לו לעשות תרופה זו באותן החמישים דקות בלי הבדלה... או דלמא אף דשבת הותרה לו, משום דאי אפשר, מכל מקום כשהגיע זמן הבדלה, ואפשר לו להבדיל קודם אסור לעשות בלא הבדלה".

ותורף תשובתו הוא, כי שאלה זו תלויה בחקירה האמורה, כי אם יסוד איסור עשיית חפציו קודם הבדלה הוא מפאת קדושת שבת, בוודאי מותר לקחת תרופה זו גם קודם הבדלה, כי כמו שאיסור שבת ממש הותר בגלל פיקוח נפש, כל שכן, קדושה זו שאינה אלא המשכה מקדושת שבת שנדחית. אכן, אם האיסור הוא מפאת חובת עשיית הבדלה - הסברא נותנת שחובה להבדיל קודם, שהרי ניתן להמתין שעה קלה ולהבדיל ושוב לא יהיה פיקוח נפש, ומדוע ידחה איסור עשיית מלאכה קודם הבדלה.