מדוע כוחות הגוף נחלשים בסוף החיים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת קנב ע"א
תניא, רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר: תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינין - חכמה נתוספת בהם, שנאמר: בישישים חכמה וארך ימים תבונה. ועמי הארץ, כל זמן שמזקינין - טפשות נתוספת בהן, שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח.
המהר"ל מפראג מסביר שאצל תלמידי חכמים כוחות הגוף והשכל הם הפכים שאחד מתנגד לשני, לכן כאשר הגוף נחלש לעת הזקנה, כתוצאה מכך כח השכל מתגבר, שכן כאשר זה נופל זה קם. והפך זה בזקני עמי הארץ, כי אצלם אין ניגוד בין הגוף לבין השכל, אלא גם השכל משמש לצורכי הגוף, כלומר שגם הוא גשמי, ולפיכך כל זמן שמזקינים נחלשים אצלם ביחד כוחות הגוף והשכל.
רמב"ם בסוף ספרו מורה נבוכים (ח"ג פרק נא) מסביר מדוע ברא הקב"ה את האדם באופן כזה שכוחות גופו נחלשים כאשר הוא מזדקן: בזמן שאדם הוא צעיר אז כוחות הגוף החזקים מונעים ממנו להגיע למעלות רוחניות גבוהות, מעלות גבוהות של מידות טובות, וכל שכן שאינו יכול לחיות כאשר מחשבתו כל הזמן דבוקה בקב"ה ובאהבתו וחשקו, גם אם יתאמץ לחיות באופן כזה. ככל שאדם מזדקן ונחלשים כוחות גופו כך מתחזקים כוחות שכלו והשגתו מזדככת ואז הוא יכול לחיות בצורה יותר רוחנית ולכוון את מחשבותיו לקרבה לקב"ה, לאהבתו ויראתו, עד שכשיבוא בימים ויקרב למות יוכל להוסיף תוספת עצומה בהשגת קירבה וידיעה את האלוקים, ותרבה שמחתו בהשגה ההיא ויגדל חשקו להתקרב אליו עד שתיפרד נפשו מגופו מתוך הנאה רוחנית של קירבה לבוראו ויוצרו.
